|   15:07:40
דלג
  יואב יצחק  
מו"ל ועורך ראשי News1
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!

תמליל – שיחה בין דובי שרצר למיכל כהן (5)

פרשת פינטו-ברכה: דובי שרצר, ראש זרוע החקירות במחלקה לחקירות שוטרים; מיכל כהן, עורכת דין
01/12/2015  |   יואב יצחק   |   מקורות   |   פרשת ברכה   |   תגובות

מיכל כהן: הלו?
דובי: מיכל מה העניינים?
מיכל כהן: ברוך השם דובי. מה נשמע?
דובי: בסדר, מה שלומך?
מיכל כהן: בסדר, בסדר גמור. איך אתה?
דובי: תגידי, רבי מנחם דיבר איתך?
מיכל כהן: רבי מנחם דיבר איתי דובי וזה לא, זה לא, זה לא מוצא חן בעיניי בכלל-בכלל.
דובי: טוב אם את לא רוצה אז לא.
מיכל כהן: בסדר.
דובי: תראי, מה שכן ואנחנו רוצים לעשות, אנחנו רוצים, אם את לא רוצה לבוא, נעשה את זה בטלפון
מיכל כהן: תראה, תראה דובי, אני אגיד לך, זה לא שאני לא רוצה לבוא, זה לא שאני לא רוצה לבוא כי זה, אנחנו, באמת דובי, אנחנו הלכנו איתכם כברת דרך מאוד מאוד ארוכה, וכל הדרך הזו אנחנו דובי קיבלנו בלי סוף מכות. אני לא מדברת רק על הרב. אני מדברת עליי באופן אישי אפילו.
דובי: עלייך?
מיכל כהן: כן, גם עליי באופן אישי דובי. גם עלי. כי כשאתם הוצאתם את זה, שברוך קרא קורע אותי לגזרים והמקומונים באשדוד קורעים אותי לגזרים ופוגעים באמינות שלי, אז אין בעיה. אני לא יודעת איך אתם מחליטים לפעול בשכל, אם אתם רוצים שאני אהיה עדה שלכם בעניין של ארביב, אז מצד שני בעניין אחר קורעים אותי לגזרים, אז למה אני אמשיך? כדי שאני אבוא אתכם לאוסטרליה, כדי שאני אעשה עימות ואחר כך ברוך קרא יוציא את זה, היא הייתה לא אמינה, היא שיקרה בפוליגרף או אני לא יודעת מה. עזוב אותך דובי, זה לא זה.
דובי: תראי מיכל, אני רק רוצה שעובדות יהיו על השולחן בשום שלב לא יצא ששיקרת בפוליגרף. ההודעה שמח"ש הוציאה הייתה בדיקת פוליגרף שאת דוברת אמת. זה ההודעה שמח"ש הוציאה. מה כתבו עיתונים אחרים אני לא יודע.
מיכל כהן: דובי, דובי, ההודעה של מח"ש לא אמרה שמיכל עשתה פוליגרף ויצאה דוברת אמת, נקודה. עובדות בוא נשים עובדות על השולחן. העובדה, ברוך קרא אחרי הזה, קרעתי אותו לגזרים דובי. קרעתי אותו לגזרים. התקשרתי אליו והוא אמר לי מיכל, מתוך מח"ש אמרו לי שעשית בדיקת פוליגרף אחת שבה יוצאת דוברת אמת ובדיקת פוליגרף שנייה אמרו לי שלא נעשתה לך. למה? למה?
דובי: תקשיב שנייה,
מיכל כהן: דובי, למה? למה?
דובי: מיכל, מיכל תקשיבי שנייה. תעלי את ברוך קרא על הקו עכשיו.
מיכל כהן: אני אעלה את ברוך קרפ על הקו. אני אעלה אותו עכשיו על הקו.
דובי: תעלי אותו בבקשה.
מיכל כהן: אז תעשה לי אתה ועידה, אני לא יודעת. בוא אני אתן לך מספר טלפון,
דובי: לא, לא, מיכל את תעלי אותו על הקו. אני לא מדבר עם עיתונאים אבל אני אדבר עם העיתונאים בנוכחותך כי אם מישהו אמר לו את זה, שיגיד לי מי. הוא עכשיו יגיד לי מי. תקשיבי שנייה, אני אמרתי לך, את יודעת שאני לא מדבר עם עיתונאים ולא כלום. אני הפעם .. מלהגיד, כי כשאומרים דברים לא מדויקים במקום שאני עובד בו, אמרתי לך מה,
מיכל כהן: דובי, דובי קראת את ההודעה של משרד המשפטים?
דובי: מיכל תעלי אותו על הקו.
מיכל כהן: אין בעיה. תביא לי אני אעלה אותו על הקו. אני לא יודעת, אני עושה אותו בקו, בטלפון השני, אני עושה אותו על speaker . אני לא יודעת איך עושים שיחת ועידה.
דובי: ...
מיכל כהן: אני לא יודעת איך עושים. יש לי בעיה.
דובי: תעשי הוסף שיחה פשוט.
מיכל כהן: איך עושים? הוסף שיחה?
דובי: בפלאפון הוסף שיחה, תחייגי,
מיכל כהן: הוסף שיחה, רק דקה, חכה, דובי עשיתי הוסף שיחה, שנייה, ברוך קרא
מענה קולי: השיחה מועברת לתא הקולי.
מיכל כהן: הלו?
דובי: את איתי? אני שומע מיכל
מיכל כהן: שנייה, שנייה דובי, כי זה מתחבר לי ישר למשיבון, שנייה. הוסף שיחה,
ברוך: היי מיכל, מה העניינים?
מיכל כהן: היי ברוכי, מה נשמע?
ברוך: בסדר, מה שלומך?
מיכל כהן: ברוך השם. ברוכי, אני בקו השני, ברשותך אני רוצה לצרף אותך לשיחת ועידה עם,
ברוך: כן, כן.
מיכל כהן: עם מח"ש, בסדר? שנייה.
ברוך: או קיי.
מיכל כהן: הלו? הלו?
ברוך: אני על הקו מיכל.
מיכל כהן: כן, שנייה דובי, אני פשוט, זה עושה לי 1 מזג שיחות, 2 החלף. אני לוחצת על מזג?
דובי: מזג, מזג. מזג מיכל.
מיכל כהן: אני לוחצת על מזג, לא נותן לי. שנייה. זה עושה לי העבר. ברוכי?
ברוך: כן.
מיכל כהן: סליחה, אני לא יודעת, אני לא מצליחה לעשות שיחת ועידה. אני מצלצלת אליך מהקו השני.
ברוך: או קיי, עם מי את רוצה להעלות אותי בשיחת ועידה?
מיכל כהן: עם מח"ש.
ברוך: שמה?
מיכל כהן: עם דובי, עם דובי. שנייה.
ברוך: או קיי.
מיכל כהן: הלו?
דובי: כן מיכל?
מיכל כהן: סליחה דובי. ברוך כאן, הוא על קו השני על speaker, אני לא מצליחה לעשות לי זה.
ברוך: הלו?
מיכל כהן: כן ברוכי, מה נשמע?
ברוך: בסדר, מה קורה?
1: בסדר ברוך השם. ברוכי, פשוט אני לא מצליחה לעשות בקו השני ועידה, אבל יש לי שני טלפונים על speaker, בקו השני נמצא איתי דובי ממח"ש,
ברוך: כן.
1: אני רוצה, בבקשה ברוך, אני רוצה שתגיד לי שאתה פנית אז בזמנו בעניין של הפוליגרף שלי, עם מי דיברת?
ברוך: אני לא מבין, אני לא מבין את השאלה.
1: בזמנו כשפרסמת את העניין של הפוליגרף שלי,
ברוך: נו?
1: עם מי דיברת ממח"ש או ממשרד המשפטים?
ברוך: אבל את לא באמת מצפה שאני אגיד לך עם מי דיברתי. אני לא, אני לא, אני לא משתף אנשים אחרים עם מקורות המידע שלי.
1: אה, בסדר, טוב.
ברוך: אין אפשרות כזאת.
1: בסדר. טוב, תודה ברוכי.
ברוך: מתנצל. ביי.
1: ביי.
ברוך: ביי.
מיכל כהן: כן.
דובי: מיכל?
מיכל כהן: כן דובי?
דובי: כשאני אומר לך תעלי אותו על הקו, אני לא אומר סתם. אני הייתי מוכן להגיד לו עכשיו, אני על הקו תגיד לי מי אמר, כי פנו אלינו כולם, אמרנו אך ורק את האמת. אגב, אפילו הבודק פוליגרף שקל להגיש תביעה כי פרסמו עליו מידע לא נכון. את מבינה? כשאת אומרת מח"ש מיכל, אמרתי לך, עיתונאים את יכולה להגיד מי שאת רוצה.
מיכל כהן: ברוכי, ברוכי,
דובי: ...
מיכל כהן: סליחה, דובי, דובי?
דובי: מיכל, עד הרגע הזה כל מילה שאני אמרתי לך, אני, אני אמרתי לך מהפה הייתה אמת לאמיתה.
מיכל כהן: דובי אתה, דובי אתה לא מאה אחוז, אתה מאתיים אחוז מצידי. אתה. משה סעדה שלוש מאות אחוז. אני לא יכולה לדבר איתך ולדעת שאותה מדינה מדברת בשני קולות. זה המצב שאנחנו נמצאים.
דובי: תקשיבי,
מיכל כהן: דובי,
דובי: מיכל,
מיכל כהן: מבחינתי, מבחינתי,
דובי: את אמרת מח"ש. סליחה, מח"ש יש רק אחד. פה זה מח"ש, הבוס שלנו זה אורי כרמל, משה סעדה ואני אחראי להחקירה. אין אף אחד אחר. תקשיבי, בשום שלב לא אמרתי לך, איש לא פנה, איש לא קיבל תגובה שקרית, אני אמרתי לך את זה אז ואת רואה, תקשיבי, לא סתם אדון ברוך קרא שהוא עיתונאי סופר מנוסה לא רצה להגיד לך כלום כי הוא יודע שזה לא נכון. את רואה, מיכל אני בחיים, תקשיבי, בחיים לא דיברתי עם עיתונאים. תשאלי את ברוך קרא הוא לא יודע ממני והייתי אחראי ...
מיכל כהן: דובי, לא אמרתי שאתה.
דובי: לא סתם.
מיכל כהן: לא אמרתי שאתה.
דובי: לא, אני רוצה להגיד מיכל,
מיכל כהן: דובי?
דובי: שתקשיבי, את הרי, אתם עובדים עם התקשורת, אתם מבאי התקשורת, אבל לא כל מה שהעיתונאים אומרים לך שהם קיבלו ממקורות מח"ש ואת רואה שזה לא נכון.
מיכל כהן: דובי, דובי, דובי, דובי,
דובי: ---
מיכל כהן: דובי שנייה, דובי, דובי נתחיל מזה שאני לא עובדת עם התקשורת. אני, אתה יודע, בתור המוסד של כבוד הרב יש לו את היועץ תקשורת שלו, הוא זה שעובד עם התקשורת. אני דובי ואתה יודע את זה, שחטפתי מטף ומבול של עיתונאים שרדפו אחריי בעניין שרק התפוצץ העניין של מנשה ארביב, מעולם לא דיברתי. כשהתפוצץ העניין של אפרים ברכה, מעולם לא דיברתי. אני יכולתי דובי לשבת ולהתראיין עם כל מיני זה. ברוך קרפ היה מחזר אחריי כמו לא יודעת מה, אמנון אברמוביץ' וכל מיני עיתונאים אחרים, שאני יכולתי לשבת ולהתראיין. אתה מכיר אותי, אתה יודע שזה לא האופי שלי. כשמתקשר אלי עיתונאי וממספר שאני לא מכירה ואני עונה וגם אם הוא מצליח לתפוס אותי דובי, אני אומרת סליחה, אני כבר אחזור אליך. כן, כן, אני נחמדה ואומרת כבר אחזור אליך ואני מסמנת לי כבר בתוך הזיכרון לא לענות לטלפון הזה, אז זה לא זה. לבוא וללכת להתראיין ולהגיד את כל האמת. דובי, כשאני אומרת מח"ש, אני אומרת המדינה. זה היינו הך מבחינתנו. אנחנו עברנו איתכם, אתה יודע, באמת דובי, הלכנו איתכם בעניין של אפרים, מנשה ארביב לאורך כל הדרך בצורה הכי ישרה, כיתתנו רגליים, מה שצריך נעשה ואתה יודע דובי, שאני אומרת לך, אני אומרת לך גם בעניין הזה שאתה צריך, מה שצריך נעשה. אני אצטרך לשלם כרטיס טיסה, אני אצטרך לקחת מלון, אני אצטרך לקחת, הכול אני אעשה את זה מכיסי, אין לי בעיה, אבל אנחנו לא יכולים להיות במקום שקורעים אותנו מצד אחד ומצד שני מח"ש זה מישהו אחר. אז תגיד לי אתה, אם מח"ש זה מישהו אחר, אז באופן חברי אני מוכנה להתנהל מולך דובי, אבל כשאתם מח"ש מייצגים את המדינה ומצד שני יש לי את שי ניצן שכותש וקורע אותנו ויהודה וינשטיין שכותש וקורע אותנו ורז נזרי מתראיין וקורע אותנו כאילו אנחנו השקרנים ואתה יודע מתנהלים איתנו באכזריות שאין כדוגמתה. שהרב יוצא לעשות את הניתוח, אתה יודע מה, לעמוד על הרגליים האחוריות ופשוט לצעוק שהם מבחינתם רוצים שהרב ימות מסרטן, חס ושלום. אתה יודע מה, אני אקלל יימח שמם את כל מי שמעז ומייחל את זה. אבל זה התנהלות שלא יכולה להיות. מח"ש לא יכולה להסתתר מאחורי מסיכת מח"ש, להגיד לנו אתם טובים לנו בכל מה שאנחנו צריכים אתכם, אבל כשמשהו לא מסתדר אז סליחה, אין לכם גיבוי מאיתנו, אנחנו לא יכולים לעזור, אנחנו לא יכולים לעשות כלום. עם כל הכבוד דובי, לא עמדתם איתנו, באמת, כשאני אומרת לא עמדתם אני לא מדברת חלילה באופן אישי לא עליך ולא על משה סעדה, כי אתם מאוד יקרים לי ואלון ודרור וכולם ואני חושבת שאתם, אני מחשיבה אתכם ברמת החברות, לא ברמת הזה, אבל מצד שני כשאני אומרת אתם זה אתם והיועץ ופרקליט המדינה כגוף אחד. לא יעלה על הדעת שמדינה תדבר בכמה קולות. מצד אחד באים אלינו, אנחנו צריכים את העזרה שלכם, אנחנו ששים ורצים לקראתכם, מה שצריך לעשות. בעניין של אפרים ברכה כיתתנו רגליים, רבי מנחם ואני כיתתנו רגליים. עכשיו תגיד לי דובי, מי יודע על רבי מנחם שהיה איתכם? איך יעלה על הדעת שרבי מנחם מקבל טלפונים עם איומים ומי יודע שבכלל רבי מנחם בתוך התמונה? אף אחד, רק מתוך מח"ש או מתוך יהודה וינשטיין ומתוך שי ניצן. מי יודע? מי יודע? אפשר לבוא ולהגיד מיכל והתפרסם מיכל ואין בעיה, אתה יודע מה, אין, מי יודע על רבי מנחם? שרבי מנחם מקבל הודעות עם איומים וטלפונים עם איומים. אי-אפשר שאנחנו נלך איתכם לאורך כל הדרך בצורה הכי הגונה והכי ישנה וברגע שהאמת יוצאת, אתם בעצם מפקירים אותנו. המדינה מפקירה אותנו. ולבוא, אתה יודע מה דובי, זה מרגיז אותי, כי כמו שאתה אמרת לי מיכל בית משפט יחליט בעניין של היציאה וידענו שבית המשפט ייתן, ידענו, אבל אתה יודע גרירת רגליים, עד שכבוד הרב מגיע ל, היית צריך לראות את הדיון ואת הפרקליטות באיזה נחרצות הם מתנגדים לזה שהרב ייצא, באיזה עמידה על הרגליים האחוריות ועוד חוות דעת ועוד חוות דעת. אני מאחלת לנאווה שילר ואתה יכול להגיד לה את זה, שבעזרת השם תקבל סרטן בכל הגוף ותלך לרופא הזה, למומחה הזה שהיא הביאה. זה מה שאני מאחלת לה. לבקש בקשה לפרוש את הקנס לעשרה תשלומים כי היה לנו מיליון שקל נוספים להוסיף, אומרים לנו תשובה, הרב עתיר בנכסים. מה הבעיה, מישהו ביקש לא לשלם את זה? יכולתי להגיש ערעור גם על הקנס ולעשות לקבל עליו עיכוב ביצוע. אז אתה יודע מה, התנהגות באכזריות ובשנאה וברדיפה זה, אתה יודע, זה דבר שמוציא אותנו מהכלים. אז לבוא ולעשות לנו כן, מצד אחד אתם מאה אחוז איתנו, כשצריך אתכם בעניין של מנשה ארביב בואו תהיו, בואו תהיו איתנו, אנחנו נחמדים, אנחנו נשקול את הדברים שלכם. כשצריך אותנו בעניין של אפרים ברכה, בואו תהיו, אנחנו נחמדים איתכם, אנחנו נשקול את הדברים שלכם. אבל כשדברים קצת משתבשים מפקירים אותנו, ונעזוב את זה, הם נלחמים איתנו במלחמה שאין לה אח ורע, אין לה אח ורע. אני אתן לך דוגמה דובי. היינו בעניין של אח של הרב ואתה יודע מה, זה פשוט רדיפה שאי-אפשר להסביר אותה. היינו בעניין של אח של הרב במקום, במשא-ומתן מתקדם מאוד מאוד מאוד, פתאום לא, לא רוצים לדבר איתנו יותר. לא רוצים אפילו להיפגש איתנו יותר. ועזוב דובי, לבוא ולהגיד, אתה יודע, רבי מנחם צלצל אלי בבוקר אמר לי מיכל, אמרתי לו לא רוצה, לא רוצה, אני מחויבת ללכת על מה שסיפרתי, התחייבנו, מה שסיפרנו אני אעיד בבית המשפט. מעבר לזה למה שאני אתן להם? למה שאני אתן להם? כדי שמה יגידו עלי אחר כך? שמה? על מה? שאם אנחנו נצטרך איזה בקשה נוספת, פרקליט המדינה יתחבא, הוא פתאום כבר לא מח"ש, כי פרקליט המדינה פתאום חיים בכובע אחר, בכובע של הפרקליטות, אתה מבין? בכובע כשהוא צריך משהו ממח"ש אתם גוף אחד דובי. אתה מבחינתי זה לא דובי חס וחלילה ישיר. אתה מבחינתי, זה יהודה וינשטיין,
דובי: ---
מיכל כהן: זה רז נזרי, אתה מבחינתי זה פרקליט המדינה. תשמע את הראיון, אתה יודע מה? אני הזמנתי תמליל ואני מגלה לך את זה ואני לא אמורה לגלות לך, אבל אני הזמנתי תמליל מיפעת על הראיון של רז נזרי בימים שאחרי הזה. אני המומה. אתה יודע, הייתי המומה. תקרא, אתה רוצה אני אביא לך אותו באי מייל את התמליל של הראיון שלה רז נזרי ואתה אומר למען השם, למען השם, איפה האמת? איפה האמת? מה ביקשנו? מה ביקשנו? מוציאים אותנו כאילו לא, כאילו אתה יודע, אנחנו המנוולים בסיפור. על מה ולמה? על מה ולמה דובי? אתה התקשרת אלי, מיכל צריך שתבואי כך וכך, אתם זימנתם אותי לפוליגרף, אתם זימנתם, יהודה וינשטיין, לא משנה, יש לי פה מלא עליו, יש לי פה מלא עליו ואני שומרת את הזה, אבל לבוא היום כאילו כלום לא קרה, כאילו לא עמדתם, כאילו לא עמדתם, לא עמדתם איתנו, כאילו לא זה ואתם היום אומרים לי מיכל אנחנו צריכים שהיום תבואי ותיסעי לזה. בשמחה אני אבוא דובי, ביני לבינך בשמחה אני אבוא, בשמחה אני אתן, בשמחה מה שצריך אני אעזור לכם, הרב עומד מאחוריכם, אבל אי-אפשר שאותה יד תכה את הרב ומצד שני אותה יד תבוא ותגיד לו בבקשה תיתן לי. יש גבול. אנחנו לא, אתה יודע דובי, יש גבול, אנחנו טובים ונראה לי שיהודה וינשטיין קצת מתבלבל או פרקליט המדינה קצת מתבלבל בין הטוב לב שלנו לבין זה שהוא חשב שאנחנו פראיירים, כי פראיירים אנחנו לא דובי.
דובי: אני יודע שלא, אין לי ספק בכלל. מיכל אמרתי לך, אני, אני אמרתי, אני לא יכול להכריח אותך ואת יודעת את זה.
מיכל כהן: בוודאי שאני יודעת.
דובי: לא, אני גם אמרתי אני לא יכול, את יודעת, להשיב לחלק מהדברים שאת אומרת. אני בכל זאת עובד מדינה. אני אמרתי לך, אנחנו בגזרה שאנחנו אחראים עליה, העניין של התיק של ארביב ושל אפרים ברכה והעניינים האחרים שדיברנו עליהם, עשינו כמדינה כל מה שאנחנו יכולים. ראיתי התנהלות אחרת, אמרתי אני לא יכול לא לבוא ולא לבקר ולא להצדיק, אני לא יכול, אני אמרתי אני גם לא אנסה להתווכח איתך. אנחנו פנינו ואמרנו .. במהלך של החקירה של ארביב, זה מה שאנחנו צריכים. אם תגידי לי תשמע, לא רוצה, לא מעניין אותי, לא רוצה לשמוע ממך, בסדר. אמרתי, מיכל אמרתי לך, אני בסוף עובד מדינה. אני משתדל לעשות את העבודה שלי הכי טוב שאני יכול. אני יודע מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות. אם בסופו של יום משיקולים כאלה ושיקולים אחרים אתם מחליטים שאתם לא רוצים לשתף פעולה בעניין, מה אני יכול לעשות? מה אני יכול לעשות? כלום.
מיכל כהן: דובי, דובי?
דובי: כעובד מדינה, מיכל את מבינה בעצמך שזה בסוף בסוף בסוף התיק של ארביב זה גם אינטרס שלכם. זה לא רק אינטרס של מח"ש, ממש לא.
מיכל כהן: דובי?
דובי: ממש לא.
מיכל כהן: דובי, דובי, יש לי שאלה. אתה פנית אלי עכשיו, ביקשת ממני שאני אבוא לעזור לכם עם הבן של, עם צחי, לטוס איתכם. זה על דעתך בלבד או שזה על דעת הממונים שלך?
דובי: מה זאת אומרת, אני ומשה סעדה, אנחנו עובדים,
מיכל כהן: אך ורק, אתה ומשה סעדה, זאת אומרת זה על דעתך, זה בקשה אישית שלך? לא בקשה, תגיד לי, אישית שלך?
דובי: מיכל?
מיכל כהן: דובי,
דובי: מיכל?
מיכל כהן: אני רוצה, אני רוצה לדעת מה לענות לך בתשובה. אם זה בקשה אישית שלך ובקשה אישית של משה סעדה, אני אומרת לך אני אפילו גם אקנה לך את הכרטיס טיסה על חשבוני, אני מוכנה. אם זה משהו שאתה מגיע אלי ואתם ישבתם בישיבה ופרקליט המדינה אמר כן, תבקשו גם שמיכל תתלווה אליכם, אני אומרת לך כבר מראש, תדע מה התשובה. אתה צריך להבין שהתשובה, אני לא אתן לשי ניצן מאומה, מאומה על זה שהוא מכה אותנו.
דובי: אז תראי, תקשיבי שנייה מיכל, אנחנו, אני ומשה נוסעים לאוסטרליה במסגרת החקירה. חקירה מהסוג הזה, חלק מאותה חקירה זה עימות של הנחקר עם אותן ראיות. בעולם אידיאלי .. היה פה, היינו קוראים לכם לפה לעשות עימותים, את מבינה? מאחר שהוא נמצא באוסטרליה אנחנו לא יכולים ואנחנו אמרנו יש שני פתרונות. פתרון אחד, כחלק מהחקירה, אם את מוכנה לבוא, מצוין, תבואי. אם לא, נעשה את זה בטלפון, כי זה, כי זה הכי טוב שאפשר לעשות. עכשיו את שואלת אותי אם אמרנו לשי ניצן איזה עימות נעשה ואיזה לא, לא, זה אנחנו מחליטים את זה, אנחנו לא צריכים אף אחד. במסגרת אותו הסכם שבו את היית עדה וכבוד הרב היה עד, במסגרת הזאת, זאת הכול. עכשיו אני מיכל, את יודעת שאין לי שום דבר אישי שלי, אני לא, זה לא, אני לא אקבל יותר או אקבל פחות. אני בתוך מי שאחראי להחקירה יודע מה צריך לעשות, וחלק מהעניין צריך לעמת את האנשים. אם את אומרת לא, בסדר, תשמעי, אני לא יכול להכריח אותך, נכון?
מיכל כהן: בוודאי שאתה לא יכול. דובי בוא אני אגיד לך, אני התחייבתי ואני אומרת לך, באתי, מסרתי עדות, עשיתי עימות עם מנשה ארביב, עמדתי בזה, עברתי בדיקת פוליגרף, כבוד הרב הגיע, מסר עדות, עבר בדיקת פוליגרף, בנצי עבר, הגיע, לקחתם את העדים שלכם, את כל מה שצריך, נסעתם לאמריקה, עשיתם את כל הדברים. אני, השלב הבא שלכם, שלכם אני שוב פעם מדגישה דובי, דובי אני באמת חשוב לי שתבין שאני ואתה מדברים ברמת החברות. אני לא, כשאני אומרת אתם אני לא אומרת אתה דובי או חלילה משה.
דובי: מיכל אני מבין אותך. מיכל אמרתי לך אני מבין,
מיכל כהן: אתם המדינה.
דובי: מיכל אני מבין---
מיכל כהן: היום, היום לפי ההסכם שחור על גבי לבן כתוב אני מחויבת לבוא, אני, הרב ומי מטעמו של הרב כמו שכתוב בהסכם שלהם איתנו, מחויבים לבוא לכשיוגש כתב אישום להעיד במסגרת המשפט. אני לא חייבת,
דובי: לא, תראי,
מיכל כהן: לא, לא, לא, דובי, אני לא חייבת לא לענות לטלפונים, אני לא חייבת לעשות עימות עם אף אחד, אני לא,
דובי: לא, לא, מיכל תקשיבי,
מיכל כהן: דובי, אני מסרתי עדות, דובי אני לא מחויבת לעשות עימות, סליחה. אתה רוצה ללמד אותי מה אני צריכה לעשות עימות או לא?
דובי: לא,
מיכל כהן: אני בתור מתלוננת לא יכולה לבוא ולהגיד לך,
דובי: מיכל?
מיכל כהן: לא רוצה לעשות עימות. אותו הדבר, דובי, דובי, אני הולכת איתכם בדקדקנות ולא בכדי, כי הלכו איתנו ברוע ובאכזריות ובדקדקנות שאי-אפשר להסביר אותה.
דובי: מיכל, תקשיבי שנייה,
מיכל כהן: דובי, לא,
דובי: קודם כל, אבל תקשיבי שנייה, רק שנייה תקשיבי, קודם כל תדעי לך שבמסגרת ההסכם ... לבצע כל פעולות חקירה שיידרש, אבל מיכל אני בכלל לא מדבר על רמת ההסכמים. אמרתי לך אם, אני לא מתכוון להכריח אותך לעשות עימות, ממש לא. גם אם לפי ההסכם אני יכול, ממש לא. אני אמרתי זה מה ש.. בחקירה, זה מה שצריך לעשות בלי קשר להסכם בכלל. אמרתי לך גם אם בהסכם אני יכול לבוא ולהגיד,
מיכל כהן: דובי, תקרא את ההסכם,
דובי: ---
מיכל כהן: דובי, תקרא את ההסכם,
דובי: מיכל אני מכיר את ההסכם, זה הסכם שלנו, אין דבר כזה.
מיכל כהן: את ההסכם,
דובי: מיכל אבל אין בכלל,
מיכל כהן: דובי שנייה,
דובי: מיכל אין בינינו דיבור ברמה של הסכם, אין דבר כזה.
מיכל כהן: דובי, עזוב,
דובי: מיכל?
מיכל כהן: לא, דובי אני לא מדברת כרגע ביני לבינך. ביני לבינך אמרתי לך, אני ואתה, אני ומשה סעדה והרב ואתם וכשאני אומרת אני, אני אומרת הרב, דובי תדע, אני אומרת לך לא רק שאנחנו נעשה את זה בשמחה ובטוב לבב, אני גם אממן לכם את הכרטיסים, אני גם אממן לכם את הבית מלון אם צריך וגם את האש"ל,
דובי: חס ושלום.
מיכל כהן: סתם, לא משנה, חס ושלום בוודאי, בוודאי חס ושלום דובי, אני רק מסבירה לך ברמה התיאורטית ביני לבינך בוודאי שלא. כשאני מדברת ביני לבינך מטעם המדינה, זה מה שאני אומרת. בינך מטעם המדינה, תקרא את ההסכם דובי שנחתם איתנו לאחר שנגמרה החקירה של מנשה ארביב וכתוב שם במפורש לכשיידרש להגיע לבית המשפט, אם במידה ויוגש כנגד מנשה אביב כתב אישום, אז אנחנו מחויבים להמשיך בשיתוף הפעולה, אז ורק אנחנו מחויבים להמשיך בשיתוף הפעולה. ואתה יודע מה, אני אגיד לך משהו על דעתי ועל דעתי בלבד ולא על דעת הרב. אם הרב היה מקשיב לי, שיתפוצץ גם העניין של אפרים ברכה, שיתפוצץ גם העניין של מנשה ארביב סליחה. אמרתי אם הרב היה מוכן להקשיב לי, הייתי אומרת לו גם שיתפוצץ.
[השיחה התנתקה]
דובי: הלו?
מיכל כהן: כן, סליחה דובי, התנתק לי, באתי לעשות סרב לשיחה שנכנסה והפריעה לי והתנתקתי.
דובי: לא משנה, בקיצור אמרתי לך מיכל אני בכלל מדבר ברמה הפורמלית. ממש לא. ולא ברמת ההסכם. גם אם כתוב בהסכם, אני לא אלך לעשות את זה דרך בתי המשפט, ...איך לקיים הסכמים או חלילה לבטל אני אמרתי אלו פעולות חקירה שמבקשים לכן אני מטעם מח"ש ומדינת ישראל פונה אליכם. תגידי לי תשמע, אנחנו לא רוצים, לא מעניין אותנו, מה אני יכול לעשות? אני כותב זכד שוחחתי עם מיכל, לא מעוניינת ובזה נגמר העניין את מבינה את זה מיכל כן.
מיכל כהן: דובי, דובי?
דובי: כן.
מיכל כהן: אתה מבין את זה, את המבין את זה שזה לא נובע ממקום,
דובי: ברור, מיכל
מיכל כהן: זה נובע לא ממקום של זה פרינציפ, אתה יודע מה, מכניסים אותנו למקום של פרינציפ, כמה אפשר? כמה אתה תיתן ורק יכו אותך? אתה יודע מה דובי, יש לי, יש לי, עזוב שיש לי מטען, מטען חורג על כל הסיפור עם אפרים ברכה. באו, אני באתי והיו סיפורים, איך יצאה ההודעה? איך אמר רז נזרי בראיון? כל הזמן באו מצידו סיפורים על אפרים ברכה או זה, שום דבר לא היה נכון, שום דבר. אם רז נזרי אומר שום דבר לא היה נכון, אתה יודע מה שעשו לי מקומונים באשדוד, קרעו לי את הצורה, קרעו לי את הצורה שבת אחרי שבת אחרי שבת. הנה רז נזרי התראיין, הנה רז נזרי היה משהו בכנסת, אני יודעת מה הוא עשה שם בכנסת, בבקשה, הנה המקומון באשדוד ציטט וזה, וזה היה לא נכון. למה? למה להוציא אותי ככה? עכשיו תסביר לי באיזה טיפשות לעשות את זה, אני עדיין עדה שלכם, אז את העניין של אפרים ברכה קורעים לי את הצורה אבל בעניין של מנשה אביב להגיד לא, היא כל כך טובה, היא מדברת אמת, היא ככה, היא ככה, מה הטיפשות הזאת?
דובי: סליחה, אבל אמרתי לך, אני לא יודע מה הטיפשות הזאת ומה היה בדיוק. איש לא אמר בשום שלב שאת דוברת שקר בפוליגרף.
מיכל כהן: תקרא את הראיון של רז נזרי. אתה רוצה שאני אעביר לך את התמלול? תקרא את ה,
דובי: אני,
מיכל כהן: זה תמיד הגיע ומעולם לא נמצא אמת בדברים שלהם. בוא תגיד לי אם לא נצא אמת בדברים שלנו?! רז נזרי אומר, תמיד הגיעו סיפורים מכיוון הרב פינטו או מי מטעמו, מי מטעמו סלש מיכל כהן בוא נקרא לילד בשמו, מעולם לא נמצא אמת בדברים שאמרו. בוא תסביר לי מה זה אומר, שיוצאת כותרת שיש בדיקות פוליגרף, נעשו בדיקות ומצד שני מעולם לא נמצא אמת בדברים שנאמרו. אז בוא תגיד לי,
דובי: מיכל?
מיכל כהן: רז נזרי, זה לא איזה פרחח מהשוק. זה המשנה ליועץ.
דובי: מיכל אני לא חושב שבשום שלב את לא תמצאי מקום שבו יגידו שאת דוברת שקר בפוליגרף. אמרתי לך, זאת הודעה רשמית, זה פשוט לא נכון.
מיכל כהן: בוודאי ש,
דובי: סליחה, תקשיבי, אין דבר כזה. .. שעיתונאים עושים מכל מיני סיבות שלהם, אמרתי לך, על זה אני לא יכול להיות אחראי, אני יכול להיות אחראי למה שאנחנו עושים. עובדה, גם ברוך קרא לא אמר לך, למה את חושבת שהוא לא אמר לך מיכל? כי איכפת לו להגיד לך? כי הוא יודע שזה פשוט לא נכון, איש לא אמר את זה. איש לא אמר את זה בשוב שלב.
מיכל כהן: דובי, דובי, אז איך אתה קורא למילה,
דובי: אני אמרתי לך, מה זה קורא? אמרתי לך .. מילה,
מיכל כהן: אני אתן לך את הראיון של רז נזרי בגלי צה"ל אצל איך קוראים לה, אני לא זוכרת את השם שלה, אני שלחתי את זה לתמלול אצל יפעת, אני אתן לך עכשיו, אעביר לך באי מייל שאומר אדון רב נזרי כל הזמן הגיעו אלינו סיפורים מהכיוון של הרב פינטו ומי מטעמו וכל הסיפורים שהגיעו אלינו מהרב פינטו ומי מטעמו, מעולם לא נמצא בהם אמת. בוא תסביר לי מה זה אומר. אם אני,
דובי: מיכל אמרתי לך,
מיכל כהן: אתם לוקחים, זה רז נזרי, זה לא עיתונאים, זה לא ספין תקשורתי דובי.
דובי: אמרתי לך מיכל, את העובדות לא ישנו ואיש לא שינה אותן. מה שקרה אחרי זה עם הסיפור של אפרים אני יודע שלדברים האלה יש כוח משלהם וזה כבר לא קשור לעניין, עובדה שבזמן אמת, עובדה שבזמן אמת את היית כאן, עובדה שהעובדות היו כמו שהן היו וזה לא השתנה ואיש לא אמר גם אחרת בשום שלב לא במשרד המשפטים ולא במקום אחר. העובדות לא ישתנו, באמת לא ישתנה. לא תשתנה, מה לעשות. אולי לא מתאים, כן מתאים, כן ככה או לא ככה, עובדה שאמרתי לך איש לא אמר מיכל כהן אמרה דברי שקר.
מיכל כהן: לא אמרו מיכל כהן. אמרו הרב פינטו או מי מטעמו. אמרתי לך, כשאומרים מי מטעמו של הרב אז מי הגיע אליכם למח"ש בעניין של אפרים ברכה?!
דובי: אבל תקשיבי מיכל, יותר מזה, אני למיטב זיכרוני דווקא פרסמו שאת דוברת אמת, לא דוברת שקר, למיטב זיכרוני.
מיכל כהן: לא, לא, לא, תראה את הכתבה של ברוך קרא, לא. כשאני התקשרתי אליו וקרעתי אותו לגזרים. למה, למה אמרו מיכל, מיכל עברה בדיקת פוליגרף אבל מסתבר שהשאלות ששאלו אותה בבדיקת הפוליגרף הראשונה שהיא עברה, לא הספיקו ולא היו מספיק מקצועיות לשיטת היועץ המשפטי לממשלה,
דובי: מיכל?
מיכל כהן: דובי, תאמין לי אני כל כך אכלתי את הלב כשראיתי את זה, אני כמעט מדקלמת את זה. אני אכלתי את הלב.
דובי: תקשיבי שנייה מיכל, מיכל, גם בודק הפוליגרף, את יודעת, לא אהב את הכתבה. את מבינה את זה, נכון?
מיכל כהן: אני לא מעניין אותי. לא מעניין אותי.
דובי: לא, אני אומר לך.
מיכל כהן: איזה כתבה?
דובי: עיתונאים יש להם, עיתונאים יש להם את החרות שלהם לכתוב מה שהם רוצים בלי, בלי ביסוס אמיתי ויאללה ועכשיו לך תתמודד עם זה, את מבינה, לך תתמודד עם זה. את חושבת שברוק הבודק פוליגרף לא...
מיכל כהן: אבל עיתונאים זה לא בעד משרד המשפטים. יש לך שלוש הודעות מטעם דוברות משרד המשפטים, תקרא אותן. תקרא אותן. דובי בשביל הספורט, תקרא אותן. תבין שאני לא מתלוננת אצלך על דברים קטנים. זה לא, זה לא, אתה יודע, אני ואתה עברנו לאורך כל הדרך וידענו שהסיפור עם אפרים ברכה קשה מאוד ליועץ, ידענו את זה, אין בעיה. עברנו מהמורות ודברים, לא משנה, אבל הודעות של דוברות משרד המשפטים, זה לא עיתונאים. זה לא ספין תקשורתי וזה לא שום דבר אחר.
דובי: למה מיכל, יש הודעה של משרד המשפטים שמיכל דוברת שקר?
מיכל כהן: לא.
דובי: אין דבר כזה, נו, אין דבר כזה.
מיכל כהן: בוודאי שלא, אבל תעשה, דובי אל תעליב לי את האינטליגנציה, תעשה לי טובה, למה הודעה של משרד המשפטים, תקרא אותה, תפרשן אותה, תבין שמיכל יוצאת דוברת שקר. כשאומרים בהודעת משרד המשפטים שהרב פינטו ומי מטעמו הגיעו חדשים לבקרים למשרדי מח"ש ותמיד מסרו מידעים ומעולם לא נמצא אמת במידעים האלה. אז בוא תסביר לי, אני הגעתי, אני יודעת שאני הגעתי פעמיים למח"ש. פעם אחת בעניין של אפרים,
דובי: למה? הגעת יותר מיכל.
מיכל כהן: לא, פעמיים בשתי נסיבות. לא פעמיים פיזית. פעמיים בשתי נסיבות. פעם אחת בעניין של מנשה ארביב, פעם אחת בעניין של אפרים ברכה. בעניין של אפרים ברכה באתי וסיפרתי את האמת. למה להגיד אנשים מטעמו של הרב פינטו מגיעים חדשים לבקרים למשרד מח"ש ומעולם לא נמצאו, מעולם לא נמצא אמת בסיפורים שסיפורים. אז בסדר, אז מעולם, זה מה שאני אומרת לך, אז איזה אנשים הגיעו? איזה אנשים הגיעו? קודם כל יש לי בעיה על זה שרבי מנחם יוצא השם שלו, נתחיל מזה. זה אחד. שתיים, אני מגיעה אליכם, אז אם אני טובה למנשה ארביב, מדוע אני לא טובה לאפרים ברכה? זה מה שמרגיז אותי.
דובי: מיכל, התשובה שלי כבר לא תשתנה, אמרתי לך עשרים פעם. העובדה שיצאת דוברת אמת בפוליגרף, לא השתנתה ולא תשתנה, נקודה.
מיכל כהן: בוודאי שלא.
דובי: גם לא עוד מאה שנה ובשום מקום לא תראי הודעה כזאת. אין הודעה כזאת. זה פשוט לא נכון.
מיכל כהן: אז למה,
דובי: את לא---
מיכל כהן: אז למה,
דובי: מיכל, אני רק מספר לך שהיו פה עוד הרבה מאוד אנשים שמסרו הרבה מאוד מידעים, הרבה מאוד,
מיכל כהן: ולמה,
דובי: ואגב, גם, גם חלקם לא היו נכונים. זה לא חשוב לעניין כרגע.
מיכל כהן: למה רז נזרי צריך לבוא ולהגיד כל הסיפורים שהגיע מהרב פינטו או מי מטעמו נמצאו לא נכונים, נמצאו סליחה, שלא נמצא בהם אמת. למה? למה? זאת השאלה שלי. מיכל עובדתית עברה את הבדיקה פוליגרף, נמצאה דוברת אמת. למה שרז נזרי יוציא ואני אומרת הרב נזרי, זה לא איזה פרחח מהשוק, רז נזרי בא ומוציא בראיון, עזוב את הודעת משרד המשפטים, בראיון בזה אומר מהרב פינטו הגיעו חדשים לבקרים סיפורים לזה ומעולם לא נמצא אמת בסיפורים שלו. למה? למה שלא יעשה, ידייק בעובדות ויגיד למעט סיפור אחד שבו מיכל כהן עברה בדיקת פוליגרף ונמצאת דוברת אמת? אין בעיה. למה לבוא ולהגיד לא נמצא, את כל הסיפורים הגיעו מהרב פינטו ומי מטעמו הגיעו עם סיפורים על ברכה ולא נמצא בהם אמת, נקודה. תפרשן לי את זה אחרת, אם אני טועה. אם אני טועה כשאני אומרת לך שממשרד המשפטים מוציאים שלא נמצאת דוברת אמת. אני באתי עם סיפורים על ברכה? לא. אמת דובי? לא באתי. אז למה להגיד את זה?
דובי: מיכל, כמו שאמרתי לך, את דוברת אמת, וזה לא ישתנה נקודה, בזה נגמר העניין. על זה אין ויכוח. אין ויכוח. מה לעשות. אין, אין שום ויכוח בדבר הזה. אבל זה לא קשור לעניין כרגע, אמרתי לך. תראי, בשורה התחתונה אמרתי לך מיכל, אין לי שום כוונה להתווכח איתך, אין לי שום כוונה להתעמת איתך או לריב איתך. אנחנו פנינו בעניין הזה, אנחנו נוסעים ב3-4/9 אם את לא רוצה, נעשה את זה בטלפון. אם את לא מוכנה בטלפון, גם בסדר. אין. אמרתי לך מיכל, אני באמת, באמת, באמת לא במקום הזה. אני יכול להבין חלק מהדברים שאת אומרת. אני באמת יכול להבין, יכול להבין, אבל מה לעשות, מיכל את יודעת שהעולם והחיים זה דבר מורכב, נכון?
מיכל כהן: כן.
דובי: יפה. יש דבר מורכב, הרי אותו הדבר יכולת לבוא ולהגיד לי הרי אותי בדקתם בבדיקת פוליגרף ואני עדה מרכזית נגד ארביב. אז רז נזרי אומר שאין אמת דברים מטעם הרב? הרי גם את זה יכולת להגיד, נכון? זה משתמע גם על הדבר הזה. אבל את יודעת מיכל שהחיים מורכבים ולא פשוטים ואני לא חושב שמשרד המשפטים הוציא הודעה שיש בה שקר, כי זה לא היה,
מיכל כהן: סליחה דובי, אני לא יכולה שאתה אומר לי את זה.
דובי: כן.
מיכל כהן: אני לא יכולה, זה מוציא אותי, תקרא את ההודעה של משרד המשפטים.
דובי: מיכל---
מיכל כהן: אני,
דובי: אז מיכל אני לא אגיד את זה יותר
מיכל כהן: זה מה שנאמר בהודעת משרד המשפטים. הרב או מי מטעמו הגיעו עם סיפורים שלא נמצאו בהם אמת, נקודה. למה? למה? עזוב, אתה יודע מה, עזוב שנייה את העניין של אפרים ברכה. ההתנהלות הזאת איתנו עם הבקשה שלנו לעניין של הרב, לצאת לניתוח.
דובי: אבל מיכל, אני אמרתי לך אנחנו פנינו למעלה, אמרו פרקליטות אחרת, אל תתערבו, שיקול שלנו ואמרתי לך במקום תגישו בקשה. יכולתי לספר לך סיפורים ולהגיד לך תשמעי, אולי, כן, אבל אמרתי לך על המקום, התשובה לא רוצים. נכון?
מיכל כהן: כן.
דובי: מה לעשות, יש, את יודעת, אמרתי יש דברים שהם בגבולות אחריותנו ויש דברים שהם לא בגבולות אחריותנו, זה המצב. אני לא חושב, אמרתי לך שאני בתור מח"ש, לא אני דובי שרצר כי אני פה לא מייצג את עצמי. אני הרי בכובע של עובד מדינה, נכון?
מיכל כהן: בוודאי.
דובי: אני לא בא בשם עצמי. אני לא חושב שאת יכולה להגיד עלי בכובעי כעובד מדינה שאי פעם אני אמרתי לך מילה שהיה בה מילימטר של אי-דיוק, אפילו לא אחת.
מיכל כהן: לא, בוודאי שלא דובי. זה בוודאי שלא.
דובי: זה הכול,
מיכל כהן: אבל מה שאני אומרת דובי,
דובי: בסוף, מיכל, בסוף זה המבחן. סליחה, תקשיבי לי מיכל, אילולא אני ומשה, גם העניין של אפרים ברכה לא היה מתקדם לשום מקום. לשום מקום הוא לא היה מתקדם ואת יודעת את זה.
מיכל כהן: בוודאי.
דובי: הלו?
מיכל כהן: דובי אבל כשאני באה ואני אומרת מח"ש,
דובי: טוב, זה שאפרים ברכה בחר לימים לשים קץ לחייו והדברים הגיעו למקום הזה, הרי זה לא משהו שאני ואת יכולנו או מישהו אחר היה יכול לצפות אותו, נכון?
מיכל כהן: בוודאי שלא.
דובי: וגם את זה את יודעת, נכון?
מיכל כהן: בוודאי שלא.
דובי: אז אמרתי לך, את לא יכולה להגיד המדינה, המדינה, המדינה,
מיכל כהן: ---
דובי: מיכל,
מיכל כהן: הוא פחדן עלוב, זה מה שיש לי, אומנם אסור להכפיש את המת אבל הוא פחדן עלוב
דובי: מיכל תקשיבי שנייה, מיכל בסוף, אני מדבר איתך ואני רוצה להזכיר לך. את משמיצה ואומרת המדינה, המדינה, המדינה, בסוף המדינה מיכל הסכימה כן להקשיב לך וכן לקחת אותך לפוליגרף וכן ללכת איתך וכן לגבות עדות וכן להתקדם, אז אמרתי לך אי-אפשר להסתכל על ה, אמרתי לך, על איך שהדברים יתגלגלו בסוף. צריך להסתכל על כל התמונה כי המדינה הלכה איתך,
מיכל כהן: ---
דובי: תקשיבי לי מיכל ואני מטעם המדינה הגעתי על דעת היועץ המשפטי לממשלה פרקליט המדינה וגם זה חשוב שאת, וגם את זה את יודעת, את מבינה?
מיכל כהן: בוודאי,
דובי: את מבינה מיכל, זה שבסוף לימים הדברים התגלגלו למקום בלתי צפוי, מה לעשות.
מיכל כהן: דובי?
דובי: אז בגלל ...כשאת אומרת...
מיכל כהן: דובי הייתה לי ציפייה, דובי הייתה לי ציפייה אחת יחידה ופשוטה. באמת אני יודעת שזה היה להרים כפפה קשה מאוד וכבדה מאוד העניין של אפרים ברכה מבחינת הזה, אבל המדינה,
דובי: זה היה כמעט בלתי אפשרי, את מבינה את זה?
מיכל כהן: אני מבינה.
דובי: בלתי אפשרי.
מיכל כהן: אני מבינה את זה, אבל המדינה, המדינה בסופו של דבר החליטה לקבל את הזה, החליטה ללכת איתנו, לקחה אותי גבתה ממני עדות, לקחה אותי, העבירה בדיקת פוליגרף.
דובי: נכון. מיכל המדינה התחילה תהליך ארוך. את צודקת מאה אחוז, המדינה התחילה תהליך התחילה תהליך של בירור האמת. את צודקת, המדינה, אותה מדינה שאת אומרת שלמה ולמה, עובדה, המדינה ש, מיכל את מבינה שהדברים,
מיכל כהן: אז למה להסתיר את זה אחר כך, זה מה שכואב לי.
דובי: מיכל, אמרתי לך, אמרתי לך, אני לא חושב שהסתירו משהו, באמת, אני אומר לך עוד פעם. הדברים פורסמו, גם דברים שעשית פוליגרף ואני גם שמעתי שיצאת דוברת אמת כי אחרי זה צעקו עלי למה אני אומר כאלה דברים. אמרתי מה לעשות, הבודק אומר, אני לא, אני אומר באמת מיכל, הדברים הם סופר, הם באמת מורכבים, הדברים מורכבים. כל אחד מסתכל מהפריזמה הקטנה שלו על איך הדברים נראים, אבל אמרתי לך אני מבחינתי, הפריזמה שלי, החובה שלי להגיע לחקר האמת, אני באמת חושב שעשיתי הכול ואת גם ראית שעשיתי הכול, לא אני דובי, אני מח"ש.
מיכל כהן: אני יודעת, אבל כשאני אומרת,
דובי: זה הכול, עכשיו מיכל,
מיכל כהן: כמו שאמרתי מח"ש, מח"ש מאה אחוז איתנו. דובי אתה מאתיים אחוז, משה סעדה שלוש מאות אחוז. אני לא באה, אבל כשאני באה ואני אומרת לך דובי, אני מדברת איתך, אתה יודע מה באופן רשמי ובאופן פורמלי, מח"ש מבחינתי שווה פרקליטות המדינה שווה היועץ המשפטי לממשלה. תקן אותי אם אני טועה.
דובי: לא, מיכל את לא טועה, אנחנו באים פה על דעת המדינה, את צודקת מאה אחוז. מישהו אמר אחרת לרגע? זה הכול. אין שאלה בכלל, ואמרתי לך בסופו של יום מח"ש זאת שדיברה איתך, מח"ש זאת שפנתה אלייך בתיק של ברכה, בתיק של ארביב ופונה אלייך עכשיו בעניין של התיק של ארביב. המצב הזה לא השתנה, לא השתנה. אמרתי לך, מיכל מה יקרה בסוף? אמרתי לך, עכשיו ממה אני באמת חושש, הרי באמת, ... הרי אפרים ברכה כבר מת וזה אחרי כבר מות קדושים והוא לא מעניין. עכשיו נשארנו עם התיק של ארביב. נגיע עם התיק של ארביב, את מבינה, בסוף מה יגידו, הנה כל העדים לא שיתפו פעולה, לא רצו לבוא, את מבינה מה ייצא בסוף?
מיכל כהן: אז מה יעשו? מה יעשה? מה יעשה?
דובי: מיכל, מה יעשו? מיכל,
מיכל כהן: אז יפוצצו את העסקה, הולכים איתי גם ככה במלחמה
דובי: ממש לא מיכל, ממש לא.
מיכל כהן: הולכים איתנו במלחמה הכי רעה שיש דובי
דובי: מיכל תקשיבי, מיכל ממש לא,
מיכל כהן: אז מה יעשו, יפוצצו איתי את העסקה?
דובי: מיכל ממש לא. אף אחד, ממש לא מיכל, איש לא יפוצץ עסקה. פשוט בעניין של ארביב או שלא יוגש כתב אישום או שהוא יכול להיות מזוכה, מה לעשות, ... חקירה, זה הכול. איש לא יפוצץ שום עסקה. שום עסקה. את מבינה? אין שום, אני אמרתי לך אני לרגע,
מיכל כהן: בטח שהם לא יפוצצו שום עסקה, דובי זה שיהיה לך ברור כי הפחד, הפחד הכי גדול שלהם זה הלחץ שלהם כל הזמן, עכשיו, עכשיו שי ניצן, תוך יומיים אם הוא לא חותם הסכם טיעון, יומיים צריך לחתום, אם הוא לא חותם, עכשיו שיבוא לעשות .., מה קרה, מת העולם? מת העולם, הבן אדם? תנו לו לחיות, להיות בריא, יבוא ויעשה איתכם את ההסדר טיעון. אמר לכם לא בורח. הלחץ, לא רוצים דחייה, שום דחייה, רק דחיות, מהר-מהר, גם עכשיו הם משקשקים, תדע, הם משקשקים שאנחנו נבקש משפט חוזר, משקשקים ואתה יודע מה, בוא אני אגיד לך, זה כדור שנמצא אצלי בקנה ואני אומרת לך ביני לבינך דובי, אתה רוצה תדע שגם ליועץ המשפטי אני העברתי את המסר הזה, אבל זה כדור שנמצא אצלי בקנה.
דובי: בסדר מיכל, אמרתי לך, אני לא, אמרתי מיכל אני באמת אמרתי מאחל לרב למצות את כל ההליכים המשפטיים, את גם יודעת מה, מה אנחנו עשינו בגזרה של אפרים ברכה שמבטיחה את הדבר הזה את יודעת בדיוק מה, ואת יודעת בדיוק שזה לא היה מהלך קשה לעיכול וזה הכול. מה לעשות, אפרים ברכה שם קץ לחייו והותיר אותנו עם אדון ארביב. עכשיו מה את רוצה שאני אעשה? לא אפנה אלייך? יכולתי לא לפנות אלייך, לא איכפת לי, יכול. אני אמרתי אני חייב לפנות אלייך ולהסביר לך את הדברים כהווייתם, זה הכול. מפה והלאה ההתנהלות שלך עם את מחליטה כן לשתף פעולה או לא לשתף פעולה, היא רק שלך, נקודה. אמרתי לך, רק שלך.
מיכל כהן: זה לא שלי, בוא נתחיל מזה שאתה יודע שזה לא שלי.
דובי: רק שלך מיכל, רק שלך. רק שלך מיכל, רק שלך. אמרתי לך רק שלך. רק שלך, כמובן ושל כבוד הרב. אם הרב מחליט,
מיכל כהן: בדיוק,
דובי: את מבינה?
מיכל כהן: זה מה שאני באה להגיד לך.
דובי: כבוד הרב מחליט שלא מתאים לו, מבחינתו הוא יעשה מה שכתוב בהסכם ותו לא, בסדר. גם עם זה נחייה, נכון? אין זה. תראי, בשורה התוכנית היא כזאת אם אפשר לבוא לאוסטרליה, טוב. אם את לא רוצה לבוא, אנחנו רוצים עימות טלפוני. לא תרצי גם את זה, לא נרים אפילו טלפון. באמת מיכל, אמרתי לך,
מיכל כהן: דובי?
דובי: זה רק בידיים שלך. עכשיו תראי, אנחנו, אמרתי לך, אני צריך,
מיכל כהן: דובי אני נמאס לי, אני אומרת לך את האמת ולא רק לי.
דובי: כן,
מיכל כהן: כי לנו נמאס, לנו נמאס שאנחנו עושים דברים כמו פראיירים. אתה מבין, נותנים, נותנים,
דובי: מיכל תקשיבי, אף אחד, סליחה,
מיכל כהן: דובי הייתה לנו בקשה אחת קטנה, אחת קטנה, באמת אתה יודע מה דובי, אם אתה תזכור ביום ראשון אפרים ברכה התאבד, יום שישי אם אני לא טועה אני דיברתי איתך בטלפון ואמרתי לך, גם איתך וגם עם זה, אנחנו הגונים איתכם, אנחנו הולכים איתכם מה שצריך, שיהיו איתנו הגונים, יסכימו לנו לניתוח של הרב. לא יסכימו לניתוח של הרב, תדע אנחנו לא נמשיך, אנחנו נפסיק להיות פראיירים. אני אמרתי לך את זה. אני אמרתי את זה אז למשה סעדה. אנחנו לא יכולים, פה, אמרתי לך, בשמחה ובטוב לבב אני אבוא ואני עומדת מאחורי כל מילה שאמרתי ואתה יודע ש, דובי אתה יודע שמילה שאני מוציאה מהפה, אמת. מה שאני לא יודעת, אני אומרת לך דובי, יש לי ספק.
דובי: מיכל?
מיכל כהן: אני לא יודעת.
דובי: מיכל תתני לי שנייה.
מיכל כהן: מה שאני אומרת ומוציאה זה ברזל, אבל זה מרגיז אותי שאנחנו ניתן וניתן וניתן וניתן, יחשבו שאנחנו פראיירים, חושבים שאנחנו פראיירים ומצד שני לכאורה יש יד אחת שהיא מח"ש אבל היד השנייה זה, זה מה שאומר לנו, זה מה שהמדינה, לא, לא, זה מח"ש, זה משהו אחר.
דובי: מיכל?
מיכל כהן: המדינה, הפרקליטות יכו אתכם, לא יודעת מה. על מה? דובי, היית צריך לראות את הדיון ואת הפרקליטות באיזה נחרצות ובאיזה עמידה על הרגליים האחוריות ובאיזה תגובה מרשעת לא לתת לרב לצאת. היית צריך להבין איזה, לראות את התגובה של נאווה שילר, אני מקללת אותה, אני מקללת אותה, איזה רשעות לא לפרוש 10 תשלומים. דובי, מיליון שקל, 10 תשלומים, מה ביקשנו? אבל שילמתי את הכול ותדע מתחת ל, ותדע זה לא, רק אמרנו, פצינו פה לחסידים, אין לנו ברירה, חייב לשלם את הקנס, לא נותנים לנו, למחרת קיבלנו, מזה 100 אלף שקל, מזה 150 אלף שקל, כולם באו ספרו לנו ככה מזוודה עם כסף לתת לנו זה רק היה לפצות את הפה. אבל זה היה לא נעים לבקש פתאום מאנשים מיליון שקל שצריך לשלם את הקנס של הרב. למה? מה ביקשנו בסך הכול? הרי גם ככה היינו נטל ועול ואנחנו עדיין נטל ועול עם ערבויות שמופקדות 2 מיליון שקל בקופה, גם ככה היינו נטל ועול אם להוסיף עוד מיליון שקל להפקדה כדי שהרב ייצא לניתוח. גם ככה אנחנו נטל ועול כי כדי לממן את הניתוח הזה וכדי לממן בדיקות בבית חולים שהיו לרב כאן בזמן שהוא שוהה בישראל ומטפלים בו, לא משנה בצורה הכי גרועה אבל אנחנו גם צריכים על כל אשפוז קטן של הרב לשלם 200 אלף שקל, אז גם ככה אנחנו נטל ועול על חסידים בעניין הזה. אמרנו לפחות נשלם עכשיו באוגוסט 100 אלף שקל, 300 אלף שקל והשאר יפרשו לנו בתשלומים. איזה גועל נפש, הרב עתיר בנכסים. איזה עתיר בנכסים? על מה, על העמותה? שובו ישראל זה של הרב? בוא תגיד לי. אני לא צריכה להסביר לך, זה בושה שפרקליטה מדברת בצורה כזאת ושופט עוד יותר ביזיון למדינה. שופט שהוא פשוט ביזיון למדינה. הרב עתיר בנכסים, אז מה? מה הקשר לזה שהוא עתיר בנכסים? מה אני ביקשתי, להתחמק מהתשלום? לא. ביקשתי לפרוש לי אותו ל-10 תשלומים. מה רע ב-10 תשלומים? אפילו לא ייגמר לי הערעור או ריצוי העונש בתוך ה-10 תשלומים. זה דבר שהם בבסיס עושים אותם באופן מידיי. זה שנפלתי על עורכי דין דפוקים שלא יודעים להגיד במעמד גזר הדין, מבקשים פרישה לתשלומים, מה לעשות, זה המצב שלי שנפלתי על עורכי דין דפוקים שגם חתמו על הסדר טיעון שמטומטמים חתמו עליו.
דובי: כן. בסדר. תראי מיכל, אמרתי לך, כל הדברים האלה אנחנו יודעים שאותם אנחנו לא נשנה. לא נשנה. וגם מה שהיה עם אפרים גם לא ישתנה. זה מה יש. עכשיו אמרתי לך, תראי, התוכנית שלי היא כזאת. את צריכה להגיד לי מה את רוצה. אם את רוצה לבוא, טוב. אם את רוצה בטלפון, גם טוב. אם את לא מוכנה לא את זה ולא את זה, קטונתי. קטונתי. אמרתי לך אני רוצה, אני פשוט, תראי, הנסיעה, אנחנו נוסעים ב-4 לחודש אנחנו נהייה באוסטרליה.
מיכל כהן: דובי, דובי, תגיד, אתה בוודאי ואני בטוחה, פשוט אין לי טלפון ישיר ואין לי גם דרך להגיע, אבל אני בטוחה שלך יש דרך לעשות את זה ואני בטוחה גם שאתם תתנהלו באיזושהי פגישה לקראת ההכנות על ההמשך של תיק ארביב עם הממונים עליך. תגיד להם שמיכל אמרה שהיא כבר לא פראיירית והיא נגמר לה ה-בחינם הזה. אני לא מוכנה בחינם יותר.
דובי: טוב.
מיכל כהן: ככה תגיד. תעביר את המסר הזה ממני. מיכל אמרה שהיא לא מוכנה בחינם יותר.
דובי: אמרתי לך מיכל, זה פשוט מאוד אין זה, יגידו או קיי, לא – לא.
מיכל כהן: אז שיגידו לא, אז אין בעיה, בזה זה ייגמר.
דובי: מיכל רק ל,
מיכל כהן: אני אדבר על זה עם הרב. אני לא מחליטה החלטות בשם עצמי.
דובי: מיכל אבל רק,
מיכל כהן: אני יכולה לדבר איתך ולהפגין את התסכולים ושתדע, ושתדע שאני התקשרתי אליך אחרי שאנחנו הגשנו את ה, שהמדינה הגישה את הבקשה ורציתי להגיד לך בבקשה שתדברו איתם, למה לעשות לנו את הצער הזה, הרי גם ככה בית משפט עליון ייתן לו לצאת. יש, החוק קובע באופן מפורש עיכוב יציאה מהארץ אין, למעט חריגים בנושא רפואי. תגיד להם שלא יתנהגו איתנו באכזריות כזו. אנחנו גם יש לנו פנים אחרות. אין לנו רק פנים טובות. גם לנו יש פנים רעות. ואתה יודע מה ועצרתי את עצמי, אמרתי מסכן דובי, אני אוריד עליו את כל התסכולים מהמדינה, את כל ה, את כל הזה, את כל ה, לא יודעת מה, למה אני אוריד עליך? אתה יודע מה, אני אתן לך דוגמה. חיקור דין שהיה, למה אמרו ש, למה אמרו ששלחו את הרב לתת כסף לברכה?
דובי: מה, מה, מה עשו? מה? מה אמרו?
מיכל כהן: בחיקור דין, שהאמריקנים אמרו ששלחו את הרב לתת, את הרב לתת כסף לברכה. כאילו שהאמריקנים שלחו את הרב.
דובי: ואללה אני לא יודע על מה את מדברת מיכל.
מיכל כהן: כן.
דובי: אני אומר לך את האמת.
מיכל כהן: אתה רואה שאנחנו פשוט, אני אסביר לך מה שקורה. אני רק אסביר לך. יש לנו חומרי חקירה שעד היום חומרי חקירה לא קיבלנו אותם. היו אצלי עורכי דין שהדרישה הייתה שעורכי הדין, הדרישה של עורכי הדין הייתה לפרקליטות שחומרי החקירה לא יינתנו לפינטו. ככה, אתה יודע מה, קיבל אותם עורך דין אביגדור פלדמן בשעה טובה מזה, דברים שאנחנו רואים בחומרי חקירה, פעם ראשונה אני נחשפת לחומרי החקירה. אני רואה את הזה של החיקור דין, אומרים האמריקנים אמרו, האמריקנים שלחו את הרב לתת כסף לברכה. עזוב, כן, עזוב, חזרנו לאמריקה, דיברנו עם ה-FBI, היינו שם עם הסוכנים, היינו שם זה, אני רק אומרת לך ארבע פעמים, האמריקנים מזועזעים. אני דיברתי, אני באופן אישי עם הראש של הזה, עם מריו. דיברתי אתו כשפגשתי אותו שלוש פעמים בבית של הרב. אני עכשיו חזרתי. הייתי לפני, נסעתי עם הרב, הייתי לפני כמה ימים ואני חוזרת שוב פעם לשם זה. הם אמרו ש, האמריקנים אומרים לנו שהרב אמר שהאמריקנים, הם כאילו באו אלינו בתלונה. למה הרב אמר שאנחנו אמרנו לך לתת כסף לברכה. הרב אמר דבר כזה? הרב אי-פעם אמר דבר כזה? אני נתתי כסף לאפרים ברכה כי האמריקנים אמרו לי לתת לו כסף? לא היה ולא נברא!
דובי: מיכל, באיזה חומר חקירה?
מיכל כהן: בחיקור דין של הרב. החיקור דין של התיק של הרב.
דובי: אני אפילו לא יודע על מה את מדברת, אני אומר לך את האמת.
מיכל כהן: פגשנו את האמריקנים, את ה-FBI,
דובי: לא, אני מבין, אני מבין, נו, אני לא מפגר, אבל אני, כאילו שמי אמר את זה, ישראל אמרה את זה לאמריקנים?
מיכל כהן: ישראל אמרה לאמריקנים שהרב אמר להם במשטרה, בעדות, שהרב אמר שהאמריקנים, כאילו ה-FBI אמרו לו לתת את הכסף לאפרים ברכה. למה? מנסים להכניס לנו אש ותימרות עשן עם ה-FBI? עד שסוף-סוף יש איזה גוף חקירה שהגון, רוצים להכניס בינינו אש ותימרות עשן?
דובי: אבל מיכל, תקשיבי, אנחנו העברנו בקשה לחיקור דין לאמריקנים. אנחנו סיפרנו את כל הסיפור איך שהוא היה בדיוק, כולל העדות של כבוד הרב, במסגרת של החיקור דין שהיינו שם עכשיו. בגלל זה לא נראה לי הגיוני, כי לא הגיוני שאת אומרת שמדינת ישראל אמרה פעם ככה ופעם ככה, זה לא הגיוני.
מיכל כהן: החיקור דין שאתה הגשת עכשיו בעניין של מנשה ארביב,
דובי: ברור, מה נראה לך?
מיכל כהן: לא זה, החיקור דין הראשון שהיה, איך שנפתח התיק, עוד לפני שהיה את העניין שלכם. החיקור דין הראשון שהיה על אפרים ברכה ששאלו את הרב, את האמריקנים האם זה נכון שהרב דיווח לכם, האם זה זה, האמריקנים אמרו שהמשטרה אמרה שהרב אמר בחקירה שלו שהם אמרו לו לתת את הכסף לאפרים ברכה. איפה היה ואיפה נברא?
דובי: אמרתי לך מיכל,
מיכל כהן: קראתי, אתה יודע, יש לי פה חוברת על יד המיטה, בטיסה אני קוראת את ההודעות, זה פעם ראשונה שאנחנו נחשפים לחומרי חקירה, למה אדון רוזובסקי חתם על הסכמה עם נאווה שילר ורחלי פרידמן שאנחנו לא זכאים,הרי למה לתת לנו זכות? אנחנו לא אנשים, הרי אנחנו בהמות. לא רק בהמות, מתייחסים אלינו כאל בהמות גסות. אין לנו זכויות של בני אדם במדינת ישראל. לא, מה פתאום. הרב פינטו, חס וחלילה הוא לא בן אדם. לא. הם צודקים. עזוב דובי, זה מרגיז אותי, אני מדברת איתך ואני כולי מזיעה. אני אדבר עם כבוד הרב על העניין הזה, אני אשאל את כבוד הרב דובי. תדע דובי, עושים לנו עוול. אני יודעת שלפעמים אתם אולי חושבים שאנחנו מדברים הזויים, אולי אנחנו קצת זה, אולי קונספרטיביים
דובי: מיכל תקשיבי שנייה, תעצרי רגע מיכל. אם הייתי חושב שאתם הזויים, לא הייתי עושה פוליגרף, תאמיני לי.
מיכל כהן: מה אני אגיד.
דובי: אם הייתי רק חושב שנייה שאת הזויה. עובדה שלא חשבתי ככה. בסוף אני הצעתי לקחת אותך, נכון? בשורה התחתונה. אז לא סתם. את לא הזויה ולא כלום ואמרתי, אני יכול להבין, אני יכול להבין, אני יכול להתחבר למה שאת אומרת, יכול, בסדר. אני לא אומר שלא. אני בהחלט יכול להתחבר. אם את מדברת עם כבוד הרב, אז אנחנו צריכים גם לעמת את צחי עם העדות שלך ואיתך, גם עם גיל מנשה וגם עם, איך קוראים לו, נו, לא .., נו,
מיכל כהן: סטיבן?
דובי: לא, לא יוסי עמוס.
מיכל כהן: יוסי עמוס, בנצי?
דובי: לא, לא, לא בנצי. זה שנתן לו את הכסף ביד.
מיכל כהן: גיל מנשה? יגאל ..?
דובי: גיל מנשה.
מיכל כהן: גיל מנשה.
דובי: כן, עם גיל מנשה.
מיכל כהן: גיל מנשה.
דובי: כן. סטיבן זה יותר מורכב אבל בואי נגיד ששלושתם,
מיכל כהן: סטיבן אני לא יודעת מה הוא רלוונטי. הוא היה הגורם שמקשר ביני לבין עורכת הדין, הוא לא זה. מה סטיבן רלוונטי, סליחה, אבל לא איכפת לי, מה שאתם צריכים. אתם גם תפסתם אותו שם.
דובי: כן, כן, כן, לא, אני מדבר על איך קוראים לזה, על גיל מנשה ועלייך ואני לא יודע מה, עם האחרים אנחנו כבר נסתדר. תדברי עם כבוד הרב, תגידי מה את רוצה, איך את רוצה,
מיכל כהן: אני אדבר איתו. אני אדבר עם כבוד הרב על העניין הזה. אני מאמינה שעוד שעה כבר אפשר, אני אוכל לצלצל,
דובי: או קיי,
מיכל כהן: אני אגיד לרבי מנחם שידבר אתו על כל העניין.
דובי: בסדר.
מיכל כהן: דובי, תגיד גם אתה את מה שאני אמרתי לך לממונה עליך למעלה.
דובי: מיכל אני אמרתי, אני גם אמרתי לך אנחנו .. בכל עניין, גם לגבי הנסיעה לחו"ל, אבל אמרתי לך בסוף במדינה יש היררכיה ויש לפעמים את יודעת, יש שתי פרקליטיות עם שתי עמדות שונות לגבי חומרים. אני גם מזכיר לך מיכל, זה עניין מורכב, את שוכחת שיש פה שני תיקים, שבתיק אחד הרב הוא עד שלנו, בתיק אחר הרב הוא, הרב הוא נאשם ואת מבינה שפה הדברים מתנגשים.
מיכל כהן: כן, הרב נאשם ובאמת, אתה יודע זה מה שאני אומרת. הרב הוא נאשם בתיק אחר, כשהאמת עמדה להתגלות, אתה יודע מה, האמת, היה כל כך קשה להוציא איתנו את האמת, עמדה להתגלות, קרה מה שקרה, נסיבות מצערות, הפתעה לא צפויה, לא יודעת איך תקרא לזה.
דובי: אבל מיכל, זה מה שאמרתי לך, איש לא ציפה שאפרים יתאבד.
מיכל כהן: בדיוק.
דובי: נכון?
מיכל כהן: בוודאי שאיש לא ציפה.
דובי: איש לא ציפה. איש לא ציפה את זה. איש לא גם בטח לא רצה את זה, אבל תקשיבי, זה הפתיע את כולנו, לא רק אתכם, נכון? זה הכול. מה את רוצה שיעשו? את מבינה, הנסיבות פה מורכבות, באמת נסיבות מורכבות.
מיכל כהן: לא לקבור את האמת, זה מה שאני מצפה מהמדינה. אמת, אמת וצדק, לא ביקשתי חלילה שיסלפו לי עובדות.
דובי: מיכל?
מיכל כהן: אמת וצדק. אבל אתה יודע מה הגמרא אומרת?
דובי: מה?
מיכל כהן: כשהאמת נסתרת זה דבר זמני, זה לא דבר שנמשך לעד.
דובי: מיכל אני מזכיר לך שאת הלכת לפוליגרף בשביל לגלות את האמת ואני מזכיר לך שמי שלקח אותך לפוליגרף זה אני.
מיכל כהן: אתה, נכון.
דובי: עכשיו אני בשם מדינת ישראל,
מיכל כהן: דובי?
דובי: אני בשם מדינת ישראל. אז איש לא רוצה לקבור את האמת
מיכל כהן: דובי?
דובי: אז איש לא מנסה לקבור את האמת.
מיכל כהן: דובי, דובי עשה טובה, באיזה צער ויגון הלכנו לעשות את בדיקת הפוליגרף הזו? שאני לא אזכיר לך איזה ניסיון של איזה, לא, תשאלו את השאלות האלה, לא, תנסו לשאול את השאלה הזאת, לא, וגם את השאלה הזאת
דובי: אבל מיכל תקשיבי, מיכל הדרך לאמת קשה וכואבת לפעמים, מה לעשות, זה תמיד זה ככה.
מיכל כהן: אבל למה? למה? למה? אני מצפה מהמדינה, הראש שעומד במדינה הזאת, במערכת החוקים של המדינה הזאת, אותו אדון שי ניצן, אותו אדון יהודה וינשטיין, אני מצפה שהם יגידו תתנו לאמת לצאת. לא לשים ולהערים קשיים לכך.
דובי: כן, בסדר, טוב, מיכל תקשיבי, אני מבין את התסכולים ואת העצבים שלך. את רואה, אני גם סופג אותם ואני לא מתווכח איתך.
מיכל כהן: אני יודעת וסליחה שאני מוציאה עליך את התסכולים שלי.
דובי: לא, לא.
מיכל כהן: אין לי מישהו אחר לדבר. אין לי.
דובי: בסדר, לא, אמרתי אני מקבל את זה בהבנה ובאהבה, באמת. אבל דברי עם כבוד הרב, תגידי מה הוא אומר, נראה. אז נחשוב מה עושים ואיך עושים.
מיכל כהן: בסדר גמור.
דובי: בסדר? איך אומרים ..
מיכל כהן: אמן ואמן.
דובי: ביי.
מיכל כהן: ביי.

תאריך:  01/12/2015   |   עודכן:  01/12/2015
מחלקה ראשונה
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  פרשת ברכה
דובי: בסדר גמור ואצלך?
01/12/2015  |  מחלקה ראשונה  |   מקורות
דובי: מיכל,
01/12/2015  |  מחלקה ראשונה  |   מקורות
מיכל: הלו,
01/12/2015  |  מחלקה ראשונה  |   מקורות
דני: הלו,
01/12/2015  |  מחלקה ראשונה  |   מקורות
הרב יאשיהו פינטו "קלקל", עם שובו לישראל, לשורה של עיתונאים ופרקליטים בשירות המדינה. אלה העלילו שוב ושוב וטענו כי הרב פינטו מבלף כשהוא טוען למחלה קשה, וכי למרות התחייבותו, הוא ינצל את ההיתר שניתן לו לצאת לארה"ב ולא ישוב לישראל.
31/10/2015  |  יואב יצחק  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
דן מרגלית
דן מרגלית
לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
עמנואל בן-סבו
עמנואל בן-סבו
בסוף נהייה שורה קטנה, יותר ממילה יחידה, אות בודדה, תג יחיד, פסיק קטן. נהייה שורה קטנה, שורה בעמוד הריק של ההיסטוריה היהודית עתיקת היומין
יעקב אחימאיר
יעקב אחימאיר
בעוד עמיתו, שר הבריאות, מסייע לנפגע מן התאונה, שוקל השר סער בלשכתו את החלטתו להתפטר    אילו ביקש סער לסייע לממשלה הפגועה היה נרתע מהתפטרות בימים אלה בהיות הממשלה במצב פוליטי קשה
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il