מאות אלפי ישראלים עלולים לאבד בשנים הקרובות את מקומות עבודתם בשל ההתקדמות הטכנולוגית - אך המדינה עושה מעט מאוד כדי להכשיר מראש עובדים לשוק העבודה המשתנה, וכדי לסייע למי שעתידים להיפלט ממנו. כך קובע (יום ב', 15.3.21) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן.

600,000 עובדים (15%) מהמשרות מצויים בסיכון גבוה להיפלטות משוק העבודה בשנים הקרובות בשל חוסר התאמה לשינויים הטכנולוגיים בו, ובסיכון בינוני מצויים 2.1 מיליון עובדים (54%) מהמשרות. הבעיה קשה במיוחד בקרב חרדים, ערבים ובעלי הכנסות נמוכות; כתוצאה מכך, 37% מבני 65-16 בישראל הם בעלי מיומנויות נמוכות בקריאה ובמתימטיקה, לעומת 27% במדינות OECD. אך ההוצאה הציבורית להכשרה מקצועית היא 0.07% בלבד מהתמ"ג, לעומת 0.11% במדינות OECD. התוצאה היא, שרק 38% מהעובדים שבסיכון גבוה המעוניינים בהכשרה מקצועית, אכן זוכים לה - בגלל חסמי מחיר. 29% מבין הצעירים (בני 27-18) אינם משתתפים בהכשרות או בלימודים אקדמיים במימון ציבורי, רבים מהם - מהשכבות החלשות.

הבעיות מתחילות כבר בבתי הספר התיכוניים. מטרת רפורמת "הלמידה המשמעותית", שיושמה החל בשנת הלימודים תשע"ה (2015-2014), הייתה להתאים את מערכת החינוך למאה ה-21 ולהקנות לתלמידים את המיומנויות הדרושות להם. מחצית מבעלי התפקידים בחינוך העל-יסודי - המפקחים המרכזים (מפמ"רים), מנהלי בתי הספר ורכזי המקצוע בבתי הספר – סבורים כיום, כי השפעתה על קידום הקניית מיומנויות המאה ה-21 לא הייתה רבה. כמחצית מתוכניות הלימודים לא עודכנו מאז תחילת הרפורמה, ולא שולבו בהן עקרונות הלמידה המשמעותית. 42 מתוך 82 תוכניות הלימודים לחטיבת הביניים ולחטיבה העליונה אושרו לפני יותר מעשור ולא עודכנו מאז.

בשנים 2019-2016 גיבשו יחידות מטה שונות במשרד החינוך מסמכי מדיניות להקניית מיומנויות, אך ללא תיאום ביניהן. המשרד לא עשה שימוש במסמכים אלה לצורך גיבוש תוכנית כוללת להקניית המיומנויות המכילה יעדים, סדרי עדיפות, אמצעים ולוחות זמנים. עבודת מטה למהלך אסטרטגי כלל-משרדי להגדרה ולהטמעה של מיומנויות מוסכמות הנדרשות במאה ה-21, לא הסתיימה נכון לאוקטובר 2020. תמונת המצב שגיבש המשרד הייתה חלקית, הוא לא נעזר בגורמים מחוצה לו ואפילו יחידות במשרד עצמו לא שולבו די הצורך.

אף שהמבחנים הבינלאומיים החלו לשנות את פניהם ולשים את עיקר הדגש על הערכה של מיומנויות ופחות על הערכת ידע, בחינות הבגרות בכתב בישראל כמעט אינן מתייחסות למיומנויות המאה ה-21 ואינן בוחנות אותן. ריבוי הבחינות בישראל (11-10 בחינות לעומת שתיים-חמש במדינות שונות) מייצר מערכת המקשה על בתי הספר לתת עדיפות ולהשקיע בהקניית המיומנויות הנדרשות לתלמידים. ההערכות החלופיות, שמטרתן להחליף חלק מבחינות הבגרות בכתב, מלוות בחסמים רבים, ועל כן אינן מאפשרות ללמוד על שליטתם של בוגרי המערכת במיומנויות החשובות להשתלבותם בשוק העבודה המשתנה.

עיקר הנבחנים בבגרות בחמש יחידות במקצועות המדעיים-טכנולוגיים, תחומי לימוד שהם בעלי מתאם גבוה ללימודי מקצועות ההיי-טק באקדמיה ולהשתלבות בתעשיית ההיי-טק, הוא בבתי ספר חזקים מבחינה חברתית-כלכלית. לעומת זאת, רק 8% מהם (בכל אחד מהמקצועות) משתייכים לבתי הספר החלשים יותר. מערכת החינוך אינה ממצה את הפוטנציאל של התלמידים שיכולים ללמוד את המקצועות המדעיים-טכנולוגיים - בעיקר בקרב בנות, במגזר הערבי ובמגזר החרדי.

החסמים המרכזיים להגדלת מספר הבוגרים באוניברסיטאות במקצועות ההיי-טק הם מחסור בסגל אקדמי ושיעור נשירה גבוה של סטודנטים ממקצועות אלה. אולם, הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) לא קבעה יעדים לגידול במספר אנשי הסגל ולצמצום שיעור הנשירה. ות"ת גם לא ביקשה מהאוניברסיטאות לבחון את הסיבות לנשירת הסטודנטים.

בשנת 2019 חלקן של הנשים בתעשיית ההיי-טק בתפקידים טכנולוגיים היה 22%, ובתפקידי ניהול טכנולוגיים - 18%. התוכניות הממשלתיות לשילוב נשים בתעשיית ההיי-טק מופעלות ומתקיימות ללא תכנון מערכתי. מרבית הפעילות הממשלתית בשילוב חרדים בהיי-טק אינה מתמקדת בתחומי הליבה של התעשיה, אלא בהכשרה לתפקידים טכנולוגיים זוטרים יותר. עבור 1,900 חרדיות הלומדות הנדסאות תוכנה בסמינרים לא פותח מסלול מותאם, אף שלחלק מהן פוטנציאל ללמוד את התחום ברמה גבוהה יותר ולהשתלב לאחר מכן בתפקידי פיתוח בהיי-טק.

מערך ההכשרות המקצועיות והטכנולוגיות מבוזר, וחלקיו על-פי רוב אינם מתואמים ביניהם בהיבטים מרכזיים. למשל, קורסים במקצועות דומים כוללים תוכן פדגוגי שונה; משרדי החינוך והרווחה משתפים פעולה עם מעסיקים בהיקפים שונים ובוועדות מקצוע נפרדות; אין אתר אחד המרכז את כל אפשרויות ההכשרה ואין הליך מאוחד של אבחון, הכוון וגיוס.

לאגף להכשרה מקצועית במשרד החינוך אין הליך מוסדר של התייעצות עם מעסיקים ברמה הענפית כדי ללמוד על ההתפתחויות בשוק, וגם לא עם מעסיקים מהפריפריה הגאוגרפית ועם מעסיקים קטנים ובינוניים. במציאות זו, סקרי בוגרים מעידים על אפקטיביות לא-מיטבית של ההכשרות. היקף לימודי האנגלית בבתי הספר התיכוניים ובהכשרות המקצועיות אינו מספק ואינו ברמה גבוהה די הצורך.

על אף הצורך בפעילות פרו-אקטיבית ומותאמת אישית, אין תוכנית פעולה כוללת לגייס ללמידה אוכלוסיות מעוטות מיומנויות, ואין מסגרת לאבחון מעמיק של יכולות האדם וצרכיו לשם התאמה מיטבית של הלמידה וההכשרה להן הוא זקוק. רבים מהעובדים בשכר נמוך במשרות שבסיכון גבוה או מן המובטלים, עשויים לוותר על קורס הכשרה ממומן או לנשור במהלכו, נוכח המחויבות של זמן וכסף הכרוכה בהשתתפות בו.