אז איך קאמלה האריס וישראל

תשכחו מכל מה שנדמה לכם שאתם יודעים על קאמלה האריס וישראל. כי מה שאתם יודעים, אתם לא יודעים. כלומר, אתם יודעים, אבל אתם לא יודעים אם מה שאתם יודעים הוא מה שאתם חושבים שאתם יודעים. ובמילים פשוטות: עד אתמול קאמלה האריס לא הייתה קאמלה האריס. היא הייתה ג׳ו ביידן. היא הייתה סגנית נשיא, שמחויבת למה שקובע הנשיא. כל התבטאות שלה נשקלה מול עמדת הנשיא, תואמה עם אנשי הנשיא, הייתה חלק ממערך המסרים של הנשיא. אם דיברה ברכות על ישראל, בהחלט יכול להיות שעשתה זאת לבקשת הנשיא. אם דיברה בנוקשות על ישראל, בהחלט יכול להיות שעשתה גם את זה לבקשת הנשיא.

לסגני נשיא אין מדיניות. ואם יש להם, הנשיא ממהר ליישר אותם. לסגני נשיא כמו קאמלה האריס, שמכהנת תחת נשיא מנוסה הרבה יותר ממנה, ורוצה יום אחד לרשת את מקומו, בוודאי שלא הייתה מדיניות. גם סגני נשיא מנוסים הרבה יותר ממנה - לדוגמה: ג׳ורג׳ ה.וו. בוש - התיישרו לפי המדיניות של הבוס. במקרה של בוש, זה היה רונלד רייגן, שהמדינות שלו לא תמיד תאמה את עמדותיו של בוש. במקרה של אל גור, זה היה ביל קלינטון, שתעלוליו בבית הלבן הוציאו את גור לא פעם מדעתו, אבל בכל זאת נאלץ לסכור את פיו. יש סגנים ששותפו יותר בקבלת החלטות, יש שהודרו מקבלת החלטות כמעט לגמרי. אבל אין בעשורים האחרונים סגני נשיא שפעלו נגד הנשיא שלהם.

לקאמלה האריס היו במהלך המלחמה כמה התבטאויות לא נעימות לאוזניים ישראליות. היא התנגדה לכניסת ישראל לרפיח. היא אמרה שנדרשת הפסקת אש מיידית. יהיו ישראלים שיזהו בהתבטאויות הללו סנטימנט פחות אוהד לישראל. זו תהיה שגיאה. לא משום שהאריס אוהדת את ישראל כמו ג׳ו ביידן. היא מן הסתם אוהדת את ישראל פחות (כפי שמבינים גם יהודים בארה"ב). גם משום שהיא שייכת לדור אחרת של אמריקנים, גם משום שישראל שהיא מכירה אינה ישראל שעיצבה את גישתו של ביידן. הוא - אמריקני שנולד בשנות הארבעים של המאה הקודמת - עיצב את עמדותיו בהשפעת סיפורי השואה והגבורה, הקוממיות והמלחמה. היא - אמריקנית שנולדה שנולדה בשנות השישים - עיצבה את עמדותיה בהשפעת ישראל של מלחמת לבנון, של האינתיפאדות, של אוסלו.

קל לישראלים להניח שבאמריקה הדור הולך ופוחת. פעם אהבו אותנו יותר, היום פחות. כאילו אין לזה סיבה מלבד דעיכה כללית של האמריקנים, בעיקר במפלגה הדמוקרטית. האמת העובדתית קצת מורכבת יותר. האמריקנים השתנו - וגם אנחנו השתנינו. האריס היא לא ביידן, וגם נתניהו הוא לא בגין. המפלגה הדמוקרטית שלה היא לא המפלגה הדמוקרטית של ביידן. הליכוד שלו הוא לא הליכוד של יצחק שמיר.