נסיעה במונית היא בדרך כלל חוויה מרתקת אלא אם כן נעשית היא לפנות בוקר, כשעדיף להיות במיטה. מרבית המוניות הן חדישות, מטופחות ונקיות, נהוגות בידי אנשים נחמדים, בני שיחה מעניינים שניתן ללמוד מהם רבות - החל בקיצורי דרך העוקפים פקקים מתישים, וכלה בהלבנת הון על-ידי ארגוני פשיעה הרוכשים במזומן "מספרים ירוקים". מספר ירוק הוא כינוי לרישיון להפעלת מונית. המקור לכינוי הוא בימי המנדט הבריטי ובימיה הראשונים של המדינה. אז, לוחיות הרישוי של כלי הרכב היו בצבעים שונים, על-פי ייעודם. ירוק היה הצבע למונית, כחול לרכב ממשלתי (שהיום בשימוש משטרה צבאית), אדום למשטרתי (כמו היום) וכיו"ב. המנדט הסתיים אך המונח התקבע.
על-פי התקנות, בעליו של מספר ירוק אינו נדרש לרישיון נהיגה והוא רשאי להשכיר את המונית לנהג שכיר, המחזיק ברישיון נהיגה תקף למונית. ככל הנראה לתשואה על מספר ירוק אין אח ורע במשק. בעלים רבים של מספרים ירוקים אינם עומדים בפני הפיתוי למכור את המספר ברווח של עד כדי פי שלוש מערכו הריאלי, שרק החפץ בהלבנת הון מזומן יכול להציע. עסקה כזו מתועדת כדת וכדין לכאורה, אלא שהמחיר הנקוב בה הוא מחיר השוק של המספר, ולא הסכום ששולם בפועל. ההפרש הוא הסכום המועבר מתחת לשולחן ולרדאר של הרשויות. זה נהנה וזה לא חסר. ארגון הפשיעה גם הלבין הון וגם נהנה מהכנסה נאה, לגיטימית וקבועה. בעליו של המספר מימש את זכאותו ברווח עצום.
אחת מנסיעותיי מהרצליה לראשל"צ הייתה עם נהג מונית חביב במיוחד. כדרכם של הנהגים לפתוח בנימוס בשיחה, שאלני במה אני עוסק ושמח לשמוע שאחד מתחומי התעניינותי הוא עבריינות ואכיפת החוק. כך, בעוד אנו נוסעים לאיטנו לאורך הרחוב הראשי של רמת-השרון, הגיע עד מהרה השיח בינינו לשחיתות הציבורית בארץ.
אמרתי לבן שיחי כי בנוסף לטענותיי הנחרצות נגד נבחרי הציבור המושחתים, אני מלין גם על מי שבחר בהם. הנה - הפניתי את תשומת ליבו לציבור הגדול שהתנהל מסביבנו, ברגל וברכב - חלק גדול מהם בחר בראש העירייה שלהם יצחק רוכברגר, ביודעם כי מתנהל נגדו משפט על שורה של עבירות שחיתות והבג"ץ אף הדיחו מהכהונה. כל זאת לא הפריע להם לבחור בו שוב. בינתיים הורשע האיש ובימים אלו הוא עומד לפני גזר דינו.
איתמר לוין דיווח ביום 19.2.15 ב-News1 כי התביעה עומדת לבקש לגזור עליו מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, קנס כספי וקלון. לא זו אף זו, הוספתי מניה וביה לבן שיחי, אני מעריך כי חלק הארי מאלו שבחרו בו ביודעם על מעשי השחיתות המיוחסים לו, ישבו קרוב לוודאי בלילות שבת עם חבריהם בסלון ביתם, וצקצקו בלשונם על השחיתות ההולכת ופושה במדינתנו. בהגדרה צביעות וצבועים סיימתי את דברי כשהגענו למחלף הכפר הירוק.
איך קורה שאזרח טוב ובעל משפחה מסור תומך בשחיתות? הנהג החביב הקשיב לי בקשב רב ולרגע שתק. ייתכן שלפני שהגיב ביקש לוודא בטוב טעם אם סיימתי את דברי ואין ברצוני להוסיף דבר מה, או שהרהר מה יאמר אם בכלל. לבסוף פתח ואמר שהוא כתושב ותיק של רמת השרון מכיר את רוכברגר מזה שנים רבות, עוד לפני שנבחר לראשות העירייה, ובכל הפעמים הצביע בעבורו בלב חפץ. סיפורו נגע לליבי. לפני כ-15 שנה הוא הצליח לרכוש, אחרי עמל רב, דירה קטנה בת 2 חדרים בבית דירות בשכונה עממית ברמת השרון. עד אז הוא ומשפחתו גרו בשכירות. בשל הצפיפות בביתם נמנע הוא וילדיו לארח חברים. את הדירה רכש אחרי ששמע מרוכברגר ידידו שאם ייבחר לראשות העירייה יהפוך את השיכון לגן פורח וכל הבתים יעברו לא רק מתיחת פנים אלא הרחבה של ממש, בסיוע נדיב של הרשויות. אמר ועשה. בזכותו הגיעה הרווחה למעונו. היום ילדיו גדולים, חלקם בצבא או כבר השתחררו ועושים חייל. המשפחה שמחה בחלקה ומברכת על הטוב שעשה לה רוכברגר. מידותיו של ראש הרשות אינן מעלות ואינן מורידות מבחינתו. ככלות הכול דאגתו האחת והיחידה היא למשפחתו. כל דיבור על ערכים, אם מתנגשים לכאורה עם טובתה, אינו רלוונטי מבחינתו. לטעמו, העשייה הברוכה של רוכברגר, ממנה נהנה, רק היא הקובעת בעיניו והוא ימשיך לבחור בו בעתיד, גם אם יורשע.
לרגע הרהרתי מה יש לומר לאיש המתפרנס מעבודה קשה ושוחקת. כ-60 שעות בשבוע הוא מבלה במונית - בשעות לא שעות, לילות כימים, על כבישים, חלקם מסוכנים, בסביבת נהגים חצופים ומסכני חיים ובחברת נוסעים שונים ומשונים. כך הגענו למחוז חפצי ונפרדנו לשלום.
הדגשת האני וביטול הסולידריות החברתית האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו אמר טשרניחובסקי המשורר. אם כך, מה מכיל נוף המולדת החברתי והתרבותי שלנו המביא איש טוב לתמוך ללא סייג ובגלוי בנבחר ציבור מושחת? הקרימינולוג האמריקני טרוויס הירשי הפנה את תשומת ליבנו לכמה ערכים יסודיים שאם הם מתקיימים בחברה אזי חבריה יטו פחות לפשוע, וככל שהם פחות מתקיימים, תלך ותתפתח תופעת העבריינות. אחד מהם הוא האינדיבידואליזם שהשתלט על הנוף החברתי בארץ ובא במקום אבן היסוד של חברה סולידרית ערכית והוא
התקשרות קולקטיבית לנורמות מוסריות ולדמויות ערכיות. דומה כי חלקים רבים מהציבור מעדיפים את "האני" על פני "האנחנו", תוך כדי החלשת נורמות מוסריות והנהגה ערכית. יותר ויותר אזרחים בוחרים בדרך הטובה להם, המקדמת את האינטרסים שלהם, על פני טובתם של האחרים ושל הקולקטיב. בכלל זה העדפת המנהיג שיודע לסדר את העניינים ולא חשוב כיצד ואיך, גם בדרכים שאינן כשרות. זו בדרך כלל גם המוטיבציה של משתמטים משירות מילואים המקשה עליהם ועל משפחתם - שאחרים ישרתו והם ידאגו לביתם, לפרנסתם, להשכלתם, לרווחתם, לבילוי שעות הפנאי שלהם וכיוצא באלה, אני ואפסי עוד.
התמיכה במושחתים ולמעשה בשחיתות היא אם כל חטאת ולמעשה מהווה את אחד הגורמים היסודיים להתפשטות התופעה. היא גם בבואה נאמנה על הרמה המוסרית של החברה. בעשורים האחרונים הגענו למצב בו מושחתים נהנים מתמיכה וגילויי אהדה בלתי נתפסים. גילויי האהדה למושחתים חוצים מגזרים ובדרך כלל גם כוללים מסע לדה-לגיטימציה לרשויות האכיפה. תמיכה בשחיתות וקיום שלטון החוק הם תרתי דסתרי. קבלת המושחתים וסניטה בגורמי האכיפה הם צוותא חדא. מכאן כי התומך במושחתים הינו מושחת בעצמו, שנאמר: אמור לי מי חברך ואדע מי אתה.
למרבה הצער מניין הדוגמאות לתמיכה במושחתים הולך ומתקרב למניין המושחתים עצמם. מקוצר היריעה נביא רק את הבולטים והמקוממים שבהם.
התומכים במושחתים ומוקירים אותם אינם נופלים מהם בשפלותם המוסרית ח"כ
מירי רגב בהיותה יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת זימנה דיון שהתקיים ביום 30.10.2013 לדראון ימי הכנסת. נושא הדיון כפי שנקבע ע"י ח"כ רגב היה יחסי עבודה בין הדרג הנבחר לבין הפקידות הבכירה ברשויות המקומיות. למעשה הפוקוס בדיון היה על עיריית נצרת עילית. מצד אחד הוזמן מי שהיה עד כחודש וחצי קודם לכן ראש העירייה,
שמעון גפסו, אחד מראשי הרשויות המושחתים שנתגלו בשנים האחרונות בארץ, חבר מרכז הליכוד - מפלגתה של ח"כ רגב - וככל הנראה אחד ממקורביה ותומכיה הפוליטיים. מצד שני הוזמנה היועצת המשפטית של העירייה, עו"ד אולגה גורדון שהתלוננה והעידה נגד גפסו, שכחודש וחצי לפני הדיון, ב-17.9.2013 הודח מכהונתו על-ידי הבג"ץ, בגלל האישומים החמורים שהיו נגדו.
נראה שמבחינתה של רגב כתב אישום חמור נגד נבחר ציבור הוא לכל היותר המלצה להעניק לו כבוד וייקר. הגדרת תכלית הדיון כתמיכה והאדרה של שמעון גפסו יחד עם "זובור" לאולגה גורדון לא רק שאינה מופרכת אלא היא משקפת היטב את המציאות. לא זו אף זו, כלל הנראה הצטרף הדיון למסע ההצקות שניהל גפסו נגד מי שחשפה את השחיתויות שלו, עד שקיבלה צו הגנה זמני מ
מבקר המדינה כמה ימים אחרי הדיון, בתאריך 13.11.2013, משהוכרה כחושפת שחיתויות.
נקודת אור במאפלה שהטילה ח"כ רגב הייתה ועדת האתיקה של הכנסת שקבעה ביום 17.12.2013 כי בדיון שניהלה ובזימונו של גפסו לדיון היא פגעה בכבוד הכנסת ובכבוד חבריה. ועדת האתיקה התחשבה בעובדה כי מדובר בקובלנה ראשונה נגדה כיושבת-ראש ועדה והסתפקה באזהרה. אין חולק כי מהבחינה פוליטית גזרה ח"כ מירי רגב את הקופון שלה. ערכית ומוסרית היא תמכה בגלוי בעובד ציבור מושחת ובשחיתות ציבורית, התעמרה בחושפת שחיתויות, התעלמה בבוטות מהליכים פליליים המנוהלים על-ידי המדינה ושמה ללעג את שלטון החוק. זו הקרקע עליה מתפתחת ומשגשגת השחיתות הציבורית.
תופעת השחיתות הציבורית מחמירה ככל שהולכות ומתרבות קבוצות חברתיות המתעלמות ממנה במקרה הטוב, או תומכות בה במקרה הרע, או שותפות מלאות לפירותיה במקרה הגרוע. דוגמה מובהקת לכך היא חברת הכנסת והשרה לשעבר רוחמה אברהם-בלילא, ממפלגת קדימה. ביוני 2008 היא השתתפה בכנס מפלגתי. באותם ימים
אהוד אולמרט, יו"ר קדימה וראש הממשלה שהתברר כי היה המושחת הבכיר ביותר מבין בעלי התפקידים ברשות המבצעת, נחקר במשטרה בגין שורה של עבירות פליליות. השרה אברהם בלילא, שהייתה אז שרה בלי תיק בממשלתו, בתפקיד המקשרת בין הממשלה לכנסת, נאמה באותו כנס. ביו היתר התייחסה לחקירות של אולמרט כהאי לישנא: "... מה קרה? נכון, זו לא החקירה הראשונה וגם לא החקירה השנייה, וגם לא החקירה השלישית, וגם לא החקירה הרביעית, ואני לא יודעת אם זו תהיה האחרונה - אבל למה?! למי זה מפריע בדיוק?!". נראה שהתמיכה באולמרט נשאה פרי. כחודש לאחר מכן מונתה רוחמה בלילא לשרת התיירות, ממש כמה ימים לפני שאולמרט הודיע כי יתפטר על-רקע החקירות נגדו. הנה כי כן, התמיכה במושחת נושאת לעיתים פירות.
אובדן הערכים והמוסר באים לידי ביטוי גם במקרה של
אריה דרעי. חזרתו לפוליטיקה ולהנהגת מפלגה חשובה היא חוקית לחלוטין, אבל בלתי ראויה בעליל. מה שצריך להטריד אותנו כחברה היא לא רק העובדה כי אפשר ומאות אלפים תומכים בו, אלא שמרביתם לא רק שאינם מוצאים מה פסול בכך, אלא מגנים את המגנים. כל עוד לא יתהווה קונצנזוס נגד כל גילויי השחיתות, תלך התופעה ותתפשט. תשתיות אחדות לשחיתויות נמצאות ממש בידי האזרחים. ירצו - יגדעו. ירצו - יפרו.
