היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, מתנגדת בנחרצות למתווה של השרים
יריב לוין ו
גדעון סער לשינוי ההרכב וצורת העבודה של הוועדה לבחירת שופטים. בחוות דעת ששיגרה ללוין (2.3.25) היא ממליצה להתחיל את החקיקה מראשיתה במסלול של הצעת חוק ממשלתית או להביא את המתווה לבחינתה של ועדה ציבורית שתוכל להציע מודלים חילופיים.
על-פי מתווה לוין-סער, שני נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה יוחלפו בשני משפטנים בכירים שיבחרו הקואליציה והאופוזיציה. הרכבה יהיה: שני שרים, חבר כנסת אחד מהקואליציה, חבר כנסת אחד מהאופוזיציה, שני עורכי הדין ושלושה שופטים של בית המשפט העליון. בחירת שופטים לבית המשפט העליון תחייב הסכמה של לפחות אחד מנציגי הקואליציה, אך לא של אחד מהשופטים המכהנים. בחירת השופטים ליתר הערכאות תצריך תמיכה של פחות אחד מהשופטים. אם במשך שנה לא תהיה הסכמה על מינוי שופטי העליון, יציעו הקואליציה והאופוזיציה שלושה מועמדים מטעמן והצד השני יבחר אחד מכל רשימה.
מתווה לוין-סער פוגע בעקרונות הדמוקרטיים היסודיים של עצמאות מערכת המשפט ומקצועיותה, טוענת מיארה, החיוניים לשימור הפרדת הרשויות, שימור יכולתה של המערכת לחסום שימוש לרעה בכוח השלטוני ומימוש חובתה לקיים הליכים מקצועיים, שוויוניים ועצמאיים. "תוצאות קשות אלה מחייבות עריכת שינויים משמעותיים בהסדר המוצע, אשר יביאו אותו לכלל הלימה עם העקרונות הדמוקרטיים" הללו, היא מוסיפה.
מיארה שבה ועומדת על הצורך בעצמאות מערכת בתי המשפט כחלק מעקרון הפרדת הרשויות, במיוחד לנוכח כוחה הרב של הרשות המבצעת לה יש השפעה רבה על הרשות המחוקקת. "רשות שופטת עצמאית, היא הערובה המרכזית בשיטת המשטר בישראל למניעת שימוש לרעה בכוח שלטוני. אין לאזרח הנפגע מהשלטון כתובת אפקטיבית אחרת שבכוחה להושיט לו סעד".
לדברי מיארה, מאחר שמערכת המשפט בישראל היא מקצועית - יש להעניק בבחירת השופטים מנגנונים המעניקים משקל בכורה לשיקולים המקצועיים. "מתווה השרים הופך את הקערה על פיה, והופך את שיטת בחירת השופטים לשיטה שבה השיקולים המקצועיים נדחקים לקרן זווית, ההסכמה הפוליטית מקבלת משקל בכורה, וביחס לבית המשפט העליון אף מכריע. ככל שמדובר בבית המשפט העליון, הרי ש'ההסכמה הרחבה', שהיא בבסיס התכלית המוצהרת של ההסדר, היא הסכמה פוליטית בלבד", סבורה מיארה.
מיארה אומרת כי המתווה מוביל לכך ש"השיקולים הפוליטיים בבחירת שופטים מקבלים בכורה ומשקל מכריע - ומנגד, מקומם של השיקולים המקצועיים בתהליך בחירת השופטים נחלש מאוד עד כדי מתאיין. זאת, ללא הצבת ערובות בהליך הבחירה להבטחת מקצועיות שופטי ישראל ועצמאות הרשות השופטת". התוצאה תהיה ש"בחירת השופטים תיטמע במיקוח הפוליטי".
מיארה מתריעה בחריפות: "פוליטיזציה כזו של בחירת השופטים, תשנה לא רק את אופיה של הוועדה לבחירת שופטים ואת סוג השיקולים שהיא אמורה לשקול, אלא גם את אופיה של מערכת המשפט. יש בהסדר המוצע כדי להטיל צל פוליטי כבד על מערכת השפיטה, ועל המניעים לבחירת שופט או קידומו, לפגוע באופי הממלכתי של מלאכת השיפוט בכלל הערכאות, באופן שאינו הולך אותו".
לדברי מיארה, המנגנון המוצע הולם בתי משפט לחוקה - אך בית המשפט העליון אינו כזה, שכן יש בו פן מקצועי דומיננטי בהיותו ערכאת ערעור. היא גם מזהירה, כי מנגנון "המבוי הסתום" עלול לרוקן מתוכן את המתווה כולו ולהביא לעידוד קיטוב והקצנה, במטרה להוביל לשיתוק שבסופו יוכל כל צד לכפות את מועמדיו.
|
"פגמים משמעותיים במישור ההליכי"
|
|
|
|
|
סומפולינסקי. רעיונות חלופיים [צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת]
|
עוד אומרת מיארה, כי יש לראות את המתווה גם במקביל להצעה להעביר את בחירת נציב תלונות הציבור על שופטים לידי הכנסת, העומדת בפני אישור בקריאה שנייה ושלישית, ולבקשתו של לוין לקדם חקיקה שתמנע את הביקורת השיפוטית בעילה של חוסר סבירות קיצוני. "שילוב הדברים מחריף עוד יותר את עוצמת הפגיעה האפשרית ברשות השופטת", היא מתריעה.
מיארה גם יוצאת נגד מה שהיא מכנה "פגמים משמעותיים במישור ההליכי". המתווה אינו מבוסס על עבודה ממשלתית מקדימה, והוא מדלג הישר לקריאה שנייה ושלישית שכן הוא בא במקום הצעה קודמת ושונה לחלוטין לשינוי הרכב הוועדה, אשר הוקפאה בשל המחאה הציבורית. השימוש בפלטפורמה זו כדי לקיים דיון מזורז במתווה לוין-סער מעורר קושי תהליכי רב, היא אומרת.
חוות הדעת המפורטת של המשנה ליועצת המשפטית, אביטל סומפולינסקי, מעלה גם הצעות ראשוניות לשינוי המתווה. כדי למנוע את דחיקת השיקולים המקצועיים לטובת שיקולים פוליטיים, היא מציעה לשקול "מנגנוני בחירה חלופיים, כדוגמת מועצה ציבורית בעלת הרכב רחב הכולל גם את נציגות המקצוע, האקדמיה המשפטית ונציגי ציבור בעלי זיקה לעולם העיסוק המשפטי, אשר תבחר משפטנים בעלי מעמד כנציגי ציבור בוועדה". אפשרות נוספת היא צירוף נציגים מהאקדמיה או נשיאים בדימוס של בתי משפט, וכמו-כן אפשרי שימור מקומם של נציגי הלשכה תוך שינוי דרך בחירתם.
בנוגע למינוי שופטי העליון אומרת סומפולינסקי, כי אין הצדקה להוצאת השופטים "ובפועל הדרת כלל גורמי המקצוע הבלתי-תלויים מהליך זה והפיכתו להליך פוליטי". לכן, "נדרש לשקול את החזרת דרישת ההסכמה גם של שופטי בית המשפט העליון לשם בחירת שופט". היא גם קוראת לשנות את המנגנון שובר השיתוק, ו"לחתור למנגנון שיבטיח שיתוף פעולה אמיתי בין המרכיבים השונים בוועדה". בהעדר הסכמה, ממשיכה סומפולינסקי, אפשר להשתמש במנגנון הקיים של מינויים בפועל לתקופה מוגבלת, כפי שנעשה בעבר.
|
|
|
|
|
"בנסיבות אחרות הייתי פורץ בצחוק" [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
|
|
סער אומר בתגובה: "זהו מסמך פוליטי, לא מסמך משפטי. אפילו את העובדה שההצעה הנוכחית מחליפה הצעה קודמת מציינת היועצת כחיסרון ולא כיתרון. למען האמת, קשה למצוא בתולדות המדינה והכנסת הצעה שהתגבשה אחרי שיח ציבורי ופוליטי ממושך כמוה". לטענת סער, "כדי למשוך זמן בתכסיסים מציעה עכשיו היועצת 'ועדה ציבורית' או 'מסלול של הצעת חוק ממשלתית'. הכל כדי להעביר את הזמן ולנסות למנוע את החקיקה הזוכה לרוב גורף בכנסת".
לדברי סער, בחוות הדעת של מיארה יש "שגיאות יסודיות רבות". הוא מוסיף: "היועצת המשפטית כותבת שההצעה פוגעת בעקרונות דמוקרטיים וסותרת אותם. האמת שמי שפעולתה פוגעת בעקרונות דמוקרטיים היא היועצת המשפטית, שמנסה להחליף גם את הממשלה וגם את הכנסת. בנסיבות אחרות הייתי פורץ בצחוק על יומרה זו, לולא היה זה אני שהביא לישיבת הממשלה לפני שלוש שנים לבחירתה, ועוד על בסיס התפיסה שהציגה של 'ייעוץ מאפשר'".
|
|