מבצע צוק איתן חשף סוד גלוי בכל הנוגע להשקפות הציבור הישראלי בעניין הסכסוך ישראלי ערבי: אין בישראל מחנות ימין ושמאל ולמעשה מעולם לא היו. חלוקת הציבור הישראלי ל "ימין " ול " שמאל " בשאלת זכותנו על הארץ הייתה כולה בתקשורת אך לא בציבור.

התלכדות הציבור בישראלי סביב מבצע (ויש האומרים מלחמת) צוק איתן ראויה לציון ומרשימה לכשעצמה אם כי אין היא מפתיעה כלל. מאז קום המדינה ידעו אזרחי ישראל כי קיומם ללא צבא עם חזק אינו מובטח כלל וכלל. דור התקומה הבין שללא עצמה צבאית עצמאית יהיה גורלו כדור השואה.

הבנה זו נסדקה לראשונה במלחמת לבנון כאשר המונים החלו להפגין נגד המלחמה ולראשונה בזמן שהמלחמה עדיין מתנהלת. המתנגדים טענו בתוקף שלא הייתה זו מלחמה על קיומנו אלא הייתה "מלחמת ברירה" ממנה ניתן היה להימנע ומשום כך כל קורבנותיה מיותרים. הפסקת הלוחמה בין ישראל ומצרים הפיחה תקווה בלב ישראלים רבים שמא למרות הכל השלום עם שכנינו הוא אפשרי אם רק נסכים לוותר. אלו שהאמינו בכך וגם דרשו את הוויתורים הנדרשים דרשו שלום ועכשיו.

בפועל לא הייתה כל אינדיקציה שתראה כי דרך הוויתורים היא הדרך הנכונה לשלום אך אלו שדרשו זאת רשמו על שמם את השם "מחנה השלום" ובזאת הצהירו כי מי שמתנגד לדרכם ואינו משתייך אליהם אינו מעוניין בשלום. חילוקי דעות אלה יצרו את הרושם כי העם בישראל נחלק לשניים - השמאל (הוא "מחנה השלום") והימין שאינו מעוניין בשלום.

חיזוק לחזון השמאל כי ישראל תוכל להתקיים בשלום התקבל בהסכמי אוסלו בהם הצהיר עראפאת בפני העולם כולו ובכתב כי כל הסכסוכים מעתה ייפתרו אך ורק סביב שולחן ואף פעם לא בחרב. חלק נרחב מהציבור הישראלי עייף המלחמות נטה להתמכר לתקוות השלום המיוחל ושלטי "רוצים שלום" או סתם "שלום" הציפו את המדינה כולה.

ומאז ועד היום טיפחה התקשורת את השקר ולפיו נחלק הציבור ל"שמאל" המעוניין בשלום ו"ימין" שאינו מעוניין בו ואינו מאמין להתחייבויות אויבינו בכתב ובעל-פה.

תגובת הציבור הישראלי למבצע צוק איתן חשף את השקר.

בעוד כל העם משתוקק לשלום וחולם על שלום רובו המכריע מבין שאין בדיוק עם מי לעשותו ושאיפת אויבינו להשלים את "הפתרון הסופי של בעיית היהודים" מוכרזת בראש חוצות על-ידי מעצמה כאירן ומיושמת בפועל ע"י שליחיה בדרום ובצפון.

ההתפכחות של הציבור הישראלי מלמדת שבשאלת קיומו ובטחונו אין ימין ושמאל. יש רב מוצק שרואה את המציאות המרה כמות שהיא ויש מיעוט שמסרב לראות המציאות כפי שהיא וממשיך לדבוק באמונתו כי ויתורים מצידנו יביאו את השלום המיוחל ואפילו "עכשיו".