אירועים היסטוריים מכוננים הם הזדמנות פז לשינוי דפוסי התנהגות שהיו מקובלים לפני שהעולם השתנה. הדבר הזה נכון בהחלט גם ביחס לעולם שבו אנחנו חיים מאז שהתפשטה הקורונה בעולם.

נדמה לי שבייחוד אסור להחמיץ את ההזדמנות לעשיית רביזיה בכל הנוגע ללוח החופשות של בתי הספר. הדבר הזה נחוץ לא רק כפתרון זמני וחד-פעמי לשנה הקרובה, אלא כפתרון מערכתי לאורך זמן.

חלק ניכר מן החופשות של בתי הספר, המעוגנות בהסכמי השכר של המורים, הן שאריות של עולם שכבר מזמן נעלם. בדיוק כמו הנוהג של הגננות לשחרר את הילדים מוקדם יותר ביום שבו יש מסיבה אחרי הצהריים שהולך ונעלם, כך גם צריכים כמה ימי חופשה מיותרים להיעלם. אני מדבר על חופשת איסרו חג (שאפילו לרוב הדתיים אין מושג מה מציינים ביום הזה), על חופשת ל"ג בעומר (רוצים מדורות? סבבה. שתהיינה מוגבלות בזמן כי למחרת יהיו לימודים. מי שירצה מדורה עד הבוקר ימתין לקומזיצים של חופשת הקיץ). וכן, גם חופשת הקיץ צריכה להשתנות.

אין שום סיבה לחופשה ארוכה של חודשיים. אפשר בקלות רבה קודם כל לפצל אותה. חצי מחופשת הקיץ צריכה לעבור למועדים אחרים בשנה. אפשר להתחיל בהצמדה של שלושה שבועות בין פורים לפסח לחופשת אביב ארוכה שתהיה דומה להפליא לימי השבתת הלימודים שהיו השנה רק בלי ההסתגרות בבית, ובהצמדת שבוע לחופשת חנוכה לחופשת חורף של שבועיים. אפשר גם לקצר מעט את חופשת האביב ולתת את ימי החופש הללו בגשרים שבין החגים בחודש תשרי.

חודש של חופשה יישאר באוגוסט, או אולי אפילו יותר טוב - בהצמדה ללוח השנה העברי - בין י' באב לי' באלול. באופן זה, בכל שנה תתחיל שנת הלימודים בכמה שבועות רצופים של לימוד לפני ראש השנה ושאר החגים.

אמנם התוכנית הזאת כוללת הפחתה של מספר קטן יחסית של ימי חופש, אך ייתכן שזה יהיה מה שיאפשר פתיחה של ההסדרים הקיימים. חוץ מזה, הפיזור של ימי החופש על פני השנה יכול להביא לפחות להקלה מסוימת עבור ההורים העובדים במקצועות שאינם הוראה - אפילו בדמות חלוקת העומס שבדאגה לסידור לילדים ופיזורו על פני לוח השנה. הפיזור הזה של ימי החופשה הגיוני הרבה יותר מחלוקת החופשים היום, ואם איש לא יקדם אותו היום - כאשר הלבבות מוכנים לשינוי כזה ולהתנגדות לארגוני המורים שמסכלים כל שינוי בסדרי העולם האנכרוניסטיים של מערכת החינוך - אנחנו עלולים להחמיץ את השעה. להיתקע לעוד שנים רבות עם לוח חופשות שאיש לא רוצה מלבד יפה בן-דוד ומלבד רן ארז.