ברית הבריונים, ברית הקנאים

איך זה שאלמוג אחד לבד מעז, איך הוא מעז, למען השם. אלמוג אחד לבד, אני לא הייתי מעז. המשורר נתן זך כתב שיר זה על כוכב ונזכרתי בשיר כששערי הגהנום נפתחו מעל ראשו של כתב אחד שהעז לחשוב אחרת, אלמוג בוקר.

התעוררתי למבול אלמוג, הכתב הדרומי שתיווך לעם ישראל במשך שנים רבות את מלחמת הדרום הנשכח, מלחמת הקסאמים הראשונה, השנייה והשלישית, האיש שסיפר את סיפורי הגבורה של אזרחי הדרום, שהביא את הקולות, את הפחדים, את הכאב, את תחושת הדרום הנשכח, את תחושת האזרחים בחזית.

זהו סיפורו של עורב לבן, המסרב בעקשנות להצטרף למקהלת עורבי החצר, המסרב ליישר קו, המתעקש לשמור על חרות, עצמאות, המתעקש להישאר עיתונאי מקצועי, נטול פוזיציה, המסרב להזניית מקצוע העיתונאות בשל שנאה לאדם אחד, למנהיג אחד, למנצח אחד למורת רוחם. עורב לבן המסרב ליישר קו עם מי שמאלצים אותו להיות פחות עיתונאי ויותר תועמלן, יותר שמאל רדיקלי, יותר רלביס"ט, יותר שונא הלוקה בעיוורון מוחלט ומעצב את המצאות בהתאם לשנאותיו.

העיתונאי אלמוג בוקר הועלה על המוקד בקרב הטהרנים, הצדקנים, הלוחמים למען חופש הדעה בתנאי שזו דעתם בלבד. "חטאו" הגדול היה על שהעז להביע דעה שונה, עצמאית והגיונית. בתוכנית טלוויזיה, שיש הרואים בה את מדורת השבט של חלקים מסוימים בחברה הישראלית, השתתף גם העיתונאי אלמוג בוקר בשולחן עגול.

כמנהג המקום, חברי הפאנל מספרים לצופים כמה האיש הרע הזה, בנימין נתניהו, מושחת, מופקר, מפקיר, נוטל שוחד, מרמה ומפר אמונים, מקריב את החיילים למען שרידותו הפוליטית, מפקיר את החטופים וחלומו שכולם ישובו בארונות לבתיהם. איש בזוי שחייבים לסלק אותו מהבמה הציבורית.

ואז הגיע השלב בו הוצגה כתבה של כתב שנוי מאוד במחלוקת ויש הסבורים כי ייעודו בחיים הוא להשניא ציבורים אלה נגד אלה, על איומי הרופאים לנטוש את המולדת אם תפוטר היועצת המשפטית לממשלה. סצינה נוספת בקרב אוהבי מדינת ישראל על תנאי, המאיימים בנטישתה וירידה ממנה אם לא יפעלו על-פי רצונותיהם. ואז העז העיתונאי אלמוג בוקר להביע את דעתו על חבורת מאיימים זו ואמר, "האיומים האלה הם לא חוצפה, הם שיא החוצפה. הם לא רוצים לחזור, שלא יחזרו, שיישארו שם.

אנחנו נמצאים כאן כבר שנה ושלושה חודשים בתוך מלחמה שלא נגמרת, תחת אש, בלי הפסקה. ודווקא עכשיו, ברגעים האלה, הייתי מצפה מהרופאים האלה לעזוב הכל ולבוא לפה. יש פה רופאים שממלאים חצי מהיום שלהם בשטח בתי החולים וחצי מהיום שלהם בשטח רצועת עזה. במקום להיות כאן הם מהלכים עלינו אימים, שאם דברים לא ישתנו פה והכל יהיה פה ורוד, אז לא יהיה מי שיטפל בילדים שלנו. בגלל שהמדינה כל כך חשובה להם דווקא עכשיו הם צריכים להיות פה.

והרצים יצאו דחופים, תועמלנים במסווה עיתונאים גינו, פרשנים של דעה אחת נחרדו, שכירי מקלדת הפעילו את מכונות הרעל, מבקרי תוכניות טלוויזיה הצטמררו, צייצניים מיהרו לשלח מנות ארס גדושות, ותהום הארץ, שומו שמיים. עיתונאי העז להתבטא בניגוד לדעה האחת והיחידה, הדעה הצודקת תמיד שאין בילתה.

השופרות והתועמלנים מייסדי המפעלים לייצור מכונות רעל יצאו לפעולה - אחת הצמידה לעיתונאי החושב את התואר חבר בכת, אחרים היצירתיים ו"החכמים" בעיני עצמם טענו כי "שם את המוח שלו במטען ושכח לחבר אותו לגוף", האינטליגנטים במיוחד אבחנו "אלמוג במתקפת טנטרום", "ביביסט בוגד". פרץ הזוהמה מצד מייסדי מפעלי הארס והרעל נמשך ונמשך.

ההתקפה הפושעת והנפשעת על עיתונאי המסרב להצטרף למקהלה, העורב הלבן, העיתונאי המסרב לבטל דעותיו מפני דעות אחרים, נמשכת, ברם, ההתקפה יותר ממטרידה. הניסיון להעביר את העיתונאי אלמוג בוקר "סדרת חינוך מחדש" מעלה הרהורים נוגים ובאוויר מרחפת השאלה המטרידה כמה עיתונאים נאלצים לשנות את ערכיהם, אמונותיהם, דעותיהם כדי לא לעבור את מסע הייסורים שמעבירים הצדקנים והטהרנים את העיתונאי המקצועי, אלמוג בוקר.

אלמוג בוקר המשך בעבודתך העיתונאית המקצועית, ללא מורא וללא משוא פנים.