העתיד שבאופק

הטלפון החכם השמיע צפצוף הרומז לי כי יש איזושהי הודעה. נו, "עוד הודעה" אמרתי לעצמי. נקרא אותה מאוחר יותר (ממילא מה שבאמת דחוף זה משטרה, מכבי האש; ומגן דוד אדום - כל היתר, יכול לחכות).

אין ברירה - צריך להסתכל על ההודעות לפני שיצטברו לכמות בלתי נסבלת. אז הצצתי ונעצבתי - התקבל מסרון מחבר, מסרון קצר אך מדאיג - "הלכה לנו המדינה". המסרון התקבל לאחר רצף אירועים שבלשון המעטה, אינם תורמים למצב רוח טוב. ההצתה והרצח של ילד ואביו בכפר הפלשתיני; הרצח במצעד הגאווה בירושלים; הפיגועים באיו"ש; ההשתלחות בבית המשפט העליון של שרים; הריסות ופינוי בהתנחלויות; מצב הפליטים ומהגרי העבודה; יחסי החוץ של ישראל עם ארה"ב ומדינות אירופה והרשימה עוד ארוכה.

שלחתי מסרון חוזר לפיו מן הראוי לחפש את חצי הכוס המלאה - הרי יש גם דברים טובים בישראל. החבר לא הצליח למצאם ואני עדיין מחפש.

מניסיון, הדשא של השכן איננו בהכרח ירוק יותר וכל מי שחושב שאם יעביר את מקום מגוריו לחו"ל, למדינה מערבית כלשהי, באירופה או בארה"ב, ויהיה לו טוב יותר, הוא פשוט טועה ואינו מכיר את התנהלות החיים של זר במדינה שאינה שלו. נכון שבחו"ל פחות אכפת לנו מה שקורה מסביבנו - זה לא שלנו אך לישראלים יש רק מקום אחד וזה כאן ועדיף לפעול לשינוי המציאות, עם כל הקושי הכרוך בכך.

השאלה היא כמובן מה עושים!

יש בישראל מגזרים רבים שנראה כי אינם מצליחים לחיות כראוי זה לצד זה. ערבים מול יהודים; דתיים מול חילוניים; יוצאי עדות המזרח מול יוצאי עדות אשכנז; ימנים מול שמאלנים; אלו שצבע עורם שחור מול אלו שצבע עורם לבן - כל אלו ועוד מרכיבים את הציבור הישראלי ולא מצליחים לחיות זה לצד זה בנועם ובסובלנות.

האם צריך ואפילו ניתן להפריד בין הקבוצות השונות - לא ולא. אין דרך לעשות זאת ועל כולם נגזר לחיות זה לצד זה. שמעתי השבוע דעה על הצורך בשלוש מדינות באזור: ישראל, יהודה ופלשתין. בפלשתין יגורו הערבים; ביהודה יגורו החרדים והקיצוניים מגזר הציונות הדתית וכל היתר יגורו בישראל. אני אפילו לא נכנס לדיון האם זה נכון או לאו - בכל מקרה, זה לא יישים.

אם אי-אפשר להפריד, אזי הפתרון הוא לנסות לקרב. ישנם שני נושאי פעולה עיקריים שאם יוסדרו, יבואו מרבית הבעיות על פתרונן.

נתחיל בנושא השלום. הגעה להסדר עם שכנינו, הפלשתינים בראש ובראשונה, יביא אותנו לקצת יותר שקט ונינוחות. המריבות בין ימין ושמאל ירדו למינימום; תקציבים פנויים עשויים להביא פריחה כלכלית שהציבור ייהנה ממנה ולא יהיה עוד צורך להסביר בכל עת ממה נהנים אזרחי שבדיה או נורבגיה - זה יהיה גם אצלנו. מיותר לפרט את יתרונות השלום - הם ברורים לכולנו. צריך פשוט להחליט שזה חשוב ונדע למצוא פתרונות יצירתיים ונסכים גם לקחת סיכונים.

הדבר אולי החשוב ביותר מצוי בתחום החינוך. כאן צריך פשוט להתחיל מההתחלה. צריך לתכנן ולהקים מערכת חינוך מסודרת שתעסוק, לצד הקניית ידע, בהפיכת התלמידים לאנשים טובים יותר, סבלניים יותר, מבינים יותר את האחר, פותרים סכסוכים בדרכי נועם, מתייחסים בכובד ראש לבעיות היומיום שלא בהתלהמות אלא בהגיון ונינוחות. צריך להעמיד בראש המחנה מורים בעלי יכולות, מתוגמלים היטב והחשוב ביותר, להתייחס לנושא החינוך כהשקעה שתניב פירות יותר מכל השקעה אחרת. זה לגמרי לא פשוט ובוודאי גם יקר, אך לפחות לגבי המחיר, הרי שפתרון הנושא הקודם (השלום) גם יפנה תקציבים לנושא החינוך.

אני סמוך ובטוח שנדע להתגבר על איומים מבחוץ והחשש הגדול ביותר הוא האיום מבפנים. חברה טובה תשרוד אך המשך "המלחמות" בין הקבוצות השונות באזורנו עלולה להביא לחורבננו.