הצפת כסאות בדירקטוריונים: מאות משרות ממתינות לאיוש בחברות ממשלתיות

בראש רשימת החברות עם מספר המקומות הפנויים הגבוה ביותר נמצאת נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, שם חסרים כרגע 11 דירקטורים מטעם המדינה, בעוד מספר המכהנים עומד על 8 בלבד. גם רכבת ישראל בע"מ, אחת החברות החשובות במשק מבחינת פעילות שוטפת והיקף תקציבי, חסרה 11 דירקטורים, כאשר 10 מכהנים בלבד. רק לרחרונה הודיע המנכ"ל שיקו זנה על כוונתו לפרוש מהחברה.

בחברות אחרות - תשתיות אנרגיה בע"מ, חקר ימים ואגמים, עמידר החדשה, מקורות ייזום, נתיבי גז טבעי לישראל, פארק אריאל שרון, תעבורה ימית, שקמונה ורשות לחינוך והכשרה ימיים - הפער בין מספר המכהנים למספר המשרות הדרושות נע בין 2 ל־6 דירקטורים חסרים, ולעיתים מדובר בכלל הדירקטוריון.

הדוח כולל טור מיוחד עם תחזית על דירקטורים שכהונתם צפויה להסתיים בשלושת החודשים הקרובים. תחזית זו מבוססת על תאריכי מינוי, אך במקרים רבים אינה מתממשת כמתוכנן בשל התפטרויות, פסילות, עיכובים משפטיים או מחלוקות פוליטיות על זהות המועמדים.

דוגמה בולטת: אלתא מערכות בע"מ - חברת בת של התעשיה האוירית, שבדירקטוריון שלה מכהנים 13 נציגים מטעם המדינה. לפי הדוח, שלושה מהם צפויים לפרוש תוך שלושה חודשים, אך אין ודאות שהמינויים החדשים יגיעו בזמן. גם בחברת נמלי ישראל ומקורות, צפויה פרישה של כמה דירקטורים - מה שיוצר פוטנציאל להיווצרות דירקטוריון חסר תקן.

בניתוח לפי תחומי עיסוק, עולה כי:

• תחבורה ותשתיות - סובלים ממספר מקומות פנויים גבוה במיוחד, בראשם רכבת ישראל, נתיבי ישראל, נתיבי גז טבעי וחברות תשתית עירונית;

• מים ואנרגיה - גם כאן נרשמים פערים משמעותיים, למשל בחברות "מקורות", "נגה", ו"רותם תעשיות";

• תרבות, חינוך ומורשת - מספר מוסדות ממשלתיים (כמו "הכפר הירוק", מוזאון ישראל, מדרשת שדה בוקר, ומרכזי תעסוקה שיקומיים) לא אוישו כלל;

• בריאות ורווחה - גם כאן בולט חסרונו של דירקטוריון מלא בחברות כגון "חברת המשקם", קרנות השתלמות, ושירותים סוציאליים;

• תחום הביטחון והייצוא הביטחוני - להבדיל, חברות דוגמת רפאל, אלתא ודיינמיט נובל כמעט ואינן סובלות ממחסור בכוח אדם ניהולי.

מינוי דירקטורים בחברות הממשלתיות מתבצע על-ידי ועדת המינויים הממשלתית, לפי המלצות של משרדי הממשלה האחראיים. עם זאת, בפועל, לעיתים קרובות המשרדים מתעכבים בהעברת שמות מועמדים או שהם בוחרים מועמדים שמתקשים לעבור את תנאי הסף והבדיקות הנדרשות. בנוסף, ישנם מינויים פוליטיים שמעלים שאלות ציבוריות על שיקולי כישורים לעומת שיקולים מפלגתיים.

כפי שמציין הדוח: "מינוי דירקטורים מטעם המדינה כפוף להוראות חוק, מסמכי יסוד, החלטות ממשלה ולעיתים גם להוראות דין מיוחדות - למשל חובת ייצוג מגדרי, ייצוג לעובדי מדינה או לאוכלוסייה הערבית".

איוש חסר של דירקטוריונים עלול לשתק חברות, לעכב פיתוח מיזמים לאומיים ולגרום להשבתה בפועל של תהליכים אסטרטגיים. הכנסת והממשלה הנוכחית כבר נדרשו לנושא זה בעבר, אך למרות התחייבויות - נראה כי הפערים ממשיכים להתרחב.

הדוח הנוכחי מהווה תמרור אזהרה - לא רק למשרדי הממשלה, אלא גם לציבור: מינוי דירקטורים אינו תהליך טכני, אלא פעולה מהותית בהבטחת שקיפות, בקרה, ייצוג ציבורי וניהול תקין.