להאריס יהיו רבות מן הבעיות שפגעו קשות בביידן

מאז שדונלד טראמפ נבחר לנשיא, היה לדמוקרטים ספר מהלכים מנצח: במירוצים לבית הלבן ולקונגרס הם בחרו מועמדים אהודים ומתונים, שיכלו לפנות כמעט לכל מצביע שהתנגד לטראמפ ובני בריתו. לא תמיד זה היה קל, אך בנקודות המפתח הם הצליחו: החל מבלימתו של ברני סנדרס ב-2020 ועד לפרישתו של ג'ו ביידן ב-2024.

הפעם לא יהיה להם קל, צופה ניו-יורק טיימס. אומנם רבים מהדמוקרטים התקבצו מאחורי קאמלה האריס, אך היא אינה מתחילה את הקמפיין באותה מידה של הסכמה כללית ממנה נהנו מועמדיהם בתקופת טראמפ. מובן שיש להביא בחשבון, שעוד לא הייתה לה הזדמנות להציג את עצמה לעם האמריקני, לבדל את עצמה מביידן ולהמריץ את הבוחרים הדמוקרטיים. במקביל, לרפובליקנים תהיה הזדמנות לתקוף אותה על טיפולה בבעיית הגבול ועל תמיכתה בביטוח בריאות ממלכתי לכל. בסופו של דבר, מעמדה יכול להשתנות בקלות – לטוב או לרע.

אולם, לרוב הבוחרים יש מזה זמן רב דעה בלתי אוהדת על האריס. היא פיגרה אחרי טראמפ בכמעט בכל הסקרים שנערכו השנה – ברמה הלאומית ובמדינות המפתח. המאבק בין טראמפ להאריס אינו נראה כמו בחירות 2020, בהן ביידן היה מועמד מתון ואהוד על הרוב. הוא דומה יותר למרוץ בין ביידן לטראמפ לפני חודש, ערב העימות, כאשר טראמפ הוביל ביתרון קטן ונראה היה שהמרוץ יוכרע בידי מספר קטן של מצביעים שמתנגדים לשניהם.

לפני שנה רבים מן הדמוקרטים לא היו מודאגים במיוחד מהצבת מועמד בלתי פופולרי כמו ביידן (או האריס) נגד טראמפ. רבים הניחו, כי יש בארה"ב רוב נגד תנועת MAGA של טראמפ והלה אינו מסוגל להיבחר שוב, למרות שיעור התמיכה הנמוך בביידן. אפילו באביב האחרון הרגיע צוותו של ביידן את עצמו בהנחה שהבחירות יהיו על הדמוקרטיה ושלכן הוא ינצח, למרות חולשותיו הברורות.

האריס והדמוקרטים עשויים לנצח במרוץ הצמוד בכך שיתמקדו בהפלות ובדמוקרטיה, בדיוק כמי שקיוו תומכיו של ביידן. אבל כיום ההנחה הזאת פחות בטוחה. ככלות הכל, ביידן פיגר בסקרים עשרה חודשים רצופים – הרבה לפני העימות. הסקרים סיפקו רשימה ארוכה של הסברים לחולשתו, ורבים מהם לא היו קשורים לגילו. רוב הבוחרים סבורים שארה"ב נמצאת בכיוון שגוי; שהכלכלה והמערכת הפוליטית מקולקלות. הם מודאגים מאוד מהכלכלה וההגירה – שניים מהנושאים החזקים ביותר אצל טראמפ. והם רוצים שינוי.

אתגרים אלה מנעו מביידן למקד את הבחירות בדמוקרטיה ובהפלות, והציבו אותו במקום בעייתי יותר מאשר ב-2020, כאשר הבוחרים היו מודאגים מהקורונה והמתח הגזעי בהם טראמפ טיפל בצורה כושלת. אז הוא לא היה זקוק לחזון: די היה לומר "להחזיר את נשמתה של האומה" ו"חזרה לנורמליות".

האריס היא פנים חדשות; במובן מסוים, היא עשויה להשביע את הרצון לשינוי, פשוט משום שהיא אינה ביידן או טראמפ. אבל היא עדיין חלק מממשל ביידן, היא תתייצב בפני אותם אתגרים ולא בטוח שתתמודד איתם טוב יותר. כדי להתגבר עליהם, יהיה עליה להציג חזון לעתיד אופטימי ומלא תקווה, יחד עם סדר יום מושך – משהו שנכשלה לעשות בקמפיין שלה ב-2020.

לכל דמוקרט יהיה קשה לקדם חזון ברור לעתיד, מציין הטיימס. ביידן התקשה לעשות זאת. המפלגה נמצאת בשלטון ב-12 מתוך 16 השנים האחרונות והשתמשה ברוב האג'נדה שלה; לא נשארו על הלוח הרבה צעדים ליברליים פופולריים. כל עוד הבוחרים לא יהיו מרוצים מהסטטוס-קוו ומהמועמד הדמוקרטי, קמפיין שמטרתו להגן על המערכת לא יהיה ניצחון קל כפי שחשבו הדמוקרטים.