תחקיר שב"כ נחשף: הכשלים שהובילו למחדל 7 באוקטובר

תחקיר פנימי מקיף של שירות הביטחון הכללי (שב"כ) שופך אור על שרשרת הכשלים המודיעיניים והמבצעיים שאיפשרו את הפתעת מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. מהממצאים עולה כי מידע חשוב על תוכנית המתקפה של חמאס לא תורגם להתרעה, הנחות שגויות הובילו לשאננות בבוקר האירוע, והתיאום הלקוי בין גופי הביטחון תרם לאי-מניעת הטבח. במקביל למסקנות הכואבות, מפרט התחקיר את הצעדים המיידיים שננקטו מאז לחיזוק המודיעין ולמניעת כשל חוזר. ראש השב"כ רונן בר קיבל על עצמו את מלוא האחריות לכישלון, הודה בפומבי במחדל, הדגיש כי הלקחים הופקו וייושמו במלואם, אך טרם מצא לנכון להתפטר.

כשלים מודיעיניים מרכזיים שהתגלו בתחקיר

התחקיר מונה שורה של כשלים מודיעיניים מהותיים שאפשרו את ההפתעה האסטרטגית של חמאס. בראשם עומד טיפול לקוי ומתמשך במידע מודיעיני שהתייחס לתוכנית התקפה רחבת-היקף של חמאס, שנודעה בישראל בכינוי "חומת יריחו". מידע על תוכנית זו הגיע לידי השב"כ כבר בשנת 2018 ושוב ב-2022, אולם לא עובּד לכדי איום ייחוס ממשי ולא שימש כבסיס לתרחיש אזהרה מפני מתקפה כוללת מרצועת עזה. במילים אחרות, הארגון כשל בהפיכת המודיעין על כוונות האויב לתרחיש מעשי שיש להיערך אליו, ולכן רצף סימנים מקדימים חלשים שהופיעו כבר בקיץ 2023 לא קושר לתוכנית מלחמה קונקרטית.

כשלים נוספים נגעו להיבטי מבנה ותפיסה. התחקיר הצביע על היעדר חלוקת אחריות ברורה בין השב"כ לצה"ל בכל הקשור להתרעה מפני מלחמה כוללת. בעוד שהשב"כ אמון מסורתית על סיכול טרור ומתן התרעות לפיגועים נקודתיים, צה"ל מופקד על התרעה למערכה צבאית נרחבת בגבולות. מצב זה, שהתעצב כאשר חמאס נתפס בעיקר כארגון טרור, לא הותאם למציאות שבה חמאס הפך לכוח צבאי סדור עם יכולת ליזום מתקפה רחבה. הפער הזה יצר "שטח מת" באחריות, בו איום פלישה מדרום לא טופל במלואו.

בשב"כ לא חסכו האשמות גם כלפי הדרג המדיני: "הסיבות המרכזיות לבניית כוחו של חמאס שאפשרו את היציאה למתקפה: מדיניות של שקט שאפשרה לחמאס התעצמות מסיבית; הזרמת כספים קטריים והעברתם לזרוע הצבאית להתעצמות; כרסום מתמשך בהרתעה של מדינת ישראל; ניסיון להתמודד עם ארגון טרור על סמך מודיעין והגנה תוך הימנעות מיוזמות התקפיות עליהן המליץ שב"כ; משקלם המצטבר של הפרות בהר-הבית, היחס לאסירים והתפיסה כי החברה הישראלית נחלשה בגין הפגיעה בלכידות החברתית. כל אלו היו זרזים להחלטה לצאת למערכה".

עוד מצא התחקיר כי תפיסת הסיכול המשולב שבה נקטו גופי הביטחון לא הותאמה לאיום צבאי בסדר הגודל של חמאס. הארגון התמקד בעיקר בכלי סיכול המוכרים מעולם הלחימה בטרור, במקום לפתח מענה לאויב הפועל כצבא סדיר. בנוסף, מנגנוני הבקרה הפנימיים שנועדו לבחון באופן ביקורתי את עבודת המודיעין נשחקו ובוטלו עם השנים, כך שלא התבצע אתגור מספק להנחות העבודה והערכות המצב השוטפות. בשב"כ הודו כי לא התקיים מנגנון "איפכא מסתברא" אפקטיבי שיאתגר את הקונספציות ויבחן תרחישים חלופיים מול המודיעין הנאסף.

אחת הקונספציות המוטעות הבולטות שהתגלו הייתה הערכת יתר של חוסן מערך ההגנה בגבול עזה ושל תגובת צה"ל במקרה של חדירה. בשנים שקדמו למתקפה שררה בשב"כ ביטחון בכך שמכשול הגבול האלקטרוני והפיזי יעניק התרעה ומענה מספיק לכל חדירה, ושהכוחות הצה"ליים הפרוסים בגזרה יוכלו לבלום מתקפה בזמן קצר. ביטחון זה התברר כמופרז. במקביל, רווחה ההנחה שחמאס ימשיך בשלב הנוכחי למקד את מאמציו בהסתה והפרת סדר בגדה המערבית, ולא ימהר לפתוח במלחמה כוללת מרצועת עזה. הנחה זו התבררה כשגויה מיסודה. שילוב הקונספציות הללו – האמונה שלא תהיה מתקפה עכשיו והתחושה שממילא אם תהיה, צה"ל יבלום אותה מהר – תרם ישירות לכך שאיום הפלישה הדרומית לא זכה למלוא תשומת הלב הנדרשת.

התראות שהוחמצו והתנהלות השב"כ לפני המתקפה

התחקיר מגולל ציר זמן מדאיג של האירועים בשעות שלפני מתקפת הפתע, שבו התרעות וסימני אזהרה אומנם הופיעו – אך לא תורגמו לתמונה ברורה של האיום המתקרב. כבר בליל 6 באוקטובר זיהו גורמי שב"כ רצף תנועות והכנות חשודות בצד הפלשתיני. בסיכום הערכת מצב פנימית שהפיץ שב"כ בסביבות השעה 01:00 בלילה לגורמי הביטחון, צוין כי קיימים רצף סימנים אשר לחומרה המצביעים על היערכות חמאס לחרום. עם זאת, באותה נשימה העריכה אותה הודעה כי חמאס אינה מעוניינת בהסלמה וכניסה למערכה בעת הנוכחית. במילים אחרות – למרות הסימנים המדאיגים, ההערכה הרשמית נותרה שחמאס אינו מתכוון באמת לצאת למלחמה. מדובר בהערכת איומים שגויה, שהתבססה על הפרשנות המקובלת באותם רגעים וחוסר רצון להאמין שהתרחיש הגרוע מכל עומד בפתח.