האם ייתכן שהסכנה הכלכלית הניצבת בפני העולם בעקבות הקורונה גדולה עוד יותר מכפי שנראה? רוברט סמואלסון, בעל טור בוושינגטון פוסט, סבור שהתשובה עלולה להיות חיובית. משבר חוב עולמי, שמרכזו באירופה, יזעזע עוד יותר את כלכלת העולם. ייתכן שמדובר במחזוריות בת עשרות שנים, שראשיתה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ואשר מערכת פוליטיקה וכלכלה בדרכים בלתי מוכרות עד כה.

בשנים 2012-2010 התמודדה אירופה עם משבר חוב נרחב. החברות החלשות באיחוד – יוון, איטליה, פורטוגל, ספרד ואירלנד – עמדו על סף חדלות פרעון, והמשימה להימנע ממנו הייתה קשה עוד יותר בשל גרעונות תקציביים שנתיים. המשבר נפתר כאשר יוון הורשתה למחוק חלק מחובותיה, והנשיא דאז של הבנק המרכזי האירופי, מריו דראגי, הכריז, שהבנק יעשה את כל הדרוש כדי למנוע ממדינות אחרות לקרוס.

העסקה הייתה ברורה: הבנק המרכזי העניק ערבות לאג"ח של המדינות עמוסות החובות, ובתמורה היה עליהן לצמצם את גרעונותיהן. לזמן מה נדמה היה שזה עובד: האמון גבר, הסיכון פחת. אבל העסקה הייתה שבירה: היא הייתה תלויה בצמיחה מתמשכת, וזו נעלמה עם הקורונה. רוב אירופה שקעה במיתון עמוק: התוצר הגרמני יירד השנה ב-8%, הצרפתי ב-10% הספרדי והיווני ב-15%, האיטלקי ב-18%. התוצאה המתבקשת תהיה הגדלה הן של הגרעון השוטף והן של החוב המצטבר. לגרמניה היה אשתקד עודף תקציבי של 1% תוצר; השנה יהיה לה גרעון של 8%. הגרעון הצרפתי יגדל מ-3% ל-10% תוצר; איטליה תזנק מ-1.6% ל-15%. החוב הגרמני יגיע ל-73%, הצרפתי ל-120%, האיטלקי ל-180% והיווני ל-222%.

האם ניתן לעמוד בחוב שכזה? קשה לענות במישרין על השאלה, משיב סמואלסון. רוב המשקים יכולים לשרת את חובותיהם כל עוד השוק ממשיך להלוות וכך ניתן למחזר את החובות. לכן, התשובה משתנה בהתאם למדינות ולנסיבות. בהתבסס על שורה של נתוני מפתח – שערי ריבית נמוכים, פרעון חובות בעבר, אינפלציה נמוכה – יש מדינות שיכולות ללוות יותר מאשר אחרות. איש אינו חושש שגרמניה תקרוס; יוון ואיטליה קרובות יותר לתהום.

אם לא יאורגן סיוע פיננסי כלשהו, איטליה עלולה להידחק אל מחוץ לגוש האירו ולגרור איתה כמה מדינות עמוסות חובות נוספות. איטליה היא בעלת הכלכלה השלישית בגודלה בין 19 מדינות גוש האירו, אחרי גרמניה וצרפת – כך שזוהי סכנה משמעותית. אבל קשה לארגן סיוע שכזה, משום שיהיה צורך בטריליוני דולרים, ומשום שבית המשפט החוקתי של גרמניה אסר החודש על הבונדסבנק להשתתף במהלך מסוג זה. בלי גרמניה, מדינות אחרות עלולות שלא להצטרף.

הסיכונים גדולים במיוחד. המדינות המודרניות בנויות על יסודות כלכליים שמאפשרים לרוב בני האדם לחיות בכבוד רוב הזמן. התרגלנו לקבל זאת כמובן מאליו, למרות איתותי אזהרה חוזרים ונשנים לגבי חולשותיה של הכלכלה המודרנית, טוען סמואלסון. השאלה הגדולה היא, האם היציבות הזאת איננה מובנת מאליה.