מזבח הנאמנות

בשנתיים האחרונות זכיתי שבירכתם אותי בשמחה רבה על נפילתו של בני הגיבור בקרב. איחלתם לי שהאחים שלו ימותו גם כן. הודעתם לי שבגלל בוגדנותי הבן שלי נהרג. המנומסים שבכם הצהירו שאני מנצל את השכול המשפחתי כדי לאסוף הון פוליטי. העוד יותר מנומסים שיקפו לקהל את טוב ליבם בכך שאמרו שהם מרחמים עליי כי יצאתי מדעתי בגלל כאב השכול, או שחליתי במחלה קשה בגלל הצער הנורא. ועוד ועוד, ככל שחשקה נפשכם. הרי המקלדת סופגת הכל ואין מחיר לגסות הלב.

אז הנה מה שיש לי להגיד לכם: לכו, תסתכלו על עצמכם במראה. לכו תלמדו מה נהיה מכם. נסו להבין מה גורמת לכם הנאמנות למנהיג שנוי במחלוקת. אם תתאמצו ותהיו כנים עם עצמכם אולי תצליחו גם להבין מה הוא, המנהיג בו אתם תומכים, גרם לכם להיות. עד לאן הדרדרתם, לאן נעלמו הערכים שלכם כבני אדם.

תשאלו את עצמכם, מה קרה לכם, שמי שמעביר על המנהיג הזה ביקורת, קשה ככל שתהיה, גורם לכם להתגייס בשנאה עיוורת, בקללות פרועות, בחוסר אנושיות מוחלט, לטובת אישיות פוליטית.

אני לא מבקש מכם רחמים. חס וחלילה. להפך. אם כבר, אילו הייתה בי האנרגיה המיותרת הנדרשת לכך, הייתי מרחם עליכם: אנשים עלובים שמקללים, ששטופים בשנאה עיוורת וכל כך יוקדת. אילו התפניתי לזה, הייתי מצטער על מה שנהיה מאנשים שאיבדו צלם אנוש מרוב שהם מלאים בשנאה, מרוב שהם נעתרים ברוחב לב להסתה הפרועה שהוחדרה לוורידים שלהם בכל דרך אפשרית.

הגיע הזמן לשים לכם את האמת בפרצוף. אז הנה, שיהיה לכם ברור, הכי ברור שאפשר: אתם כולכם - מי שלועגים לשכול, מי שמשתמשים בכאב של הורים שכולים שאיבדו את היקר להם מכל בהגנה על המולדת האהובה, מי שרומזים בציניות בזויה לגבי שיקול דעתם של הורים שהבן שלהם נהרג בקרב... אתם סוג האנשים הבזויים ביותר המסתובבים היום במדינת ישראל.

אתם איבדתם צלם אנוש, הפסקתם להבין את המשמעות הקדושה של הזדהות עם מי ששילמו את המחיר היקר ביותר שניתן לדמיין ועם כאבם - גם אם הם חלוקים אתכם בדעותיהם. סולם הערכים שלכם התרסק לגמרי על מזבח הנאמנות שלכם למנהיג. וכמובן, יש סביב למנהיג הזה מי שמטפחים את השנאה שלכם, מנצלים אותה ונהנים ממנה עד מאוד. יש מי שגם עושים מזה הרבה מאוד כסף.

ועוד דבר אגיד לכם, כי חשוב שתבינו את זה: לא תשברו אותי. לא תגרמו לי לשתוק. אני אמשיך להגיד את האמת שלי גם אם האפסים נטולי הערכים ורעי הלב ימשיכו לקלל, לרמוז רמיזות, להכפיש, לחלל את כבודו של הבן הגיבור שלי, שנהרג גם כדי לאפשר לעלובי חיים כמוכם לחיות בבטחה במדינה שלנו ולקלל את אבא שלו.

אתם לא מפחידים אותי, לא מרתיעים אותי וגם לא מרשימים אותי. אני כן אהיה מוכן לרחם עליכם ולהצטער על מה שנהיה מכם, יום אחד כשאתפנה לזה. אני מקווה שגם ההורים השכולים האחרים, בהם הקפדתם להתעלל, יחשבו וינהגו כמוני. יאמרו את האמת שלהם, באומץ ובנחישות, ויבוזו לכם ולעליבות שלכם.

ובשורה התחתונה אני מציע לכם, מי מכם שהם אנשים אמיתיים ולא בוטים או מקצוענים בזויים שמרוויחים כסף מהפצת הסתה ושנאה: בואו, תהיו בני אדם. סתם, בני אדם. לא בשבילי, בשבילכם.