הצעה הוגנת לרכישת גרינלנד יכולה להיות עסקה משתלמת לכולם

למרות שלארה"ב יש היסטוריה של גישה עסקית ליחסים בינלאומיים, רכישות כרוכות לרוב בחילוקי דעות. תומס ג'פרסון עקף את החוקה כאשר קנה ב-1803 את לואיזיאנה והכפיל את שטחה של ארה"ב. כאשר רכש שר החוץ, ויליאם סיוארד, את אלסקה מרוסיה ב-1867 ב-7.2 מיליון דולר (162 מיליון כיום), המהלך כונה "השטות של סיוארד". כעת שתי העסקות נמנות על המהלכים המוצלחים ביותר בתולדות המדינה.

ההיסטוריה לא תתייחס באותה צורה לדונלד טראמפ אם ישיג את גרינלנד מידי דנמרק תחת לחץ, צופה אקונומיסט. ארה"ב תאבד ידידים אם תתנהג בבריונות כדי להרחיב את גבולותיה. אבל הגישה של טראמפ מטופשת גם משום שהסכם מרצון לרכישת גרינלנד עשוי להיות עוד עסקה מעולה. עסקה כזאת תחזק את בטחונה של ארה"ב ואולי גם את זה של בעלות בריתה בנאט"ו, וייצאו ממנה נשכרים גם תושבי האי – שקרוב לוודאי שהמילה האחרונה שמורה להם.

כמה שווה גרינלנד? התוצר שלה ב-2021 היה 3 מיליארד דולר, שהם 1/7,000 מזה של ארה"ב. למרות ששטחה גדול מכל אחת ממדינות ארה"ב, חיים בה רק 56,000 איש. 43% מכוח העבודה מועסקים בשירות הציבורי (לעומת 15% בארה"ב); הענף הגדול בה הוא דיג דנמרק מעניקה לאי 500 מיליון דולר בשנה ומשלמת למעלה ממחצית הוצאותיו. אם מוציאים מהחשבון את התקציב, משערים שהצמיחה תימשך בקצב הנוכחי ומניחים שארה"ב תגבה כמיסים 16% מהתוצר, שוויו של האי הוא 50 מיליארד דולר (5% מתקציב הביטחון האמריקני).

אולם, טראמפ חומד בגרינלנד בגלל חשיבותו האסטרטגית והפוטנציאל הכלכלי. האי שוכן בין ארה"ב לרוסיה, והקרחונים הנמסים מרחיבים את אפשרויות השיט באיזור. למרות שלארה"ב יש בסיס צבאי בחוף הצפוני-מערבי של האי, אם כולו יהיה בידיה – היא תוכל לפקח טוב יותר על האזור באוקיינוס האטלנטי המאפשר לצוללות רוסיות להגיע לחוף המזרחי שלה.

עושר המחצבים של גרינלנד הוא עצום, ממשיך אקונומיסט. מצויים בה 43 מבין 50 המחצבים שממשלת ארה"ב מגדירה כחיוניים, כולל המרבצים הגדולים ביותר של הנדירים שבהם מחוץ לסין. ליד החוף שלה ניתן להפיק 52 מיליארד חביות נפט, 3% מהעתודות המוכחות בעולם. האוצרות אינם מנוצלים בשל התנאים הקשים: 80% משטח האי מכוסים קרח, אין כבישים בין היישובים ובשנת 2021 אסרה הממשלה קידוחי נפט. אבל עם התחממות האקלים, המחצבים נעשים נגישים יותר וערכם עולה.

ממי אפשר לקנות את גרינלנד? ב-2009 הבטיחה דנמרק לאי שיוכל להכריז על עצמאותו אם כך יחליטו תושביו במשאל עם. היא גם העניקה לו שליטה על אוצרות הטבע, אם כי המענק הדני יורד ככל שההכנסות מהם עולות. לפיכך, הרכישה צריכה להיות מן התושבים. אם ארה"ב תציע לשלם רק את מה שהיא צפויה לגבות במיסים, כל תושב יקבל קרוב למיליון דולר. ארה"ב תוכל להפוך כל תושב למולטי-מיליונר ועדיין להרוויח מהרכישה.

האם תושבי גרינלנד אינם יכולים להסתדר בעצם? 380,000 תושבי איסלנד עושים זאת היטב. גרינלנד יכולה לארח יותר בסיסים אמריקניים ולכרות בעצמה את מחצביה. מדוע לנטוש את הזהות העצמית ולהסכים לשליטה פוליטית מוושינגטון?

אולם, משיב אקונומיסט, בוננזה של אוצרות טבע טומנת בחובה גם סיכונים, כגון שחיתות. לא ברור האם 56,000 איש יכולים להשתלט על ההשלכות: תחשבו על עיירה אנגלית המקבלת את אוצרות הנפט של סעודיה. כריית המחצבים תצריך מספר גדול של עובדים זרים. הביטחון הלאומי יעמוד בסכנה של חבלה ותעמולה. לעומת זאת, מכירה לארה"ב תעניק את מלוא הגנתה וחלוקה שווה של העושר.

כיבוד זכותה של גרינלנד להגדרה עצמית פירושו גם כיבוד זכותם של תושביה לשקול הצעה כזאת ולהכריע בה במשאל עם. כדי שהבחירה תהיה חופשית, על טראמפ לחזור בו מאיומו המרומז להשתמש בכוח, ולאחר מכן לנסות את מזלו בצורה הוגנת.