המקרה של סמואה מוכיח מדוע רוברט קנדי כל כך מסוכן

בתחילת דצמבר 2019 התקשרתי לשרת הבריאות של סמואה, פיימלוטואה סטוארס, מגיפת החצבת שפרצה בארצה יצאה משליטה, ובשל הקשר ההדוק בין סמואה להוואי היה זה משבר משותף. ידעתי שעלינו לפעול במהירות כדי להציל חיים.

כמעט 20 שנה לפני כן הגעתי להוואי כאיש כוחות שירות הבריאות הלאומי, כדי להתמחות ברפואה במרפאה קטנה ביישוב מרוחק. למדתי את החשיבות של טיפול מונע עבור המטופלים הכפריים והעניים, ושחיסונים הם אחד הכלים היעילים ביותר למניעת מחלות ולהציל חיים, במיוחד של ילדים. כאשר שיעור ההתחסנות היה מעל 95%, כל האוכלוסייה הייתה מוגנת ממחלות מדבקות כמו חצבת.

אבל כאשר שיעורי ההתחסנות יורדים, מחלות שניתן למנוע עלולות להופיע שוב. זה בדיוק מה שקרה בסמואה, לאחר כזבים שהופצו בידי מתנגדי חיסונים, פגעו באמון בהם והובילו להתפרצות של 2019. אלפי בני אדם חלו לשווא ו-83 מתו, רובם ילדים. אחד הקולות הבולטים ביותר במסע נגד החיסונים היה רוברט קנדי הבן.

חיסונים ותוכניות התחסנות אינם רק כלי רפואי אלא גם מוסרי. הם מאפשרים להציל חיים, לחסל מחלות ולהגן על בריאותם ורווחתם של דורות עתידיים. אםפ קנדי יכהן כשר הבריאות בממשל טראמפ, יש סכנה ממשית שהוא ימשיך לפזר ספקנות ואי-אמון, העלולים לגרום לשיעורי ההתחסנות לרדת ולהוביל לעוד מקרי מוות שניתן למנוע. אסור לארה"ב לאפשר לזה להתרחש.

הטרגדיה של סמואה מלמדת לא רק מה גורמים שיעורי התחסנות נמוכים, אלא גם כיצד עלייה בהם מסיימת משברים. הצעתי לסטוארס סיוע מיידי בדמות חמישה רופאים ו-5,000 מנות של חיסון נגד חצבת. היא שאלה אם נוכל לעשות יותר. בתוך 48 שעות ארגנו 75 רופאים ואחיות שטסו לסמואה. יוניצ"ף וארגון הבריאות של הוואי סיפקו ציוד חיוני, כולל חיסונים.

המטוס שלנו נחת בסמואה ב-4 בדצמבר על הבוקר. ביום וחצי שלאחר מכן, יחד עם מאות עובדי בריאות מקומיים, הצוות שלנו נסע מכפר לכפר וחיסן רבבות בני אדם. כאשר המראנו בחזרה למחרת אחרי הצהריים, סייענו לדכא את ההתפרצות. בחודש שלאחר מכן צנח מספר המקרים, כאשר שיעור ההתחסנות עלה ל-95%.

אבל ראינו גם את התוצאות הקטלניות של הקמפיין נגד החיסונים. הגענו לאחד הבתים דקות לאחר שפעוטה מתה. הילדה שכבה על מיטה באמצע דירת החדר, פניה עדיין אדומים מהחום. הנחתי את ידע על פניה ויכולתי להרגיש את החום של עורה, אבל עיניה היה מקובעות וזגוגיות. הסטטוסקופ שלי הראה שהיא אינה נושמת. למרות חומרת מחלתה, היא טופלה בביתה כי בית החולים עלה על גדותיו. חלקנו מספר רגעי אבל עם הוריה ולאחר מכן חיסנו לבקשתם את יתר בני המשפחה.