בניין חד-קומתי בפרברי דאלאס, בין מרפאת שיניים למרפאת משפחה, הוא ביתה של מעבדה המבצעת בדיקות קורונה מן היקרות ביותר בארה"ב. חברות ביטוח שילמו ל-Gibson Diagnostic Labs לא פחות מ-2,315 דולר לבדיקה; היו מקרים בהם המעבדה גבתה בטעות תשלום משולש על בדיקה בודדת. לגיבסון אין משהו יוצא דופן בהשוואה למעבדות אחרות, הגובות 100 דולר בלבד. היא פשוט שייכת למספר קטן של מעבדות, בתי חולים וחדרי מיון המנצלים את הקורונה כדי להתעשר, טוען ניו-יורק טיימס.

כיצד זה ייתכן? התשובה חוזרת לעובדת יסוד במערכת הבריאות האמריקנית: העדר פיקוח ממשלתי על המחירים. לכך יש שתי תוצאות, ושתיהן ניכרות לעין במשבר הקורונה. האחת: כולם משלמים יותר. הטיפול הרפואי בארה"ב יקר פי שניים ושלושה מאשר במדינות דומות. ניתוח תוספתן עולה בארה"ב 13,020 דולר, לעומת 3,050 דולר בבריטניה ו-6,710 דולר בניו-זילנד. השנייה: פערי מחירים ניכרים בתוך ארה"ב. בשנת 2012 נמצא, כי מחיר ניתוח תוספתן בקליפורניה נע בין 1,529 דולר ל-182,955 דולר. אין הוכחה של ממש לכך שהטיפול משתפר ככל שהמחיר עולה; הסיבה העיקרית למחירים הגבוהים היא שניתן לגבות אותם.

בטווח הקצר מוגנים האמריקנים מפני עלויות גבוהות בשל הקורונה. הממשל הקציב מיליארד דולר לכיסוי הבדיקות למי שאין להם ביטוח בריאות; החוק מחייב את חברות הביטוח שלא לגבות ממבוטחיהן השתתפות עצמית על הבדיקות. אבל בטווח הארוך, האמריקנים יממנו את הבדיקות בשל עלייה בפרמיות ביטוחי הבריאות. ויש מקרים בהם הרופאים מבצעים כבר כעת בדיקות נוספות, שעליהן נגבית השתתפות עצמית. התשלום עלולה לגרום לכך שאמריקנים רבים לא ייבדקו אם וכאשר יגיע הגל השני של הקורונה.

הטיימס מצביע על הבדלי המחירים העצומים בבדיקות הקורונה. בטקסס לבדה המחירים נעים בין 27 ל-2,315 דולר של גיבסון; במעבדות שמפעילות הרשויות המקומיות נערכות הבדיקות חינם. הספקים יכולים לנצל פרצה בחוק כדי לגבות תשלום נוסף: המעבדה גובה מן הרופא פחות מהמחיר המירבי, בעוד הוא גובה מן המטופל את מחיר המקסימום ונוטל לעצמו את ההפרש.

רוב המבטחים שומרים לעצמם את מחירי בדיקות הקורונה. רבים מהם הסכימו לגבות 200-50 דולר בלבד, בעוד תוכנית מדיקייר הממשלתית שילמה 51.31 דולר אך הכפילה את השתתפותה באמצע אפריל. לאב-קורפ, אחת המעבדות הגדולות בארה"ב, גובה רק 100 דולר. אבל חלק מן המבטחים גובים באופן קבוע מחיר גבוה בהרבה, כמו למשל רשת של חדרי מיון הפועלת בטקסס ואוקלהומה ודורשת 990-500 דולר לבדיקה. רבות מחברות הביטוח זיהו את טקסס כמדינה בה נגבים המחירים הגבוהים ביותר, עם ממוצע של 1,114 דולר.

גיבסון אומרת באתר שלה, כי היא מספקת תוצאות של בדיקות קורונה בתוך 48-24 שעות ושהמחיר הוא 150 דולר – אלא שזהו המחיר שהיא גובה מחברות הביטוח, ולא בהכרח המחיר הסופי למטופל. לדבריה, המחיר של 2,315 דולר היה תוצאה של טעות אנוש, אשר גרמה לכך שמחיר זה נדרש ב-117 בדיקות ושולם במלואו ב-23 מהן. אחת מחברות הביטוח שמה לב לטעות בחודש אפריל והמחיר תוקן ל-500 דולר – עדיין פי חמישה ממה שמשלמת מדיקייר הממשלתית ו-350 דולר יותר מהמחיר המוצהר באתר.

הטיימס מציין, כי מעבדות אחרות תמהות גם על המחיר המופחת של גיבסון. בדיקה של 29,160 חשבונות העלתה, כי המחיר הממוצע לבדיקה היה 100 דולר ואף פחות מכך. אגודת המעבדות הקליניות, המעריכה שחבריה ביצעו 11 מיליון בדיקות, אומרת שהם גבו 209-95 דולר. השבוע הודיעה גיבסון לטיימס, כי היא מורידה את המחיר ל-300 דולר.

המחירים הגבוהים מתסכלים את המפקחים על הביטוח ברמת המדינות, להם אין סמכות לקבוע את המחירים המירביים שישלמו המבטחים לספקי השירותים, וכך הם עומדים חסרי אונים אל מול מחירים מרקיעי שחקים גם כאשר המדינות עצמן מספקות בדיקות חינם. כמה חברי קונגרס אומרים שהם בוחנים את הנושא, אך טרם הגיעו למסקנות ואין שום פעולה מתוכננת.