טראמפ מקדיש תשומת לב מפתיעה לאפריקה - ורוצה עסקות גם שם

קל לטעון שלדונלד טראמפ לא ממש אכפת מאפריקה. ב-1.7.25 הוא סגר את USAID, ש-40% מתקציבו הושקעו מדרום לסהרה. משרד החוץ והבית הלבן טרם איישו את המשרות הבכירות הנוגעות לאפריקה. מתוך 19 המדינות שנאסרה כניסת אזרחיהן לארה"ב, עשר הן אפריקניות.

למרות זאת, מציין אקונומיסט, טראמפ מגלה התלהבות מפתיעה לפגוש את עמיתיו האפריקנים. חמישה מהם אירח אתמול (9.7.25), הוא כבר נפגש עם נשיא דרום אפריקה, ובהמשך יגיעו נשיאי קונגו ורואנדה. פסגה עם עשרות מנהיגים אפריקנים מתוכננת לספטמבר.

למרות שהוא טעה בשמה של נמיביה ואמר שאינו יודע מיהי קונגו, טראמפ עשוי לארח יותר נשיאים אפריקנים מכל קודמיו. ג'ורג' בוש האב מחזיק בשיא עם 3% מימי כהונתו שהוקדשו לאירוח מנהיגים אפריקנים. טראמפ היה בתחתית בקדנציה הראשונה, אך עשוי לטפס לצמרת בקדנציה השנייה.

הפגישה אתמול אופיינית לגישה הפרסונלית ולעיתים המקרית של טראמפ. מעבר לכך שמדובר במדינות חוף או כאלה הקרובות למערב היבשת (גבון, גינאה-ביסאו, ליבריה, מאוריטניה וסנגל), אין להן הרבה מן המשותף. היא תוצאה של שדלנות מצד נשיא גינאה-ביסאו, אומארו סיסוקו-אמבאלו – מדינה בת שני מיליון תושבים, אחת הפחות חשובות באפריקה והידועה בעיקר כמדינת סמים המוּעֶדת להפיכות.

עם זאת, סיסוקו-אמבאלו רואה את עצמו כלוחש על אוזנו של טראמפ ביבשת. מאז נכנס לתפקידו בשנת 2020, הוא ביקר בחו"ל 300 פעמים – וברבות מהן בלי שהוזמן. מבחינתו, הביקור בוושינגטון הוא דרך לנסות לקבל את תמיכתו של טראמפ בהמשך שלטונו. טראמפ, המטלטל את המערכת כמו מנהיג אפריקני אופייני, החליט שכדאי לו להקדיש שעה לארוחת צהריים. יתר האורחים נוספו מאוחר יותר, כנראה בהנחה שהם נמצאים באותה סביבה בעייתית.

דמיון בין טראמפ למנהיגים אפריקנים

ממשל טראמפ הבהיר מהם סדרי העדיפות שלו באפריקה, מציין אקונומיסט: היבשת אינה זקוקה לנדבות, אלא שותף עסקי ראוי. המטרה היא להגדיל את הייצוא וההשקעות ליבשת, לחסל את גרעון הסחר עימה. אם יותר עסקים עם ארה"ב משמעותה פחות עסקים עם סין – מה טוב. לשם כך, הערכות התפקוד של השגרירים ישימו דגש על יכולתם להשיג עסקות, וגופי הממשל המסייעים להשקעות באפריקה הצטוו לפעול מהר יותר.

התרבות של ממשל טראמפ דומה לזו של מנהיגים אפריקנים רבים, טוען החוקר הבריטי אלכס ויינס. ואילו ניק צ'יסמן מאוניברסיטת בירמינגהאם אומר כי המונח המתאים הוא Neo-patrimonialism – מונח המתאר כיצד מוסדות המדינה באפריקה מתקיימים לצד רשתות בלתי פורמליות של אנשי עסקים, בני משפחה ובני שבט. מחותנו של טראמפ, איש העסקים יוצא לבנון מאסד בולוס, הוא נציגו של הנשיא ביבשת – שם יש לו אינטרסים עסקיים. גנטרי ביץ', ידידו של דונלד טראמפ הבן מהאוניברסיטה, מנסה להשקיע במכרה בקונגו.

עם זאת, ממש לא ברור האם אפריקה תצא נשכרת כאשר מדיניותה של ארה"ב כל-כולה ריאליזם ולא אלטרואיזם. ארה"ב מפגרת אחרי סין כשותף הסחר העיקרי של מדינות אפריקה, בעיקר משום שיש לה פחות מה למכור ליבשת ופחות צורך במשאבים הטבעיים שלה. למעט כמה מדינות עתירות משאבים, רובן לא יוכלו לאזן את אובדן הסיוע ואת העלאת המכסים.

כמה מן המדינות העניות ביותר באפריקה ניסו למצוא יתרון כאשר הציעו לקלוט מסתננים שיגורשו מארה"ב. הללו כוללות את לסוטו, שמפעלי הטקסטיל שלה מצויים בירידה. בית המשפט העליון האמריקני הכשיר בשבוע שעבר גירוש מסתננים לדרום סודן. ובשורה התחתונה: הנשיאים שהשקיעו את מירב הזמן באפריקה גם הותירו את מירב ההשפעה; אצל טראמפ, מדובר בעסקות ולא בנדבות.