המשק האמריקני יתאושש מן הקורונה מהר יותר מאשר המדינות העשירות, צופה קרן המטבע הבינלאומית. לא משום שארה"ב השתלטה טוב יותר על הנגיף – ממש לא – אלא בשל הסיוע הענק שהוזרם אשתקד למשק, ואשר הוביל לכך שהכנסות משקי הבית עלו ב-6% בעוד האבטלה מזנקת ל-15%.

ג'ו ביידן והדמוקרטים בקונגרס דוחפים חבילה נוספת, בסך 1.9 טריליון דולר [היא אושרה ב-5.2.21 בשני הבתים וצפויה להפוך לחוק בשבועות הקרובים], אך אקונומיסט טוען שאין בה צורך. ארה"ב אינה מצויה במיתון רגיל, שהפתרון הטוב ביותר לו הוא הזרמה ממשלתית. שום סכום שהוא לא יפתח מחדש בצורה מלאה את המסעדות, המועדונים והמשרדים כל עוד הנגיף משתולל. הממשל צריך להילחם במשבר מלמטה למעלה: להוציא כמה שצריך על חיסונים ועל סיוע למי שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהקורונה – במיוחד הארכת דמי האבטלה המוגדלים מעבר לחודש מארס [צעדים שהם חלק מתוכניתו של ביידן].

איש אינו צריך להסס לגבי המחיר של הסיוע להתמודדות עם אסון. אבל הארכתם של גרעונות גדולים היא מסוכנת. בלא סיוע נוסף, התוצר האמריקני יהיה נמוך השנה ב-1.3% בלבד מאשר עם הסיוע הזה. הסכום שמציע ביידן להוציא גדול פי שישה מן הנזק למשק. קשה להעריך בכמה בדיוק מגדיל סיוע ממשלתי את התפוקה, אבל כיום השפעתו תהיה פחותה משום שרבים מן האמריקנים חוסכים את כספי הסיוע במקום לצרוך אותם. אם החיסונים יאפשרו לפתוח מחדש את המשק ברבעון השני של השנה, הסיוע עלול לגרום להתפרצות אינפלציונית.

אינפלציה גבוהה תהיה נסבלת ואפילו מבורכת – עד נקודה מסוימת. אבל משמעותה תהיה, שכל הוצאה גרעונית אחרת – למשל על תוכניות התשתית של ביידן – תלבה עוד יותר את האש. הדמוקרטים רוצים להעניק 1,400 דולר לרוב האמריקנים, בנוסף ל-600 הדולרים שניתנו אשתקד; זה יותר מדי. תוכניתו של ביידן כוללת גם 350 מיליארד דולר למדינות ולרשויות המקומיות – אבל בניגוד לחששות המוקדמים, תקציביהן לא קרסו משום שדמי האבטלה הפדרליים הנדיבים וגל של רכישת טובין הגדילו את הכנסותיהן ממיסים. ביידן יכול לוותר גם על הרכיב הזה.

לדעת אקונומיסט, המדיניות הפיסקלית הנכונה צריכה להיות גמישה, תוך מתן סיוע חירום כל עוד המגיפה קיימת ושמירת רוב ההוצאה לשלב מאוחר יותר, אם יהיה בה צורך. הרפובליקנים וכמה דמוקרטים מתונים צודקים כאשר הם טוענים, ש-1.9 טריליון דולר הוא סכום מוגזם כיום. ביידן עשוי להסכים לקצץ את ההצעה. סכום של 950 מיליארד דולר יאפשר לממן את דמי האבטלה, לחלק פחות במזומן ולממן את החיסונים ואת המאבק נגד העוני בקרב ילדים.

בה במידה, הדמוקרטים צודקים כאשר הם חוששים שמא הניצים בקונגרס יאטו את ההתאוששות אם המשבר יחמיר. הרפובליקנים צריכים להתחייב לתמוך בהוצאה נוספת אם וכאשר זה יקרה. הדמוקרטים צריכים לנצל את האפשרויות המוגבלות העומדות לרשותם לרכך את האופוזיציה הרפובליקנית בסנאט. הסכם דו-מפלגתי כעת יגביר את הסיכוי שהמשק יקבל את הסכום הנכון בזמן הנכון.