לפני מספר ימים פרסם השופט לשעבר וחבר
מועצת העיתונות בהווה כבוד השופט בדימוס
גבריאל שטרסמן מאמר ב
הארץ שכותרתו ״הסכנה הקיומית: ראש הממשלה״. במאמר טוען כבוד השופט לשעבר שטרסמן, שעל-פי פרסומים זרים, יש לישראל אמצעי הרתעה מספיק רציניים (שחלה עליהם כמובן צנזורה עתיקה לדבריו) ואי לכך הטענה של ראש הממשלה לאיום קיומי מצד אירן היא חלק ממה שמגדיר השופט לשעבר לגבי דברי ראש הממשלה נתניהו בעת האחרונה: "שמי שאומרם סובל מעצירות המוח ושלשול הפה". עוד מוסיף כבוד השופט בדימוס גבריאל שטרסמן כי הדטאנט הגרעיני בין מדינות הענק הודו ופקיסטן, למרות שהוא רווי יצרים, כדבריו, מראה שניתן לחיות בשלום עם דטנאנט גרעיני ועצם קיום כלי נשק גרעיני עשוי להבטיח שלא יעשה בו שימוש. לאחרונה התפרסמו מספר מאמרים בנושא הדטאנט הגרעיני בין ארה"ב ורוסיה הסובייטית גם בהקשר של המדיניות האמריקנית כלפי אירן והסכנות שבמדיניות זו. מאמרים אלו דנים גם במקרים, בהם גם במצבי מתיחות וערנות מלאים, טעויות כמעט והביאו להשמדת האנושות.
סטניסלאב פטרוב היה מפקח התרעה מוקדמת רוסי בזמן שמערכת ההתרעה הרוסית דיווחה שהיא מזהה טילים גרעינים אמריקניים המשוגרים אל רוסיה מארה"ב ב-26 בספטמבר 1983 (בעת המלחמה הקרה בין המערב לברית המועצות ובנות בריתה), ושלושה שבועות אחרי הופל מטוס נוסעים קוריאני על-ידי הצבא האדום והרג מאות אנשים. החבר פטרוב קבע שהמערכת טועה בדיווח. על הפעלת שיקול הדעת הזה הוא נחשב עד היום לאחד האנשים שהצילו את העולם. כעשרים שנה יותר מאוחר הודו הרוסים בחצי פה שהיה פגם מהותי בהליך קבלת ההחלטות הרוסי ואלמלא החבר פטרוב ושיקול הדעת שלו הייתה אפשרות ריאלית של תגובה גרעינית רוסית כנגד ארה"ב. פטרוב זכה לעיטורים רבים ולהכרה בינ"ל נרחבת, אבל הוא לא היחידי, כמובן.
בצירוף מקרים נפלא, באותו היום בו פרסם כבוד השופט בדימוס שטרסמן את המאמר הסכנה הקיומית ראש הממשלה, פרסם המגזין המדעי Bulletin of Atomic Scientists מאמר אודות טעות מקבילה אמריקנית שקרתה בעיצומו של משבר הטילים בקובה (אוקטובר 1962). על-פי טענתם של אנשי צוות בבסיס טילים אמריקני באוקינאווה הם קיבלו הוראה לשגר 32 טילים גרעיניים על רוסיה. טילים אלו היו בעלי ראשי נפץ חזקים עשרות מונים מהפצצה שהוטלה על הירושימה. המאמר מגובה בראיונות. המערכת האמריקנית באותו הזמן דרשה שורה של אימותים טכניים והוראת השיגור צלחה את כולם. הגיון וזהירות של אנשי הצוות במקום מנעו קטסטרופה עולמית. אלו לא היו המקרים היחידים המתפרסמים לאחרונה. בארה"ב התפתח דיון נוקב בשאלה האם באמת נשק גרעיני מקביל מביא ליציבות וכמה באמת היינו קרובים למלחמה גרעינית גם בטעות.
פצצת אטום אחת
אבל נניח שאמצעי הבטיחות גדולים יותר היום (אינני בטוח כלל וכלל - אבל אפשר לקוות) ונניח שלא מדובר באזור רגיש שיש בו אנשים המקשיבים לקולות שקוראים להם לתקוף, אזי אנו נשארים עם הטיעון של איום מקביל המונע התקפה גרעינית על ישראל (שוב על-פי שטרסמן). מה ששהשופט שטרסמן לא מספר, כי או שאינו יודע (מה שמאוד מאוד מדאיג) או כי אינו חושב שזה חשוב (מה שמחדד כמה הוא מעריך את קוראי הארץ), זה שבמשך תקופות נשיאות שונות של נשיאים אירניים מרפסאנג׳אני, דרך אחמדינג׳אד, ועד ימינו אלו, מחזיקה ההנהגה האירנית בתפיסה שמדינת ישראל היא ״מדינת פצצת אטום אחת״ לפי הגדרתם, דהיינו שפצצת אטום אחת (או כמה במקביל) יכולות למחוק אותה כישות עצמאית מתפקדת. זו איננה פאקיסטן נגד הודו, כי זה לא אותו סדר גודל ולא אותם שיקולים. הנשיא רפסנג׳אני, שנחשב במערב כמתון, הסביר בעבר כי שימוש באטום כנגד ישראל לא ישאיר דבר בעוד שתגובה ישראלית כנגד מדינות האיסלאם תפגע בהן, אבל לא תחסל את התרבות הערבית המוסלמית. יתרה מכך, גם אם לא יהיה שימוש בפצצה גרעינית אירנית, הרי תחת האיום הגרעיני כשלעצמו ניתן יהיה לסחוט את מדינת ישראל ולא תהיינה חסרות סיבות. רק כאנקדוטה, במהלך השנתיים האחרונות, המשטר ההזוי של
קוריאה הצפונית כבר איים במלחמת השמדה על ארה"ב. בעוד שמול קוריאה הצפונית קיימת סין שתרסן את המשטר (תארו לכם כמה מסוכנים הם ללא הריסון הזה) מי בדיוק ירסן את אירן?
מי שחושב שארה"ב איננה מוטרדת ואיננה לוקחת בחשבון בהתנהלותה בחצי האי הדרום קוריאני, ובכלל באזור כולו את הטירוף הצפון קוריאני (ובכל זאת מדובר בארה"ב לא במדינונת) אינו יודע מה הוא שח.
אינני רואה כבוד גדול לכבוד השופט בדימוס שטרסמן בביטויים כגון "עצירות המוח ושלשול הפה" או גסויות אחרות במאמר. הן אינן לכבודו של גבריאל שטרסמן. לא כל דבר שחז"ל אמרו ראוי לציטוט, בוודאי לא על-ידי שופט בדימוס וחבר מועצת העיתונות בהווה. אבל שוב ושוב מתברר שיש סכנה קיומית באי ידיעת העובדות, או, על אחת כמה וכמה באי הבאת עובדות ידועות לקוראים ויש לקחת בחשבון שיהיו התפתחויות שלא ניתנות לחיזוי. זה כנראה לא חשוב לעיתון שמתיימר להיות לאנשים חושבים. חבל, כי זה בנפשנו. ממש כך.
