בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האלימות תופסת מקום גם בפרסומות
|
הגיע הזמן כי לא יאפשרו פרסומות אלימות לשום דבר ● יש לנו מספיק אלימות ברחובותינו ● קצת יותר שלום, קצת יותר רגיעה, קצת יותר יצירתיות ופחות אלימות
האלימות היא אחת המחלות של תקופתנו. היא מתבטאת בכל אורחות חיינו - בגן הילדים, בבית הספר, במפגשי נוער, בבילויים, בבתי המרזח, בין נהגים, בקרב כנופיות של גנבים ושודדים ועוד ועוד. אחת הדרכים להלחם בתופעות הבריונות והאלימות שפשו בחיינו הינה חינוך לסובלנות, לסבלנות, לקבלת האחר ולנסיון לפתור סכסוכים בדרך של גישור ופישור, וכן הטמעה של הנושא בכל אורחות חיינו. הפעם אגע באחת הדרכים המשפיעות עלינו ביותר והיא הפרסומות שאנו מקבלים מהן מנה גדושה בכל כלי אפשרי ובעיקר בטלוויזיה. במסגרת זו הפרסומאים אינם חושבים על ההשפעה המצטברת של האלימות בפרסומות ונותנים לנו מלוא חופניים מהן. לעוף דרך החלון ברצוני לגעת בשלוש דוגמאות. הראשונה - הפרסומות של מפעל הפיס, אחד המפעלים החיוניים למערכת החינוך. בפרסומים שלו תמיד מופיעה אלימות. קודם כל החייזרים הם דמויות אלימות המשתמשות באלימות כדי למשוך תשומת לב, עד כדי כך שהם זורקים על פולנטה (דמות מגוחכת) כל מיני חומרים הגורמים לו לעוף דרך החלון, ליפול מגובה רב, וגם אחר כך אינם מרפים ממנו. איזה מסר זה צריך לשדר לנו ובעקר לנוער הצעיר? שאלימות היא הדרך? הדוגמה השנייה יס - 50%-50% פרסומת לאיזו הטבה בה מופיעים שלושה שודדים המאיימים זה על זה בחלוקת השלל ודורשים את האחוזים שלהם. גם פה תמורה המושגת בדרכים אלימות. הדוגמה השלישית והיא החמורה מכולן והיא של מגדל חברה לביטוח הסובלת מתשלומים עקב פריצות וכל מיני מרעין בישין והנה היא בוחרת בדרך אלימה של שודד שבא לשדוד את הכספת של חברה כלשהי ומוצא אותה ריקה כי הקליינטים העבירו את כספם למגדל חברה לביטוח לצורך ביטוח וחסכונות. חברת ביטוח המטיפה לאלימות ושוד אין אבסורד גדול מזה. ולכן הגיע הזמן כי לא יאפשרו פרסומות אלימות לשום דבר. יש לנו מספיק אלימות ברחובותינו. קצת יותר שלום, קצת יותר רגיעה, קצת יותר יצירתיות ופחות אלימות. תוקם רשות שתאסור ותאכוף את הוצאת האלימות מחיינו ויפה שעה אחת קודם.
|
תאריך:
|
12/08/2015
|
|
|
עודכן:
|
12/08/2015
|
|
שמעון זיו
|
האלימות תופסת מקום גם בפרסומות
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
12/08/15 12:44
|
|
2
|
|
תודה לשמעון זיו
|
12/08/15 18:32
|
|
|
|
ירדנה
|
13/08/15 10:50
|
|
|
|
טעמים: טוב ורע
|
13/08/15 13:07
|
|
הסערה החדשה שעורר בנצי גופשטיין - סביב קריאתו לשרוף כנסיות, היא עבורי עוד הוכחה (בנתיים נסיבתית...) כי אומנם מדובר באיש מסוכן מאוד אבל לא רק במונח שמיד עולה לכם לראש. הפרובוקציות של גופשטיין כבר אינן נעצרות בערבים אלא ממשיכות גם לכוון הנצרות האירופית הלבנה, זו שישראל כל כך אוהבת לחבק אותה והיא מחזירה לישראל חיבוק לא פעם חיבוק של דב. ולמרות הכול בנצי איננו נקרא לסדר, המשטרה איננה דופקת על חלונו ובית המשפט מחריש. גם האיום הזה - של הקתולים, יעבור לו מעל הראש כמו שעברו לו מעל הראש כל המלחמות נגדו כאשר איים על הערבים, כאשר הכה בפראות אנשי שמאל, כאשר אמר בפנים למגישה ערבייה כי מקומה איננו כאן וכאשר שוב ושוב הוא מתגרה בשלטון החוק, בחסות עו"ד שפעם היה בדיוק כמותו, וגם כיום הוא איננו קוטל קנים באלימות מילולית למרות היותו עו"ד.
|
|
|
הדברים הבאים הם "ספקולציה" אינטליגנטית (כך אני מקווה) של מה שאנו קוראים ושומעים על אירן ומפי דובריה באשר ליעדיה הלאומיים והדתיים במרחב המזרח תיכוני. הדברים מובאים כעין תגובות לאמירות כאלה ואחרות שקראתי, כתשובה לשאלה.
|
|
|
אפילו מי שדוגל בהקמתה של מדינה פלשתינית ממערב לירדן חייב לעמוד על כך שאף ערבי נוסף לא ישוב לארץ ישראל המערבית, הן ממערב ל"קו הירוק" והן ממזרח לו. אפילו מנקודת ראותו, זה צריך להיות הן תנאי מוקדם הכרחי והן הסעיף המרכזי בכל הסכם עתידי.
|
|
|
צר לי עליך, אדוני הנשיא. צר לי שהתאכזבת. צר לי שמאיימים עליך, צר לי שהאספסוף המוסת קם לנוכח עמדתך האנושית של גינוי רצח באשר הוא רצח. צר לי אדוני שחלומותיך הפכו לחיזיון תעתועים במציאות האלימה והלא נורמלית של ישראל. צר לי אדוני הנשיא, שעמל חייך הפוליטיים ירד לטמיון באחת, עת ראית לנגד עיניך המשתאות יהודים לוקחים את החוק לידיהם ומבצעים שפטים באחרים. ודאי שכל אדם נורמלי היה נחרד ברצח יהודי על-ידי יהודי רק בגלל דעות אחרות, כפי שאתה נחרדת, אך צר לי אדוני הנשיא, טעית כשסברת שהרוב עמך.
|
|
|
חלפו כמעט 77 שנים מאז הסכם מינכן שבגינו נאנסה צ'כוסלובקיה. נביל צ'מברליין הכריז על "שלום בזמננו". מקץ שנה פרצה מלחמת העולם השנייה על כל מוראותיה. לא נותר אלא לשער מה היו פני ההיסטוריה אם היטלר היה נתקל באולטימטום מצד צרפת גרמניה ואולי ארה"ב, שדגלה במדיניות "בדידות מזהירה"?. גם הגנרלים הגרמניים העריכו שגרמניה אינה מוכנה למלחמה באותה עת.
|
|
|
|