חבורת נתניהו נגד האמת

בדצמבר 2024 פרסם המכון לדמוקרטיה את מדד הדמוקרטיה השנתי שלו, הכולל את מידת האמון של הציבור במוסדות המדינה המרכזיים. כמו תמיד, צה"ל הוביל (77% אמון רב או רב למדי); וכמו תמיד - הפוליטיקאים היו במקומות האחרונים (הממשלה עם 25%, הכנסת עם 16%, המפלגות עם 10.5%). שנה לתוך המלחמה הקשה ביותר בתולדות המדינה, הציבור האמין לצה"ל פי שלושה מאשר לממשלה ופי שבעה מאשר למפלגות.

דניאל הגרי היה הפנים של האמון בצה"ל, כשם שבנימין נתניהו הוא הפנים של חוסר האמון בדרג הפוליטי (אגב, בית המשפט העליון קיבל 39.5% - והפוליטיקאים עוד מעזים לדבר על חוסר אמון בו; המשטרה, אחרי שנתיים של איתמר בן-גביר, צנחה ל-37%). בימים הקשים ביותר של אוקטובר 2023, הוא היה היחיד שדיבר איתנו שוב ושוב, ביושר ובגובה העיניים. הפוליטיקאים תאבי הפרסום נאלמו ונעלמו; היו אלו נאומו המצמרר של ג'ו ביידן ולאחר מכן ביקורו בארץ שנתנו לנו את דחיפת המורל שנתניהו וממשלתו מנעו מאיתנו.

ייתכן בהחלט שיש הצדקה מקצועית ועניינית להחלטתו של אייל זמיר להביא לסיום שירותו של הגרי. עם זאת, אני נוטה להאמין לרון בן-ישי, המדווח שהרצי הלוי הציע למנותו לנספח צה"ל בוושינגטון. אולם, זמיר ידע שאין סיכוי שהמינוי הזה יעבור את ישראל כ"ץ, קומיסר הביטחון (או שמא קומי-שר הביטחון), שתפקידו העיקרי הוא ליישר את צה"ל לפי הצרכיו הפוליטיים והגחמות הרעילות של משפחת נתניהו.

העובדה שהגרי הולך הביתה יומיים אחרי כניסתו של זמיר לתפקיד, וכאשר זמיר עצמו מדבר על כך שהמלחמה צפויה להתחדש, וכאשר יש לכל הפחות סירחון פוליטי-פרסונלי מהמהלך הזה, למעשה לא צריכה להפתיע. אני מציע גם לא ליפול מהכסא אם זמיר ימצא דרך ליישר קו עם הממשלה בנושא גיוס החרדים, לפחות באופן חלקי. לא משום שהתשבחות הרבות שנקשרו לראשו אינן נכונות; לפי כל הסימנים הן נכונות לגמרי. אלא משום שהוא עובד מול ממשלה, קואליציה ותועמלנים שיצאו למלחמה נגד האמינות והמקצועיות. משום שיש לו עסק עם חבורת מחריבים ובוזזים שהאינטרס העליון שלהם הוא הישרדותם הפוליטית.

מאז יום הקמתה, הממשלה ה-37 - שהעומד בראשה ידוע לשמצה כמפר הסכמים סדרתי וככזבן כרוני - מפגינה בוז מוחלט לאנשי מקצוע, לדעות שאינן עולות בקנה אחד עם שלה ולעובדות המקלקלות לה את התיאוריות והטענות. הגרי הוא רק הקורבן הנוכחי במסע הזה, ההולך וגובר מיום ליום.

הם רצו למנות עסקן פוליטי לסטטיסטיקן הלאומי, תפקיד המצריך ידע מקצועי מוגדר ברמה גבוהה ביותר.

הם רצו להדיח את יו"ר דואר ישראל, ללא סיבה ובעיצומה של ההפרטה.

הם רצו להשתלט על ניהול הספרייה הלאומית, כדי לחסל חשבונות אישיים.

הם מכריזים בריש גלי שימנו בחברות הממשלתיות את מקורביהם, ללא קשר לכישוריהם.

הם מנהלים מסע הכפשות אכזרי ובלתי פוסק נגד חוקרים, תובעים, עדים ועיתונאים סביב משפט נתניהו.

הם מסתירים את האמת על סיבות שהותם של שרה ויאיר נתניהו במיאמי, העולה לנו מיליונים.

הם שואפים להפוך את בחירת השופטים להליך פוליטי, בו השיקולים המקצועיים יהיו שוליים ואף אפסיים.

הם שואפים להעמיד בראש שירות המדינה מקורב פוליטי, ללא הכישורים והניסיון הדרושים.

הם התעלמו מאזהרותיהם של אלפי אנשי מקצוע ואנשי עסקים בכל התחומים מפני סכנותיה של ההפיכה המשטרית.

הם ניסו לפטר את יואב גלנט משום שהזהיר שההפיכה המשטרית מהווה סכנה ביטחונית.

הם סירבו להיפגש עם בכירי צה"ל שביקשו להזהיר מפני הסכנות הביטחוניות של ההפיכה המשטרית.

הם אומרים שמטרות המלחמה הן שחרור החטופים וחיסול חמאס, למרות שהשתיים סותרות זו את זו.

הם לא מדברים עם חטופים ששוחררו, כדי שלא ייאלצו לשמוע את האמת.

הם לא נפגשים עם משפחות שכולות וניסו למנוע את כניסתן לכנסת, כדי שלא יצטרכו להתמודד עם זעקתן.

הם לא מבקרים בכיכר החטופים, כדי שלא להיתקל במחאה נואשת.

הם לא מבקרים ביישובים שחרבו במשמרת שלהם ולא משוחחים עם תושביהם.

הם ערכו טכס משואות בלא קהל, מחשש למחאות נגדם.

הם לא מתראיינים לתקשורת, אלא רק לתועמלנים שלהם המתחזים לעיתונאים.

הם פוגעים באמצעי תקשורת המותחים עליהם ביקורת, ומיטיבים על חשבון הציבור עם מי שמשרתים אותם.

הם מסתתרים מאחורי "גורמים בכירים" ו"גורמים בקרבת" כדי שלא יצטרכו להתמודד עם הכפשותיהם.