מגלים את אמריקה

על הנאום של בנימין נתניהו בקונגרס לא צריך להסתכל בעיניים של ישראלי. מטבע הדברים, לא אנחנו היינו קהל היעד – גם אם הוא שודר בשעת השיא של הטלוויזיה הישראלית. נתניהו פנה, ובצדק, למחוקקים האמריקניים ובוחריהם – ועשה את זה בצורה הטובה והנכונה ביותר שיש: אנחנו ביחד, ולא רק בגלל הברית העמוקה בין ישראל לארה"ב, אלא גם משום שאירן ושלוחיה הם אויב משותף, אכזרי וחסר מעצורים.

הבעיה היא, שהנאום הזה היה במידה רבה ניסיון לתקן את הנזק האדיר שגרם נתניהו ליסוד האסטרטגיה הקיומית של ישראל: היחסים עם ארה"ב. בניגוד למה שאומרים כל מיני מטורפים בקואליציה הנוכחית, אין לנו קיום בלעדיה – פשוטו כמשמעו. בלי הנשק ממנה, בלי שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני איתה, בלי המימון שלה, בלי החיטה תוצרתה, בלי הגיבוי הבינלאומי שלה, בלי נושאות המטוסים שלה.

במשך עשרות שנים, היחסים עם ישראל היו אחד הנושאים היחידים עליהם הסכימו כמעט כל הפוליטיקאים האמריקנים. הסיוע לישראל והחלטות תמיכה בה עברו ברוב של כמעט 100% בשני בתי הקונגרס. גם נשיאים פחות ידידותיים (באופן יחסי) שימרו את הברית ונחלצו לעזרה בעת צרה, בין היתר משום שזה מה שרצה הציבור האמריקני ומה שייצגו נבחריו בקונגרס.

כיום התמונה שונה מאוד ומסוכנת ביותר. 100 מבין 212 הצירים ו-27 מבין הסנאטורים הדמוקרטים לא הגיעו לנאומו של נתניהו. סגנית הנשיא, קאמלה האריס, לא ישבה בראש וכך גם בכירים אחרים בסיעה. דמוקרטים רבים אחרים הגיעו, אך לא הצטרפו לתשואות הרבות. זה אומר שאיבדנו לפחות מחצית מן הדמוקרטים, דהיינו לפחות רבע מהאמריקנים – עם סיכוי של 50% שממשלים וקונגרסים עתידיים יהיו פחות ידידותיים אם לא עוינים.

יש לכך סיבות רבות, חלקן פנים-אמריקניות, אך נתניהו אשם במידה לא מועטה. הוא מפלרטט בגלוי עם הרפובליקנים, מרגיז נשיאים דמוקרטיים ומכעיס חלק ניכר מיהודי ארה"ב (ש-80% מצביעים בעד הדמוקרטים). אמש הוא כאמור ניסה לתקן, עם הרבה מחמאות חמות ומוצדקות לג'ו ביידן לצד אזכור צנוע יותר של דונלד טראמפ. "מר ביטחון" נושא באחריות ישירה לשני האיומים הקיומיים הגדולים ביותר על ישראל: פצצת הגרעין האירנית שבפתח ואובדן התמיכה האמריקנית המוחלטת. אתמול הוא ניסה לתקן ביחד את שני מחדלי הענק הללו. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא; אבל זה עלול להיות מאוחר מדי.

נעמוד בכל זאת על כמה רגעים בנאום באוזניים ישראליות, והללו היו צורמים במיוחד. בערך בדקה השלישית הציג נתניהו את נועה ארגמני, הסמל של כל מה שרע בחמאס וכל מה שטוב בישראל; הלב יצא אל הנערה הדומעת שמצאה את עצמה במרכז המסך מול מיליונים. וכיצד עשה זאת? "היא יושבת כאן לצד אשתי שרה". טוב שלא אמר: וליד בני יאיר ומזל טוב ליום הולדתו (עוד נחזור לזה).

ככל שספרתי, נתניהו השתמש פעמיים בלבד בפעלים בגוף ראשון: "אישרתי מבצע נועז" לחילוץ החטופים ו"הוריתי להגיב בעוצמה" על התקפת החות'ים בשבוע שעבר. לעומת זאת, כאשר דיבר על שלושת החטופים שנמלטו ונורו בצורה טרגית בידי חיילי צה"ל, הוא עבר לפועל בסביל: "נהרגו". אותנו זה כמובן לא צריך להפתיע. הוא אחראי אך ורק על ההצלחות; הכשלונות הן של הדרג הצבאי ושירותי המודיעין והממשלה הקודמת והיועצת המשפטית.

חזונו ליום שאחרי, לעזה ולמזרח התיכון, היה קצרצר ומעורפל ובעיקר חסר היתכנות – כי הייתה מילה אחת שלמיטב שמיעתי לא הופיעה בכל הנאום: "פלשתינים". הציפייה לעזתים מקומיים שינהלו את הרצועה היא פנטזיה; הציפייה לברית איזורית בלי פתרון כלשהו לבעיה הפלשתינית היא אחיזת עיניים.

נתניהו התגאה בכך שחיילי צה"ל באים מכל שדרות החברה הישראלית. נו, זאת אומרת אם הערבים אינם בכלל חלק מהחברה הישראלית ואם החרדים הם חלק ממנה בערבון מאוד מוגבל. והוא אמר זאת כאשר ממש במקביל, העניקה הכנסת עוד אתנן לעסקנים החרדים בדמות פיקוח שערורייתי (ואולי בלתי חוקתי) על הטלפונים הסלולריים של צאן מרעיתם; ולאיתמר בן-גביר – בדמות העברת הרשות לאכיפת המקרקעין ממשרד האוצר למשרד לביטחון לאומי, מתוך כוונה ברורה לפעול ביד חזקה במיוחד נגד הערבים.

"לא היה כאן שום דבר מתוכנן מראש; פשוט, זה היה אחד מאותם צירופי מקרים העושים את החיים קלים יותר, לעיתים" – כתב סופר המתח הבריטי פרדריק פורסייט. הוא דיבר על האופן בו עלו שירותי המודיעין הבריטיים על מזימה לוב-אירית לבצע פיגועי ענק, אבל יכול היה לומר זאת – להבדיל – על משפחת נתניהו.

ממש במקרה, נתניהו דחה את הנאום שלו בקונגרס לשבוע בו חל (מחר) יום הולדתו של יאיר נתניהו. ממש במקרה, הבחור הבטלן (בית המשפט דחה תביעה שלו על הכינוי "פרזיט") שוהה מזה כמעט שנה במיאמי – כולל על חשבוננו ובנסיבות שמעולם לא הוסברו. ממש במקרה, נתניהו נאלץ לבקש מדונלד טראמפ להיפגש איתו בדיוק ביום ההולדת. ממש במקרה, הפגישה הזאת תהיה באחוזת מאר-א-לאגו, במרחק של 100 ק"מ ממיאמי. ואל תתפלאו, אם ממש במקרה טראמפ ישמע על כך ויפתיע את כולם בשירת "happy birthday".

בדיוק כמו שממש במקרה נקבע לנתניהו לפני שנה וחצי ביקור ברומא בדיוק בשבוע של יום הנישואין. וממש במקרה ראש הממשלה, ג'יורג'יה מלוני, יכלה להיפגש איתו רק ביום שישי אחר-הצהריים. וממש במקרה זה היה מאוחר מכדי לשוב ארצה ובני הזוג נאלצו להישאר ברומא. וממש במקרה המשלחת לקחה קומה שלמה במלון יוקרתי והביקור כולו עלה לנו 1.7 מיליון שקל.

בדיוק כמו שממש במקרה נודע לארנון מילצ'ן מתי חל יום הולדתה של שרה. וממש במקרה הוא הסכים לקנות לה תכשיט ב-10,000 שקל. ובדיוק כמו שממש במקרה נשאר אוכל כאשר בני הזוג התארחו באחוזתו של מילצ'ן בקיסריה, ולכן נאלצו לקחת איתם את השאריות למעון בירושלים. ובדיוק כמו שממש במקרה נודע למילצ'ן שנתניהו אוהב סיגרים ושרעייתו משתוקקת לשמפניה ורודה. ובדיוק כמו שממש במקרה שמע מילצ'ן אלו חולצות נתניהו אוהב. החזירות שלהם היא תמיד לגמרי במקרה.

שערורייה נוספת בביקורו של הזוג בארה"ב הייתה כבר במטוס, בדמות התמונה המובאת כאן. תשומת הלב ניתנה בעיקר לכובע המונח לפני השניים ואשר הוא חלק ממיזם מסחרי. אותי מטריד הרבה יותר פרט אחר. הסתכלו היטב על הדפים בהם מעיינים בני הזוג. למה הכיתוב בהם מטושטש? האם עלינו ללמוד מכך שמדובר בחומר מסווג? ואם כן, מה פתאום שרה נתניהו מביטה בו?

אולי יש הנחיה קבועה ללשכת העיתונות הממשלתית לטשטש דפים כאלה, כדי למנוע פרסום בשוגג של מה שצריך להישאר בסוד. אלא שלפחות שתי עדויות מאוד משמעותיות מן העבר מלמדות, כי לבנימין נתניהו אין שום בעיה לחשוף את רעייתו למידע סודי ביותר, אז מותר לכל הפחות לחשוש שזה מה שקרה גם הפעם.

ראש המוסד המנוח, מאיר דגן, סיפר מה אירע כאשר בא לתדרך את נתניהו על פעילות רגישה ביותר נגד הגרעין האירני. "היינו אצלו בבית, ואשתו נכנסה והיא אומרת לי: 'תמשיך, תדבר'. הוא אומר: 'כן, כן, היא שותפה לכל דבר'. אמרתי לה: 'אני לא יודע, גברתי, שהקהילה הסמיכה אותך ברמת סיווג 'קהיליה' [הגבוהה ביותר], ומאחר שאין לך רמת סיווג 'קהיליה' את לא שותפה, אני לא אוכל לדבר'". נתניהו לא הגיב, "היא יצאה בסערה ואני ידעתי שמהרגע הזה יחסי עם משפחת נתניהו הסתיימו".

עוזי ארד, שהיה יועצו של נתניהו לביטחון לאומי, סיפר: "הוא [נתניהו] ביקש ממני לבוא לחדרו במלון במהלך הלילה והיא חסמה את כניסתי לחדר. היא אמרה לי: הוא ישן. אך לי היה סיכום איתו. לא הייתה לי ברירה ונאלצתי להוציא אותה מהחדר. אחזתי בכתפיה ונאלצתי להוציא אותה, אמרתי לה שזה ענייני מדינה. ראש הממשלה חלק עם רעייתו חומר סודי. אף אחד בזרועות אכיפת החוק לא חשב לבדוק. זעקתי 'חמס', שהדברים האלה פסולים, ולא קרה כלום".

עוד לפני הנסיעה הבהיר נתניהו, כי הוא עומד על כך שבמסגרת עסקת חטופים, ישראל תמשיך להחזיק פיזית בציר פילדלפי ותמנע מעבר של חמושים לצפון הרצועה דרך ציר נצרים. על-פי הדיווחים השבוע, הדרישות הללו הן של נתניהו בלבד. כל בכירי מערכת הביטחון – יואב גלנט, הרצי הלוי, דדי ברנע, רונן בר – אומרים שהדרישות שלו בלתי נחוצות או בלתי מציאותיות ועלולות לטרפד את העסקה. אבל הוא בשלו. כי הרי, כזכור, החטופים סובלים אבל לא מתים, אז מה יש למהר.

זוכרים את צירופי המקרים של נתניהו? הנה עוד אחד. הדרישות שלו בנוגע לפילדלפי ונצרים זהות לחלוטין של הימין הקיצוני והמטורלל בממשלתו ובקואליציה שלו – איתמר בן-גביר, בצלאל סמוטריץ, אורית סמוטריץ' וכמה חברי כנסת מהליכוד. אלו בדיוק הנושאים עליהם החבורה ההזויה הזאת מאיימת להפיל את הממשלה, והרי מבחינת נתניהו פיקוח הנפש האמיתי היחיד הוא זה של הישרדותו הפוליטית. אבל זה כמובן לגמרי במקרה.

עוד הערה לגבי מו"מ החטופים. רבני ש"ס קראו לבצע את העסקה בהקדם האפשרי, רבנים מן הציונות הדתית יצאו נגדה. עם כל הכבוד, זה ממש לא עניינכם – לא מכאן ולא מכאן. רב אינו פוסק בעניינים מדיניים וצבאיים, כשם שאינו פוסק בעניינים רפואיים ועסקיים. לאחר שאיש המקצוע המוסמך קובע את דעתו, אדם שומר מצוות יכול לכל היותר לשאול רב כיצד לקיים הנחיות אלו במסגרת ההלכה. לא האם מותר לחולה לאכול ביום כיפור, אלא כיצד. לא האם מותר לחייל לצאת לפעילות בשבת, אלא כיצד.

בנושא של החטופים – אין בכלל שאלה הלכתית. אם גורמי המקצוע יקבעו שהעסקה ראויה ואפשר לשאת בתוצאותיה – חייבים לקיים אותה. אם יקבעו שהיא פסולה ותוצאותיה מסוכנות מדי – אסור לבצע אותה. חד וחלק. ייכבדו הרבנים ויעסקו בענייניהם.