אירן מעמיקה את "הר פיקאקס": הרחבה תת-קרקעית סמוך לנתנז לאחר התקיפות

אירן מבצעת עבודות בנייה והרחבה באתר הגרעיני התת־קרקעי "הר פיקאקס", הממוקם מדרום למתחם ההעשרה בנתנז, זמן קצר לאחר התקיפות האוויריות שביצעו ארה"ב וישראל ביוני האחרון. על-פי דיווח בוושינגטון פוסט, לפי ניתוחי תצלומי לווין וחוות דעת של מומחים בלתי תלויים, המהלך נועד לשקם תשתיות, להרחיבן ולהקשות על תקיפה עתידית או חדירה מודיעינית.

האתר נחצב בלב רכס הרי זגרוס וכולל מערכת מנהרות בעומק מוערך של 260-330 רגל, עמוק יותר מן המתקן בפורדו שהותקף בעבר בפצצות חודרות קרקע. מאז התקיפה ב־22 ביוני נצפו שלושה שינויי מפתח: הרחבת קיר הביטחון ההיקפי, חיזוק הכניסות המזרחית והמערבית, והגדלה עקבית של ערימות העפר שהוצאו מן המנהרות — עדות לחפירה מתמשכת ולעבודות תת־קרקעיות יזומות.

היעדר פיקוח בינלאומי

טהרן אינה מתירה לפקחי הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) לבקר באתר, ומותירה ללא מענה שאלות שהפנה מנהל הסוכנות רפאל גרוסי. אף שהושגה ב־9 בספטמבר הבנה עקרונית על גישה לכלל אתרי הגרעין, אירן מאותת כי ייתכן שלא תעמוד בה — כמחאה על חידוש העיצומים הבין־לאומיים.

לפי דיווחי סבא"א ערב התקיפות, אירן צברה מלאי של אורניום מועשר לרמה של 60% בהיקף שנאמד בכ־900 פאונד — כ־408 ק"ג. אין ודאות לגבי מצב המלאי לאחר התקיפות, והאפשרות שחלקו הועבר למתקנים תת־קרקעיים דוגמת "הר פיקאקס" מעוררת דאגה בקרב מומחים.

הרחבת המנהרות וחיזוק המבואות מעידים, לטענת גורמי הערכה, על שאיפה להבטיח רציפות פעילות גרעינית תחת מעטה מיגון קשיח, גם אם אירן אינה ממהרת כעת להמרת מלאי לפצצה. "העמקה, פיזור ותיחכום הנדסי הם מענה קלאסי לאיומי חדירה ומדוקרים", אומרים מומחים, ומוסיפים כי "סילוק הפיקוח מאתרי מפתח שוחק את יכולת האימות".

דובר צה"ל, תא"ל אפי דפרין, נשאל אתמול על תגובה ישראלית לניסויי הטילים של אירן ועל השפעת מבצע "עם כלביא" על תוכניות הגרעין והטילים. לדבריו: "צריך לומר שאנחנו במהלך מבצע 'עם כלביא' - היום ניתן לאשש את זה, לא רק אנחנו אלא גם מדינות בעולם שאיששו את העובדה הזאת - פגענו בצורה יסודית ואנושה בגרעין האירני, בתוכנית הגרעין האירנית על כל מרכיביה ובתוכנית הטילים האירנית על כל שרשרת הערך שלה מהמפעל ועד המשגר טילים. תקפנו בצורה יסודית. אנחנו עוקבים כל העת אחרי התפתחות האיומים האלה ונדע להגן על עצמנו כשנידרש".

שילוב של העמקת המנהור, סילוק פיקוח חיצוני ופיזור תשתיות מגדיל את קושי הסיכול ומחייב יכולות מודיעין וזמן תקיפה ארוך יותר. במקביל, חוסר הוודאות באשר למלאי האורניום המועשר מציב אתגר אימות משמעותי לקהילה הבין־לאומית ולישראל.