באחד העיתונים פורסם שהשר בנימין (פואד) בן-אליעזר, המתמודד על ראשות מפלגת העבודה, ביקר בכפר הדרוזי עוספיא. על ערימות הבשר, הקובה והאורז הריחני של מארחיו הפטיר כלפי אורחיו "שהוא זה שמינה אלוף דרוזי ראשון בצה"ל..."
לכאורה זו אמירה שגרתית ואחת מני רבות שמועמדים לפריימריז מזכירים במהלך הקמפיינים שלהם. ואולם, דומני שבמקרה זה, מחייב הדבר להיכנס יותר לעומקם של דברים ולבחון את המשמעויות של אמירה שכזו.
ראשית, החוק. מה למעשה אומר כאן פואד? הוא מודיע כי הוא, בתפקידו כשר הביטחון, העלה בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל את תת-אלוף אלוף יוסף מישלב לדרגת אלוף, והסיפא (שלא נאמרה) אבל בהחלט הובנה על-ידי המתאספים היא: "ועתה אני מבקש את התמורה מכם".
הרי לא יעלה על הדעת שאמירתו זו של פואד באה רק לשם שמים ושלא על-מנת לקבל פרס. כבר שנו חכמים כי מועמד בפוליטיקה הזקוק לתמיכת בוחריו, חייב להצביע על הישגים במגזר שלהם כדי שתהיה לו עילה טובה לבוא ולבקש את תמיכתם מחדש. הישגים? כן, זהו הישג. האם הוא הישג המושג באופן חוקי ונקי מבחינה ציבורית? לא ולא.
יש להודות שצריך להיות באמת מצוייד בכמות בלתי מבוטלת של אומץ לב או בחוסר תבונה כדי לבוא בימים אלה במיוחד ולהתבטא כפי שפואד התבטא בפומבי, כאילו שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אינו ער לאמירות מהסוג הזה או כאילו שמבקר המדינה היוצא והנכנס אינם קשובים להצהרות מסוג זה.
אני מעריך שאו שפואד לא היה מספיק זהיר או שמצבו האלקטוראלי בפריימריז של מפלגתו באמת כה קשה שהוא יורה את התחמושת האחרונה שנותרה לו.
מה למעשה הצהיר פואד? בהיותו מודע לחשיבות שמייחסת העדה הדרוזית לכך שנציגיה במערכת הביטחון מייחלים לקצין צה"ל ראשון בדרגת אלוף, בתפקידו מלפני שנים כשר הביטחון בא וקידם את האלוף מישלב, לא חס וחלילה כי הוא באמת קצין ראוי ומתאים לקידום אלא כמערוף, כטובה, כג'סטה של פואד כאיש מפלגת העבודה וכשר הביטחון לעדה הדרוזית.
עתה, משחלף זמן ופואד זקוק לתמורה, בא השר לשעבר והמתמודד היום ומבקש אותה מבוחריו הדרוזים. אדוני היועץ המשפטי, אם זה אינו מתת כדי לקבל תמורה, אינני יודע מתת מהו? מדפי בתי המשפט הרי קורסים מכובד משקלם של תיקים בהם הורשעו אנשי ציבור על פחות מכך. המחוקק הרי אמר את דברו בבירור ולא פעם אחת: במערכת הציבורית, הממשלתית והפוליטית חל איסור מוחלט על קיום המצווה המפורסמת של "שלח לחמך על-פני המים כי ברבות הימים תמצאנו".
שנית, העלבון. כמי ששירת את מרבית שלושים שנות שירותו הצבאי עם קצינים וחיילים דרוזיים, אני מבקש בשמם לחוש פגוע ונעלב. אני מוחה על כך שפואד עושה שימוש לא מכובד בכבודם ובמעמדם של אנשי העדה היקרה הזאת רק כדי לקדם מטרות פוליטיות אישיות באמצעות מושג שנדמה לי כי עבר כבר מן העולם - אפלייה מתקנת.
זה כל כך אנכרוניסטי וכל כך מיושן לחשוב כפי שפואד חושב שזה ממש עלבון גם לאינטליגנציה ואפילו לשחיתות הציבורית. מילא עשית זאת, אבל לבוא ולהתרברב? בתקופה בה אין כמעט תחום בצה"ל בו לא מתבלטים בו בהצטיינותם אנשי העדה הדרוזית, זה מעליב ופוגע להזכיר שוב ושוב את העובדה הזאת. צריך לראות את הדברים כדברים טבעיים, שגרתיים ונורמליים לגמרי, שקצין או חייל דרוזי יכול ומסוגל להשתלב כטייס, כחובל, כאיש מודיעין וכאלוף בצה"ל.
פואד כנראה עדיין חושב במושגים של איזה "יועץ לעניני דרוזים" שצריך ללחוש על אוזנו מה דרוש לעדה כדי להתקדם או באיזה תחום היא זקוקה להיות מופלית לטובה והוא, בעל הסמכות, ימלא אחר משאלתם.
ושלישית, האפלייה. במעמד זה אני תובע גם את עלבונם של קציני צה"ל שאינם משתייכים לעדה הדרוזית. אני יכול להבין מה חשים כיום כל אותם קצינים בדרגת תת-אלוף שהתמודדו אז מול תא"ל יוסף מישלב על תפקיד אלוף פיקוד העורף? האם כיום, לאחר הצהרה כזאת מפי שר הביטחון לשעבר של מדינת ישראל, הם סמוכים ובטוחים ששום שיקול זר לא חדר למערכת השיקולים של פואד באשרו את המינוי ואת הקידום בדרגה של "נציג העדה הדרוזית" כפי שהוא ראה זאת? הרי בעקבות הצהרתו שהוא זה ש"סידר" למישלב את הדרגה, שואלים עצמם כל אותם מתמודדים אז, האם פואד לא גרם בכך לקיפוח שלי למרות שהתאמתי לתפקיד לא פחות מאחרים? האם יתכן ששילמתי את מחיר הרצון של פואד לעשות את המערוף לעדה הדרוזית, או במלים אחרות, האם אפשר שגם לצה"ל חדרה הפוליטיזציה?
אני מקווה שלא. אני מקווה שרשויות אכיפת החוק והתנועה לאיכות השלטון יתנו את דעתם על המקרה הזה וגם על מקרים נוספים בהם שרים בכלל ושרי ביטחון בפרט עושים שימוש פוליטי במשרתם.
הציבור חייב לומר לפואד, אם אתה עדיין לא הבינות שדברים כאלה אסורים - אתה הוא שזקוק לאפלייה מתקנת.
