בדיקת News1: שופטי נתניהו יכלו לנקוט צעדים נגד גוטליב שהפריעה לדיון

השופטים במשפט נתניהו יכלו להוציא מן האולם את ח"כ טלי גוטליב, אשר הפריעה שוב ושוב בקריאות ביניים לדיון אתמול (10.12.24) - עולה מבדיקת News1. ניתוח של הוראות החוק הרלוונטיות מעלה, כי חסינות חברי הכנסת אינה גוברת על ההוראות החלות בבתי המשפט.

גוטליב התפרצה כ-20 פעם במהלך הדיון, בעיקר בעת דבריה של ראש צוות התביעה בתיק 4000, יהודית תירוש. ראש ההרכב, רבקה פרידמן-פלדמן, העירה לה פעמיים בלבד ולא עשתה דבר נוסף, גם כאשר גוטליב השיבה לה והתווכחה עימה. כאשר נשמעה מספסלי התקשורת דרישה להוציא את גוטליב, היא השיבה בצעקה: "יש לי חסינות".

סעיף 1 בחוק חסינות חברי הכנסת קובע: "חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה - בכנסת או מחוצה לה - אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת". החוק מבחין בין חסינות מהותית (הגנה מפני הליכים פליליים ואזרחיים על פעולות הח"כ במסגרת תפקידו) לבין חסינות דיונית (לא ניתן לחקור, לעצור ולהעמיד לדין ח"כ בלא האישורים הקבועים בחוק).

בית המשפט העליון פירש את החסינות בצורה מצמצמת, וקבע בפסק הדין בעניינו של הח"כ דאז רפאל פנחסי: "החברות בכנסת אינה הופכת 'לעיר מקלט' לחברי כנסת המבצעים עבירות פליליות תוך כדי ביצוע תפקידם כחברי-כנסת. חבר כנסת אינו רשאי, תוך כדי ביצוע תפקידו כחבר כנסת, להפר את החוק בריש גלי ובאופן הפגנתי ולטעון לחסינות עניינית. חבר כנסת אינו רשאי לתכנן מראש התנהגות פלילית מתוך מחשבה שהחסינות תעמוד לו. עם זאת, החברות בכנסת מחסנת את חברי הכנסת מפני פעולות אסורות שהן בגדר 'סיכונים מקצועיים'".

בהקשר זה עולה השאלה, האם הפרעה של חבר כנסת לניהול הליך משפטי היא "סיכון טבעי" הנובע מתפקידו של חבר הכנסת. הניתוח המבוסס על פסיקת בית המשפט העליון מוביל למסקנה, כי החסינות המהותית אינה חלה על הפרעות למהלך התקין של דיון משפטי, שכן הן אינן חלק ממילוי תפקידו. החסינות הדיונית עשויה להיות רלוונטית יותר, אך גם היא אינה מוחלטת ואינה מונעת מבית המשפט לפעול לשמירת הסדר.

חוק בתי המשפט מעניק לשופטים סמכות לנקוט בפעולות לשמירת הסדר באולם: החל מהערה, דרך הוצאה מן האולם ועד להטלת קנס ואפילו מאסר לפי פקודת בזיון בית המשפט; חוק החסינות אינו מונע הפעלת סמכויות אלו על חברי כנסת. במקרים קיצוניים במיוחד אף ניתן לבקש להסיר את החסינות ולהעמיד לדין את אותו חבר כנסת. זאת, על-פי התפיסה לפיה חוק החסינות אינו "עיר מקלט" לביצוע עבירות.