חיילים בנקודות הכינוס - כברווזים במטווח

שהייתם של אלפי חיילים בנקודות הכינוס בעזה ובעוטף עזה, מעמידה אותם בסיכון כאשר הם חשופים לפגיעות מצד החמאס על-ידי מרגמות, רקטות ואף בכינון ישיר. כך קרה אתמול (יום ג', 29.7.14) כאשר החמאס שיגר פצצות מרגמה והללו פגעו במקום כינוס של חיילים וגרמו להריגת 4 מחיילינו ופציעתם של נוספים. אותם חיילים נפגעו מאחר שבנקודת הכינוס אין מיגון מלבד שכפ"ץ המגן על פלג גופם העליון.

מצב זה שבו אלפי חיילים ממתינים לפקודה להכנס לעזה לעשות סדר כפי שצריך ומתבקש, נובע בין היתר מהעדר החלטה מצד הממשלה והקבינט. כך עולה גם מהדברים שפורסמו היום לפיהם קצין בכיר קרא לקבינט לקבל כעת החלטה האם להרחיב את המבצע או לסיימו. אחרת, כאמור, אלפי חיילים חשופים כ"בשר תותחים" לפגיעות ישירות. ההמתנה זו של החיילים להכרעת הקבינט באזורים מסוכנים רוויי ירי ישיר מצד המרצחים מהווה מחדל ביטחוני חמור שעלול כאמור לעלות לנו בקורבנות נוספים רבים.

על הקבינט לתת לצבא פקודה לנוע קדימה כפי שמתבקש, לא להסס, לא לחשוש וגם לא להיכנע ללחצים. נכון שהלחימה בשדה הקרב כרוכה במחיר כבד של נפגעים, אבל מצד שני, כשלוחמים - נפגע גם האויב. כבר נכתב בשיר: "אל תירא ישראל.. אל תירא, כי גור אריה הלא אתה, ואריה אם ישאג מי לא יירא, מי לא ירא!" אל תאמרו "אל תירא", אימרו: "כן תירה".

במסיבת עיתונאים אחרי היום הקשה אתמול, אמר ראש הממשלה כי המערכה תימשך זמן רב ויש להצטייד באורך רוח. אני סבור שזו טעות. מאז ומתמיד נקטה ישראל במהלכי מלחמה מהירים וזריזים תוך הפגנת אומץ ונחישות. בכך כוחנו ולא בהמתנה סיזיפית השוחקת את כוח העמידה של הציבור הישראלי וצוברת התנגדות עולמית.

במלחמת שלום הגליל (1982) נלחמתי כחייל מילואים ביחידת תותחנים. באחד מימי הלחימה קיבלנו פקודה להיכנס במהירות רבה לגזרה המזרחית בלבנון. זאת אחרי שחיל האויר השמיד את הטילים שהסורים החדירו לבקעת הלבנון. תוך כמה שעות כבר הגענו לכ-20 ק"מ בעומק השטח. כשהגענו ליעד קידמו את פנינו טנקים סוריים נטושים שמנועיהם עדיין פעלו. החיילים הסורים נסו על נפשם. היה זה מהלך מהיר ואגרסיבי שהביא באופן מיידי להפסקת אש.
ככל שנזדרז להכות את החמאס באופן מאסיבי "באותות ובמופתים" תקצר המערכה, עד אשר תושבי עזה יפנו ל"פרעה" התורן בקריאה "הטרם תדע כי אבדה מצרים".

אחד מלקחי המערכה בלבנון המכונה לעיתים "הבוץ הלבנוני" היה שעם ישראל מתקשה לשאת מערכה ארוכה וכי יש לפעול להכריע את האויב בזמן קצר. ככל שהמערכה מתמשכת מספר הנפגעים עלול לעלות והעורף הישראלי נשחק.

אסור לנו להגיע למצבי "תמות נפשי עם פלישתים" ויש לנקוט בדרך של "הבא להרגך השכם להורגו".