תודה לדניאל בירנבאום

במרחב הציבורי הקיים כיום הולכת וקונה לה מציאות האוסרת לשאול שאלות, אסור לפקפק ואסור להקשות. כל שאלה או ביקורת נתחמת ב-ד' אמות של שיח אלים המדביק לשואל או למבקר את תווית הבוגד.

למרחב הציבורי, בו מקבלת אלימות מילולית ופיזית מעמד של בכורה כלפי ביקורת כלפי מחשבות וספקות, חדר משב רוח רענן בדמות איגרת, שכותרתה "חמלה", של המנצח והפסנתרן דניאל בירנבאום.

פנייתו של דניאל בירנבאום פורסמה במספר רב של עיתונים מובילים באירופה, באסיה ובאמריקה. בישראל רק עיתון אחד, הארץ, פרסם את האיגרת. היא קיבלה מקום מכובד על מרקעי הטלוויזיה במדינות רבות, רק לא בישראל, וחבל שכך.

מצער, שפניה שיש לה הד ציבורי במדינות רבות בעולם ומקבלת מקום מכובד בשיח הציבורי שם, אצלנו אין לה מקום.

אני רואה לעצמי חובה, וגם לכבוד לי, להביא מספר מועט של קטעים מהאני מאמין של דניאל בירנבאום, שכותרתו כאמור היא "חמלה".

וכך הוא כותב: "...אני כותב בלב כבד. האירועים בעזה בשבועות האחרונים מחזקים את אמונתי ארוכת השנים שאין פתרון צבאי לסכסוך הישראלי-פלשתיני... זה סכסוך אנושי בין שני עמים, שכל אחד מהם מחזיק באמונה עמוקה, וסותרת לכאורה, שיש לו חזקה בלעדית על אותה חלקת אדמה קטנה".

בהמשך הוא מוסיף "אני חש סימפטיה עמוקה כלפי הפחד המלווה את חייהם של אחי הישראלים לשמע הקולות הבלתי פוסקים של הרקטות, והידיעה שאתה או מישהו מיקיריך עלולים להיפגע, אבל אני חש גם חמלה עמוקה כלפי מצוקתם של אחי הפלשתינים בעזה..."

אני מזדהה עם אחד מגדולי המוסיקאים בדורנו הפונה לשני העמים "אין דבר שיחזיר אותנו מהר יותר לנתיב הצדק מהיכולת לראות בעיני רוחנו את המצוקה, היגון והצער של הצד המפסיד". צודק דניאל בירנבוים ש"בסכסוך הזה כולנו מפסידים, אנחנו יכולים להתגבר על מצב הדברים העגום הזה רק אם נתחיל להבין ולקבל את סבלו של הצד האחר ואת זכויותיו. רק מתוך הבנה זו נוכל לבנות עתיד ביחד".

אני מצטרף לקריאה של דניאל בירנבוים: "...הפסקת אש היא כמובן חיונית, אבל אין בה די, הדרך היחידה להיחלץ מהטרגדיה הזאת ולהימנע מעוד טרגדיות ואימה, היא לנצל את חוסר התקווה של המצב ולכפות על כולם לדבר אלה עם אלה, אין כל תוחלת בסירוב של ישראל לדבר עם חמאס או לא להכיר בממשלת האחדות הפלשתינית".

נשנן לכולנו אין מנצחים במלחמות! יש רק מפסידים!