"הילד רק ביקש חיבוק - וברחתי": ועדת הכספים דורשת הכרה וסיוע לאנשי מערך הטיפול בחללים

ועדת הכספים קיימה (1.7.25) דיון חריג בעוצמתו ובמסקנותיו, בעקבות פניות חיילי מערך הטיפול בחללים בצה"ל, אשר פעלו מאז 7 באוקטובר ועד ימי הקרבות מול אירן. הדוברים תיארו בפנים חשופות את הזוועות שראו - ואת ההתמודדות הקשה אחרי השיבה הביתה, ללא הכרה מספקת וללא טיפול הולם.

"הגעתי הביתה אחרי חודשיים - וראיתי רק גופות"

מח"ט (מיל') אייל מורדוך, מפקד המערך, תיאר בכאב את הימים הקשים: "עבדנו מסביב לשעון, 889 חללים, 20 אלף חפצי חללים. משאיות נכנסו בזו אחר זו עם עשרות גופות. אני מגיע הביתה - הילד מבקש חיבוק, ואני בורח לחדר. לא ראיתי כלום חודשיים חוץ מגופות".

לדבריו, 35% מהחיילים במערך מוגדרים בקבוצת סיכון לפוסט־טראומה, חלקם במצב אובדני. אך כדי להמשיך לקבל טיפול, הם נדרשים להיות מוכרים כנכים. "אנחנו לא רוצים קצבת נכות לכל החיים - רק מעטפת כדי שלא נגיע לזה", הדגיש מורדוך.

עדויות מטלטלות: "טיפלנו באפר של ילדים"

נתן, מפקד מחלקת זיהוי חללים בפיקוד העורף, סיפר: "מעולם לא ראינו גופה לפני ה־7 באוקטובר. ביומיים ראינו מאה. גירדנו אפר מתוך 280 מכוניות שרופות. בפגיעת הטיל האירני בז’בוטינסקי קיבלתי טלפון מחייל: 'רק לא עוד גופות' הוא אמר. אלה אנשים רגילים - לא זק"א. אנחנו לא רוצים להיות נכים".

רחלי משה, קצינה ביחידה, התריעה כי אין אפילו ימי התרעננות בסיסיים: "חיילים עובדים בלילה עם חללים, ובבוקר צריכים לתפקד כאילו כלום. איפה ההבנה?".