בגיל מסוים מפסיקים להאמין (או לפחות להאמין בקלות) בצירופי מקרים. ממרום 51 שנותי, כנראה הגעתי לגיל הזה. והא ראיה: ימים אחדים לפני פרסום הדוח הנושאי הראשון של נציבות הביקורת על הפרקליטות, פצחו פרקליטי המדינה – בסיועו של כתב החצר מוטי גילת – במתקפה על עצם קיומה של הנציבות.

בעיקר אצל גינת, בכתבה גדולה בישראל היום (17.4.15), חזרו כל הטענות המוכרות: הקמת הנציבות היא פרי מעלליהם של פוליטיקאים מושחתים המבקשים לפגוע בפרקליטות, אין מי שמבוקר יותר מאשר פרקליטי המדינה, הנציבות התנפחה ללא כל צורך תחת הילה גרסטל, יהודה וינשטיין הסכים להקמת הנציבות כי הוא חלשלוש, הנציבות תשמש ככלי להטלת אימה ולנקמנות נגד הפרקליטים.

לא נענה על טענות אלו – רובן טענות הבל – אחת לאחת. נאמר רק זאת: מי שמתנגד לביקורת חיצונית על מעשיו, כנראה יש לו סיבה טובה להתנגד לה. מי שחושש מבדיקת פעולותיו, כנראה שיש לו סיבה טובה לחשוש. לעומת זאת, מי שמבין שאיננו מושלם, מי שמכיר בכך שמדי פעם הוא טועה, מי שיודע שגם אחרים עשויים לצדוק – אחד כזה יקדם בברכה כל הערה בונה.

ועוד משהו: בניגוד למה שמנסה לצייר גינת, הטיפול בשחיתות הציבורית הוא רק חלק קטן מאוד מעבודתה של הפרקליטות – ולא משום שהיא חוששת, אלא משום שיש הרבה-הרבה יותר עבריינים אחרים בהם היא מטפלת. יש יותר תיקי אונס מאשר תיקי הפרת אמונים, יותר תיקי רצח מאשר תיקי שוחד. לכן, גם הביקורת תעסוק רובה ככולה בתיקים הללו – כפי שניתן לראות מהדוח שפורסם אתמול (יום א', 19.4.15). פרקליטות מיסוי וכלכלה, שחלק מזמנה עוסקת בתיקי שחיתות שלטונית (הולילנד הוא תיק שלה), סגרה בשנת 2013 רק 115 תיקים – 0.005% מכלל התיקים שנסגרו ואשר הטיפול במדגם שלהם נבדק בידי הנציבות.

אחרי שאמרנו את כל זה, אין להתעלם במחי יד מהמכתב ששלחה בשבוע שעבר יו"ר ארגון הפרקליטים, עו"ד לימור פלד, לוינשטיין. פלד תיארה מקרים רבים בהם עורכי דין מנופפים בשמה של הנציבות כאיום על פרקליטים המופיעים מולם. זהו מצב חמור, המצריך תגובה מיידית ונחרצת.

אפשר לכאורה לומר: ביג דיל. בעבר איימו עורכי דין שיגישו תלונות אתיות, אז עכשיו הם מאיימים שיפנו לנציבות. אבל זה ממש לא כך. בדיקתה של תלונה אתית אורכת זמן, עורך הדין הנילון יכול להצטייד בעורך דין מטעמו, יש הליך מובנה ופומבי עם לפחות שלוש ערכאות (ועדת האתיקה, בית דין מחוזי ובית דין ארצי). לעומת זאת, הגשת תלונה לנציבות היא עסק קל ומהיר: עמוד אחד וגמרנו. אז נכון שהנציבות לא מבצעת משפט שדה ונכון שהיא אמורה לדעת לזהות תלונות סרק, ובכל זאת – האיום הוא הרבה יותר מיידי. מה עוד, שלפרקליטים אין ניסיון עם הנציבות והם לא יודעים בוודאות שלא תיפול בפח של תלונת כזב נקמנית.

כאן צריכה גרסטל לעשות משהו: להודיע קבל עם ועדה, שעורך דין שיגיש תלונת סרק ממניעים פסולים – הנציבות היא שתתלונן נגדו ללשכת עורכי הדין. וכמובן, לא רק להגיד אלא גם לבצע. אני די בטוח, שאחרי שניים-שלושה מקרים כאלו – להם יש לתת פרסום – עורכי דין יחשבו שבע פעמים לפני שינסו לנקום בפרקליטים הממלאים נאמנה את שליחותם הציבורית.

בשולי הדוח הראשון של גרסטל, הנתונים המתפרסמים בו מאפשרים לבחון את היעילות של הפרקליטויות הפליליות השונות, בהשוואה של מספר התיקים שסגרו בשנת 2013 למספר הפרקליטים העובדים בהן. (ואגב: איתור מספר הפרקליטים הצריך שימוש במקורות מידע לא פומביים, כי באתר משרד המשפטים הנתון הזה לא קיים).

לצורך ההשוואה, צריך לשים בצד את פרקליטות מיסוי וכלכלה, כי היא מטפלת לעיתים קרובות בתיקים גדולים ותמיד בתיקים סבוכים, כך שלא הוגן להשוותה ליתר הפרקליטויות (זה גם בא לידי ביטוי בהבדל העצום בנתונים: החבר'ה של ליאת בן-ארי שווקי סוגרים רק 3.1 תיקים לכל פרקליט, ואיש אינו טוען שדווקא שם נמצאים הפרקליטים הכי בטלנים).

הנתונים מלמדים, כי הפרקליטות הפלילית היעילה ביותר היא של מחוז חיפה: כל פרקליט סגר שם 66.2 תיקים בשנת 2013. אחריה ניצבת פרקליטות מחוז דרום, עם 57.8 תיקים לפרקליט. במקום השלישי: פרקליטות מחוז ירושלים, עם 49.2 תיקים לפרקליט. בפרקליטות מחוז מרכז נסגרו 45.9 תיקים לפרקליט, ובמחוז תל אביב – 39.8. את המקום האחרון תופסת פרקליטות מחוז צפון, שם סגר כל פרקליט רק 29.6 תיקים. הממוצע הארצי עומד על 43.6 תיקים שסגר כל פרקליט פלילי בשנת 2013.

ההבדלים הניכרים הללו – למעלה מ-100% בין המקום הראשון לאחרון – אומרים דרשני. כאשר מדובר בכמות של אלפי תיקים בשנה, מותר לשער שבגדול – יש לכל הפרקליטויות אותו שיעור של תיקים גדולים בעבירות קשות ו/או תיקים מרובי חשודים. ובכל זאת, בחלק מהן עובדים בקצב כפול מאשר באחרות. בהחלט כדאי ששי ניצן ישמע מראשי הפרקליטויות היעילות כיצד הם עושים זאת, יבקש מראשי הפרקליטויות הלא-יעילות הסברים מדוע הם כאלו, ויפיק לקחים ברמה מערכתית. לזה בדיוק נועדה הביקורת של גרסטל.