הם שונאי ישראל המתעלמים מהעובדות; למה לעזור להם?

3. בשנות ה-1980 כתב שלום רוזנפלד, לשעבר העורך הראשי של מעריב, סאטירה על האו"ם המבטל בדיעבד את השואה וקובע שעל העם היהודי וישראל להחזיר את כל הפיצויים שקיבלו. יש מחקרים המוכיחים שהשואה לא התרחשה, קבעה העצרת, אז סימן שהיא לא התרחשה. שגריר ישראל, המשיך רוזנפלד, לא השתתף בהצבעה – מחשש שאם ייראה המספר שעל זרועו, יהיה בכך כדי ללמד שהיהודים אכן לא נרצחו.

כמו לא פעם, גם הפעם המציאות עולה על כל דמיון. דרום אפריקה רוצה שבית הדין הבינלאומי לצדק יקבע, שהעם שהיה הקורבן לרצח העם הנורא ביותר בהיסטוריה, מבצע רצח עם כאשר הוא קם להגן על עצמו. בהקשר הזה, חשובה במיוחד נוכחותו של אהרן ברק בחדר השופטים. מי שהיה ילד כאשר השואה השתוללה בעירו קובנה, מן הסתם יסביר לעמיתיו מהו באמת רצח עם ויזכיר להם שהאמנה למניעת רצח עם נולדה מן השואה. צריך להיות איזשהו גבול לצביעות ולציניות, אם כי מן הסתם לא נמצא אותו בהאג.

4. כפי שהיה ידוע מראש, הצביעות הדרום-אפריקנית הסתמכה במידה בלתי מבוטלת על אמירות מתוך ישראל. חשוב ביותר להדגיש: לשונאי ישראל לדורותיהם אין צורך בתירוץ; ואם יהיה צורך – הם ימצאו אותו; ואם לא ימצאו אותו – הם ימציאו אותו. פעם יגידו שהיהודים "את דתי המלך אינם עושים". פעם יאשימו אותם בהרעלת בארות. פעם יטענו שהם משתמשים בדם נוצרים לאפיית מצות. פעם יצביעו עליהם כקפיטליסטים מנצלים, ופעם – כבולשביקים רצחניים. ופעם יקבעו שהיהודי הקורבן הוא בכלל הרוצח.

אבל למה לעזור להם? למה להקל את חייהם? למה לספק לאויבינו "הוכחות" שיתדלקו את שקריהם? הדרום-אפריקנים מצאו "תימוכין" לטענותיהם בדברים של יצחק הרצוג, בנימין נתניהו, יואב גלנט, איתמר בן-גביר, ישראל כ"ץ, עמיחי אליהו, ניסים ואטורי, משה סעדה ואחרים. חלק מהציטוטים הוצאו מהקשרם, אבל לאחרים ההסברים האמיתיים הם טיפשות תהומית, פה גדול, רצון לתפוס כותרות, קיצוניות שאינה מדיניותה של ישראל. היו גם התבטאויות של חיילים ואפילו זמרים; ושוב, לכו תסבירו שיש אצלנו חופש ביטוי, כולל לטמטום חסר בסיס.

מי שממנה גזען מורשע לשר, שלא יתפלא שהוא מקבל ממנו אמירות גזעניות פושעות. מי שמכניס לכנסת מטומטמים שמעלתם העיקרית היא נאמנות כלפיו, שלא יתפלא שהטמטום שלהם יתהפך עליו. מי שמקים ממשלה עם בחורים חסרי כל ניסיון וכישורים, שלא יתפלא שהם מאבדים כל רסן בזמן מלחמה. אולי זה יהיה אחד הלקחים של המלחמה הזאת: שצריך מינימום של שכל ישר כדי להיות חבר כנסת, שצריך מינימום של שליטה עצמית כדי להיות שר.

5. הדיונים הנוכחיים חשובים במיוחד בתחום דעת הקהל, בו יש לנו הרגל של שנים להפסיד (אם אנחנו בכלל עולים למגרש). במאה ה-21, בה קל כל כך להפיץ שנאה ושטנה, סביר להניח ששעות השקרים של היום יגברו על שעות האמת של מחר. הסכנה הגדולה עוד יותר היא שבית הדין ייענה לבקשתה של דרום אפריקה ויוציא צו המורה לישראל להפסיק לגמרי את המלחמה, או יגביל את צעדיה במסגרתה.

אם נציית לצו – נפקיר את ביטחון המדינה, נותיר בעינה את ההרתעה המרוסקת ובעיקר ננטוש את החטופים. אם לא נציית – נסתכן במעמד של מדינה מצורעת לפחות בחלקים של העולם, אולי גם בעיצומים של האו"ם, אולי גם באמברגו על מכירת נשק. באווירה האנטישמית השוררת כיום ברחבי העולם, כולל במיטב מדינות המערב, זו סכנה ממשית.