יריבים פוליטיים הפכו לאויבים

אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, חברי ממשלה נכבדים, אזרחי מדינת ישראל. אם אתה רוצה משהו אזי כבר אין זה חלום - אמרה בזמנו ראש ממשלת ישראל, ילידת העיר קייב, גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל, זיכרונה לברכה.

המשפט הזה הוביל אותי במשך יותר מעשור בשלל התפקידים השונים שמילאתי, וממשיך להוביל אותי גם היום. והינה, כעת אני עומדת פה, גאה ונרגשת, ותוהה עם עצמי האם הילדה ההיא - אלינה בת ה-13 - אשר ניסתה ללמוד לבד עברית במוסקבה, וספרה ימים עד עלייתה ארצה, רצתה או חלמה לעמוד כאן על דוכן הנואמים? כנראה שלא. אבל, האישה שעומדת מולכם היום, מלאה ברצון להיות חלק מהכנסת - לקדם, ליזום ולפעול למען הציבור. הרצון הזה התעורר בי לאחר שעקבתי שנים אחר שינויים וטלטלות שעברה מדינת ישראל. והשינויים האלה לא היו לטובה.

שיח של קיטוב ושנאה השתלט לאט-לאט על המרחב הציבורי. קללות וגידופים ברשתות החברתיות הפכו לדבר שבשגרה. שיימינג וחרמות של ילדים וילדות, נשים וגברים; הדרת ציבורים שלמים ועוד תופעות דומות רבות הפכו לחלק מההוויה היום-יומית שלנו. אך למה ללכת רחוק? גם בבית הזה נאמרים לעיתים דברים שמעולם לא חשבתי שאשמע בפרלמנט של מדינה דמוקרטית מתוקנת. בשנים האחרונות יריבים פוליטיים הפכו לאויבים, ונדמה כי שכחו את המטרה שלשמה הם באו לכאן: ייצוג העם מתוך העם ולמען העם.

פוליטיקאים רבים הפסיקו לחלוק כבוד אחד לשני והשיח הרדוד, המאשים והאלים התפשט מעבר לכותלי המשכן, אל אזרחי המדינה. זאב ז'בוטינסקי כתב בזמנו: אמת אינה מה שהתרחש במציאות, אלא מה שנכתב ובמה שנשמר לאורך מאות שנים. וראינו בשנים האחרונות לא מעט ניסיונות ליישם עיקרון זה ברמה המעשית באמצעות שיח אלים, מפלה ותוקפני. אבל אני רחוקה מאוד מלהטיף מוסר, אלא רוצה להתחייב מעל הבמה המכובדת הזאת, כי בתור חברת כנסת, שניתנה לה הזכות לשרת את הציבור, אקדיש את כל כוחי ומרצי כדי לשנות את אופי השיח וטיבו. חינוך או חינוך מחדש נדרשים כדי למגר חלק מהתופעות שציינתי, אך גם דוגמה אישית של אלו שמסרבים לדבוק בשנאה ומחפשים את המשותף ולא את המפלג.

כולי תקווה שבתפקידי כחברת כנסת אוכל לגעת בחלקיה השונים של החברה הישראלית, לתמוך ולעזור - ובפרט לדור הצעיר, אשר עבר טלטלה משמעותית בשנת הקורונה, שלצערנו, מסרבת לחלוף מן העולם. ילדי הגנים, תלמידי בתי ספר, סטודנטים - כל אלה נאלצו בשנה וחצי האחרונות ללמוד ולהתפתח בצל הקורונה. זו משימה שהייתה קשה ומורכבת, אך הם ביצעו אותה בהצלחה. כאם לבן קטן וכמרצה במוסדות להשכלה גבוהה אני מזדהה עם מה שעברו הצעירים בתקופה האחרונה, ומבטיחה להיות להם לעזר: לפעול למען רפורמות שיקלו עליהם, ייטיבו עימם, ובתוך כך גם לעודד השכלה, ולצמצם ככל הניתן את הפערים התהומיים בחברה שלנו.

כמו-כן, ארגוני נשים תמיד יוכלו למצוא אצלי סיוע, וסוגיות של גיל הזהב תמיד תקבלנה אצלי מענה. כתושבת הדרום הנושאים שקשורים לפריפריה בכלל, ולעיר אשדוד בפרט, אף הם בראש מעייני, וכולי תקווה שאוכל לעזור בפתרון הבעיות שעולות בהקשרים הללו.

אני סבורה ובטוחה, כי בשנים הקרובות הממשלה הנוכחית תטפל בשלל הסוגיות: כלכליות, חברתיות, ביטחוניות, שלא קיבלו מענה ראוי במשך תקופה ארוכה. אני שמחה ומאושרת שאוכל לתרום את חלקי למאמץ חשוב זה.

כעת אני רוצה לפנות, במעמד מכובד זה, לאישה החשובה בחיי: לסבתא שלי, נינה פיקו ז"ל, בת ורד וניסן זכרם לברכה. לפני יותר מ-30 שנה, כשנסעתי איתך, סבתא, לבית הספר שלי ברכבת התחתית במוסקבה, חשבתי לעצמי שאת עושה עבודה מיותרת; שזה מאמץ גדול מדי ושהייתי יכולה ללכת כמו כולם, ללמוד בבית הספר הציבורי שליד הבית שלנו, במקום לנסוע שעה לכל כיוון, לבית הספר המיוחד ההוא במרכז עיר הבירה.

כשאמרתי לך את זה, הסברת לי שהחינוך הוא הבסיס לכול, ושאת מוכנה להשקיע שעות מזמנך, רק כדי שאני אקבל את החינוך הטוב ביותר שביכולתך לתת. בתור מורה לספרות ולשון האמנת שהכול מתחיל ונגמר בחינוך, קודם כל בבית, אך גם בחוץ. כשקיבלתי את הדוקטורט שלי, לא הייתה מאושרת ממך. אמרת לי אז, שאת ממש גאה בי ושאין לך ספק שבעתיד תתגאי בי עוד יותר. צר לי שהלכת לנו ושלא זכית לראות אותי מושבעת לכנסת ישראל ונואמת כאן היום מעל דוכן הנואמים. אין לי ספק שהיית מתגאה בי, כמו שאני תמיד התגאיתי בך, על שלא נשברת - לא בימי מלחמת העולם השנייה, ולא אחריה; על שתמיד ידעת להבדיל בין הטוב ובין הרע; לעזור, לתמוך, לעודד וללכת עד הסוף עם האמת שלך.

את התאהבת במדינת ישראל מהמבט הראשון. היית אחת התלמידות הטובות באולפן למרות גילך המופלג, והפכת לדוגמה אישית לעולים רבים ולעולות רבות. סבתא, אני גאה מאוד שהייתה לי הזכות להיות הנכדה שלך, ללמוד ממך, ולהפנים כי לכל אדם ניתנת הזדמנות לתקן ולשנות, ואסור לפספס אותה. (אומרת דברים בשפה הרוסית).

אני רוצה להודות כעת להוריי היקרים, נאדז'דה ויעקב, לבעלי ליאוניד, ולבני חנניאל, על זה שתמכו בי וממשיכים לתמוך בי, לאורך כל הדרך. אני מודה ליושב-ראש מפלגת ישראל ביתנו, שר האוצר אביגדור ליברמן, על ההזדמנות שנתן לי לגדול ולהתפתח בתוך המפלגה - מפלגה שהפכה לבית האמיתי שלי. תודה מיוחדת לחבריי, ידידיי ולצוות הלשכה שלי שתמיד עוזרים לי ודואגים לי. וינסטון צ'רצ'יל אמר בזמנו, כי כל הדברים הגדולים הם פשוטים במהותם, ורבים מהם ניתנים לביטוי במילה אחת: חופש, צדק, כבוד, חובה, רחמים ותקווה.

אני ניצבת כאן היום, מסתכלת על חבריי לכנסת, ומאמינה שהאחריות והחובה שלנו היא לשנות את המציאות. לשפר את חיי תושבי ותושבות מדינת ישראל, ולשפר את האמון שלהם במערכות המדינה. בשביל זה הגעתי לכנסת, בשביל זה אני מוכנה לעבוד קשה לילות כימים. הדרך לא תהיה קצרה, ולא תהיה קלה, אך תקוותי כי בעבודה מאומצת ומשותפת נצליח להגיע אל היעד ולשמור על כל הדברים הגדולים, אך הפשוטים, שאותם ציין צ'רצ'יל. תודה רבה.