תלונה: ועדת הבחירות המרכזית מדירה נשים

בוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20, חברות רק שלוש נשים מכלל 32 חבריה, ולכן היא ועדה פגומה מיסודה, אשר איננה יכולה להתכנס ולמלא תפקידיה על-פי דין. כך טוענת התנועה למדינה יהודית, ארגון משפטנים דתיים, הטען כי הוועדה פסולה.

במכתב ששיגר בא-כוח התנועה, עו"ד אורי ישראל פז, ליו"ר ועדת הבחירות השופט סלים ג'ובראן, הוא דורש את כינוסה של הוועדה לצורך מימוש סמכותה המוקנית לקבוע את סדרי עבודתה ומתכונתם ולקבוע בין היתר קריטריון מספרי - אבסולוטי או יחסי - לייצוג מגדרי מינימלי, קריטריון אשר יעמוד בגדרי הסבירות וההגינות ובמבחן החוקתי של עקרונות השיטה המשפטית וערכיה כפי שגובשו במגילת העצמאות, באמנה הבינלאומית ובפסיקות בית המשפט העליון. לדבריו, זהו "תת-ייצוג שורשי ויסודי, שאינו נובע מחריגה סטטיסטית מקרית, אלא נופל בגדריה של אפליה בוטה הנגועה באי-חוקתיות כמו גם בחריגה ממתחם הסבירות וחריגה מכללי המשפט הציבורי אשר ללא ספק, ועדת הבחירות לכנסת ה-20 כפופה לו כגוף סטטורי מנהלי"

כבר במערכת הבחירות הקודמת, כתב היו"ר דאז השופט אליקים רובינשטיין, כי הוא רואה חשיבות רבה בקידומן של נשים ובייצוגן, אך אי-אפשר היה לתקן זאת כחודש לפני הבחירות. בדוח מסכם שפרסם (7.2.13) רובינשטיין, הוא ביקש כי נושא זה יטופל, אך למרות שחלפו מאז שנתיים נותר הייצוג הנשי זעום.

בפנייתה, תוקפת התנועה את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, על כך שלדבריה לא נקפה אצבע כדי למגר את תופעת הדרת הנשים, ומאשימה אותה באיפה ואיפה כלפי הציבור הדתי. לדברי התנועה, קבוצת האוכלוסייה שבה בחר הצוות הפנימי של משרד המשפטים לרכז את מלחמתו בכלים המשפטיים היא דווקא הקבוצה שבעצמה נמנית על קבוצות המיעוט המודרות בישראל (החרדים)". היא מאשימה את משרד המשפטים, אותו כינתה גוף ממלכתי שאינו אמור "לתפוס צד" בפסיפס הדעות, התרבויות והדתות בישראל, בהתמקדות אך ורק בתופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי הדתי והחרדי, תוך הזנחה אולי מכוונת של הטיפול המשפטי בקיומה של התופעה הפסולה גם במרחב הציבורי החילוני ההגמוני.

בדנה זילבר מוטח במכתב כי היא נטפלת לדתיים: "דומה כי ידה 'קלה על ההדק' כאשר מדובר במיעוט הדתי והחרדי, אך היא מכסה בשתי ידיה על שתי עיניה כעומדת מנגד מתעלמת בעצימת עיניים מתופעת הדרת-נשים על-ידי רוב מניינן של המפלגות השולחות נציגות ייצוגית לוועדת הבחירות לכנסת (ובכללן, המפלגות הדתיות והחרדיות, כמובן, שבעניין זה לא שונות במאומה מהמפלגות החילוניות). במקום לקפוץ ולקפץ כמוצאת שלל רב בעקבות פרסומים מפוקפקים (במישור של דיני הראיות), שחלקם חוסים תחת הזכות החוקתית לחופש הביטוי של פוסקי ההלכה (דוגמת הרשימה של הרב שלמה אבינר שצורפה משום-מה לפנייתה של עוה"ד זילבר), מוטב למוסד היועמ"ש שיפעל למניעתה של הדרת נשים מוכחת וצורמת לעין כל בקרב חברי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20".

עוד אומר עו"ד פז: "הדבקת התווית של 'הדרת נשים' לעצם קיומן של הלכות הצניעות ביהדות - צורמת לאוזניו של כל יהודי ויהודייה שומרי מצוות... על היועמ"ש להפסיק לעסוק בהתססה אנטי-דתית, אשר מקורה בבערות ובדיס-אינפורמציה של המשפט העברי לדורותיו - אלא לפעול אקטיבית למיגור התופעה הפסולה של הדרת נשים מהמחוזות שבהם היא 'חיה ובועטת' לכל הדעות...

"...הפוליטיקה הישראלית נתפשת כתפקיד כוחני, הדורש עיסוק לא רק בהנהגה מהותית, אלא במעטפת תהליכית רחבה של רקיחת 'דילים', בוויכוחים אינסופיים ובצורך בדחיפת מרפקים בלתי פוסקת. תהליכים אלו פחות-נתפשים כ'נשיים' בציבוריות החרדית והדתית, בשל השקפת עולם המרחיקה את האישה מתפקידים כוחניים. האומנם באמת 'זר לא יבין זאת'?!".