ביידן כמו בדר-גינזבורג - אך מקווה לתוצאה שונה

מה קורה כאשר האינטרסים של פוליטיקאי מתנגשים באלה של מפלגתו? זו השאלה הניצבת כעת בפני המפלגה הדמוקרטית, מציין וושינגטון פוסט. ג'ו ביידן שרד את הנשורת הראשונית של העימות ההרסני עם דונלד טראמפ, והמומנטום נגדו בתוך המפלגה הואט. אבל הבעיה הבסיסית נותרה בעינה: מועמדותו צפויה לפגוע בסיכויים של הדמוקרטים לנצח את טראמפ ולשלוט בקונגרס.

בהופעות פומביות ביידן ממשיך להתבלבל בעובדות ומתקשה להעלות את הטיעונים בעד מועמדותו. 75% מהמצביעים אומרים שהוא זקן מכדי להיות נשיא. רוב הדמוקרטים רוצים מועמד אחר. שיעור התמיכה בו מתחת ל-40% - הנמוך ביותר של נשיא המתמודד מחדש. מה שראוי לציון הוא, שבכל מדינת מפתח בה ביידן מפסיד – הדמוקרטים מנצחים במרוץ לסנאט. בממוצע, בעוד ביידן בפיגור של חמש נקודות, המועמדים הדמוקרטים ביתרון של חמש נקודות.

באריזונה ביידן מפגר ב-5.7 נקודות והדמוקרטים מובילים בשלוש; במישיגן הפיגור שלו הוא 1.3 נקודה והיתרון הדמוקרטי הוא חמש נקודות; בנבאדה – מינוס חמש לביידן, פלוס 5.2 נקודות לדמוקרטים; בפנסילבניה ביידן בפיגור של 4.5 נקודות, והמועמד הדמוקרטי לסנאט ביתרון של 6.2 נקודות; ואילו בוויסקונסין – ביידן במינוס 3.4 נקודות והדמוקרטים בפלוס 4.8 נקודות.

בעבר, כאשר המפלגות היו חזקות יותר, אנשי המפלגה עשויים היו לנסות להכריח את ביידן לפרוש. ב-1944 היו אלו אנשי המפלגה אשר החליפו את הנרי וואלס, סגנו הפרו-סובייטי של פרנקלין רוזוולט החולה, והציבו את הרי טרומן. ב-1974 שכנעו הרפובליקנים הבכירים את ריצ'רד ניקסון להתפטר. לא כיום; הדמוקרטים תקועים עם מועמד שאינם רוצים ואינם יודעים מה לעשות.

לקראת סיום מסיבת העיתונאים שלו בשבוע שעבר, ביידן נתן תשובה שהבליטה את ניגודי האינטרסים בינו לבין מפלגתו. עיתונאי שאל על האפשרות שקאמלה האריס תחליף אותו, אם צוותו יראה לו שסיכוייה טובים משלו. הוא השיב: "לא, אלא אם כן הם יבואו ויאמרו: אין שום דרך שתנצח. איש אינו אומר זאת. הסקרים אינם אומרים זאת". ביידן לא אמר שהוא הדמוקרט בעל הסיכויים הטובים ביותר לנצח; הוא למעשה אמר שיישאר במרוץ אפילו אם זה יעזור לטראמפ. הוא הציב רף גבוה ואולי בלתי אפשרי – תבוסה מובטחת – כתנאי לפרישתו.

ביידן שיקר לגבי הסקרים

לפני ארבע שנים, ביידן היה הדמוקרט בעל הסיכויים הטובים ביותר לנצח את טראמפ, אבל מעמדו נחלש משמעותית מאז. כיום הוא שוב אינו מייצג את ההבטחה לשינוי. הוא הנשיא המכהן הזקן והבלתי-פופולרי. ביידן נוטה לפרש סקרים בצורה מוטעית כאשר הוא מדבר עליהם. בשבוע שעבר טען שהוא מנצח כל העת את טראמפ בסקרים בין מי שצפויים להצביע; זה היה שקר, והאמת הפוכה. הוא מתאר את המרוץ כ"צמוד"; רוב הפרשנים אומרים שטראמפ מוביל. במקרים אחרים ביידן פשוט אומר שהסקרים טועים, בלי הסבר.

לצד כל זאת, ממשיך הפוסט, יש לפחות טיעון טוב אחד בעד המשך מועמדותו של ביידן: הוא ניצח בפריימריז, בהליכה. "14 מיליון איש הצביעו בעדי", ציין בשבוע שעבר. אבל מבקריו יכולים להגיב: ביידן צמצם למינימום את הופעותיו לפני הפריימריז כדי להסתיר את הזדקנותו, והאמריקנים ראו היטב את ביצועיו בעימות. זה מסביר מדוע 20 דמוקרטים בקונגרס קראו לו לפרוש ורבים נוספים אומרים זאת בשיחות פרטיות. "אם הוא המועמד שלנו, אני חושב שנפסיד", אמר חבר בית הנבחרים הבכיר אדם שיף המתמודד לסנאט בקליפורניה.

דמוקרטים רבים מוטרדים מהניסיון האחרון עם איש משלהם שסירב לפרוש. בתחילת הקדנציה השנייה של ברק אובמה, רות בדר-גינזבורג יכלה להתפטר מבית המשפט העליון כדי לאפשר לאובמה ולסנאט הדמוקרטי להחליף אותה. היא דחתה את הבקשות לעשות זאת, לעיתים תוך שימוש בנימוקים מופרכים. הסיבה האמיתית הייתה שהיא נהנתה ממשרתה רבת העוצמה, ממש כמו ביידן.

רב"ג העדיפה את האינטרסים האישיים שלה על פני ערכיה הפוליטיים. היא הסתכנה בשינויי מדיניות קיצוניים – כמו ביטול ההגנה החוקתית על הפלות – כדי לשמור על משרתה עמוק לתוך העשור התשיעי של חייה. התוצאות מבחינת עמיתיה הפרוגרסיביים היו טראגיות. ביידן כנראה מקווה שהתוצאות של החלטתו הדומה יהיו שונות.