ישראל של בנט - מדינת הלכה

בימי מלוך המלכים, כאשר עם ישראל חי במדינה ריבונית שהשתרעה על כל מרחבי נחלת אבותיו - הילכו בינינו, כאחד האדם, נביאים מורמים מעם, אנשי חזון ומוסר נעלה, שעמדו בקשר כמעט ישיר עם אלוהים שבשמים. הם תמיד חזו מה מצוות האל, הם ידעו מה תוכניותיו וכוונותיו, ואיזה מין עם הוא רוצה שיעבוד אותו. ידעו - וסיפרו לנו, כדי שנדע גם אנחנו מה דרך האמונה הנכונה לחיות על-פיה.

למרבה הצער כבר אין לנו נביאים המוכיחים בשער, וכאן חיים רק רבנים מכל גווני הקשת הפוליטית, המבקשים לקנות לעצמם מעמד חשוב ורם-מעלה יותר מחוקי המדינה; רבנים הנוטלים לעצמם סמכות כמעט אלוהית ומרשים לעצמם להודיע לנו, פשוטי העם, מה רצון האלוהים; רבנים המחליטים בשבילנו מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור; ואת מצוותו של מי חובה למלא ואת הוראתו של מי יש להמרות.

מסתבר כי גם רבנים הם רק בני אדם ודעותיהם הפוכות זו מזו ורחוקות זו מזו כמרחק מזרח ממערב. יש רבנים המבהירים לנו כי קדושת החיים קודמת לקדושת הארץ. לעומתם מצויים רבנים אחרים המציבים את קדושת נחלת האבות לפני קדושת חיי אדם. מי מאתנו יוכל לקבוע פסיקתו של מי פסיקה היא, ומי לידינו יתקע שאין זה טועה ומפרש את ההלכה שלא כהלכה, ואילו זה קלע במדויק למה שהתכוון ריבונו של עולם?

עם כל הכבוד לפסיקות שפוסקים לנו הרבנים, נראה כי חל שיבוש מסוים בהבנתם את המציאות שבמסגרתה מתקיימת ופועלת המדינה היהודית-דמוקרטית שבה אנו חיים. אומנם אפשר להניח כי בכל הקשור לציות לחוקי המדינה גם רבנים שומרים על החוק, אך ברור גם כי במקרים לא מעטים המדובר בציות סלקטיבי, כי על-פי תפיסת עולמם האמונתית של הרבנים, הפוסקים לנו את פסוקם על-פי דין התורה, מעמדו של הצו האלוהי עדיף לאין ערוך על צו חוקי המדינה.

כיוון שמייסדי המדינה החילוניים ברובם החליטו שישראל תהיה יהודית-דמוקרטית כלומר בעלת מסורת יהודית אך בפירוש דמוקרטית, מה לנו כי נרצה לקבל על עצמנו את הציווי הרבני, יהיה מה שיהיה?

תפיסת העולם הקובעת, כי הרבנים יהיו פוסקי הדור ומורי הדרך של המדינה, מציבה בעיה חמורה בפני פוליטיקאים המאמינים באמונה שלמה בחוקי התורה ובמשמעותם האלוהית. קחו לדוגמה את מפלגת "הבית היהודי" של נפתלי בנט - החוזה לנו חזון, כי קרוב מאוד היום שהוא ומפלגתו יעמדו בראש המדינה. נוכח אמירה רברבנית משהו מן הסוג הזה, חייבות לצוץ מספר שאלות יסוד שהציבור הישראלי הרחב צריך לשאול את עצמו לפני הבחירות.

למשל: האם כשיגיע אל השררה המיוחלת יציב בנט את פסיקת רבניו - יהיו מי שיהיו - מעל לחוקי המדינה? האם יעשה כמצוות רבניו ויעביר את ישראל למעמד של מדינת הלכה? האם יחליט ויבצע במהירות ובנחרצות, כדרכו, כלל ברזל חדש שלפיו היסוד של ספר החוקים הישראלי יכלול את כול כללי המשפט העברי? האם בהנהגת ממשלת בנט יוטל איסור חמור לחוקק חוקים שלא על-פי דבר התורה?

האם ייאסר על ח"כ איילת שקד לפצוח בזמר בנוכחות חבריה לסיעת "הבית היהודי" בכנסת? או אולי תופעל הוראה רבנית חדשה האוסרת קיום משחקי כדורגל בשבת, ויום המנוחה השבועי הקדוש יחייב הפסקת כול הפעילות המסחרית, כולל התחבורה? ואולי יפסוק ראש הממשלה בנט שבתפקיד היועץ המשפטי לממשלה יוכל לכהן רק מי ששימש כדיין בבית הדין הרבני העליון?

ועיקר העיקרים: בבוא יום פקודה למי יציית ראש הממשלה נפתלי בנט, לרבנים הפוסקים שהשלום חשוב יותר מהמלחמה ולכן, כדי למנוע שפיכות דמים, יש לוותר על חלקים נרחבים מהמולדת ההיסטורית, או אולי לרבנים המאמינים שחובה מן התורה להשמיד את עמלק הסובב אותנו כדי לרשת את נחלתו? ואולי יפעל לפי מה שקובע החוק הבינלאומי במדינות הדמוקרטיות? ובקיצור: מה קודם למה ומה עדיף על מה - דין המדינה הדמוקרטית או דין מדינת ההלכה של בנט שבוודאי תקום - בהוראת רבניו - אם ב"יום הבוחר" ייפול לידיו הכוח שהוא כול כך משתוקק לזכות בו והוא יהיה ראש הממשלה.

אם תוצאות הבחירות יעניקו כוח לפוליטיקאים המאמינים שדבר האל רם ונישא מעל חוקי המדינה, יהיה זה סופה של הציונות ושל עידן תקומת ישראל.