אבו-מאזן הוא אחד האויבים המסוכנים ביותר של ישראל, ועל כך יש נתונים וראיות בלתי ניתנים להפרכה.
ראשית, אבו-מאזן הוא אנטישמי מכחיש שואה. קריאת הדוקטורט שלו מאוניברסיטת פטריס לומומבה במוסקבה, וספרו: "הפרצוף האחר: קשרים הסודיים בין התנועה הציונית לתנועה הנאצית" אינם מותירים ספק בכך. בכריכת הספר יש איור של שתי קסדות עם הסמלים: צלב הקרס ומגן דוד. לטענתו, לא הייתה השמדה שיטתית של היהודים באירופה ולא היו מחנות השמדה. נהרגו כ-800 אלף יהודים כמו שנהרגו מעמים אחרים במהלך המלחמה. אך גרוע מכך: אבו-מאזן טוען כי התפתחו קשרים סודיים עמוקים בין התנועה הציונית לנאצים, שבמהלכם ביקשה ההנהגה הציונית מהנאצים להרוג יהודים באירופה, כדי שתהיה לה עילה לתבוע בעלות על מה שהוא כינה הטריטוריה של "פלשתין". יתר כל כן, לדבריו האנטישמיים מוסיף אבו-מאזן כדרכו תמיד שקרים בוטים, שלפני 1948 חי ב"פלשתין" עם "פלשתיני" פורח ומשגשג שהייתה לו גם מדינה, ושהיהודים חיסלו הכל בשואה שגרמו "לעם הפלשתיני" האומלל, שנעקר מארצו המשגשגת.
שנית, רק בעשור האחרון ביטא אבו-מאזן מאות פעמים את גישתו העקרונית המתמצאת במשפט: "לעולם לא אכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי". אין הוא מכיר בעם היהודי כעם (ובכך הוא נאמן לאמנה הלאומית הפלשתינית), ואינו מכיר במדינת ישראל, בכל גבול שהוא, גם לא במ"ר אחד, כמדינה יהודית. אם כן אפוא, אם מישהו אינו מכיר במדינת ישראל ובעם ישראל, על מה יש לנהל עמו משא-ומתן? עמדה עקרונית זו של אבו-מאזן היא עניין מהותי שרק מעטים בינינו מבינים באמת עד כמה הוא מרכזי וקריטי. חשוב להדגיש כי כשהפלשתינים אומרים "כיבוש", לעולם אינם מתכוונים לגבולות 1967. ה"כיבוש" הוא של 1948, כלומר של של כל שטח שהוא מדינת ישראל, וכל מקום שבו נמצאים יהודים במסגרת שלטונית שהיא מחוץ לשלטון ערבי-איסלאמי. הכל שלהם, ולא פחות מהכל. בעבר, מילת המפתח הייתה "אבדאן", לעולם לא, ואילו כיום מילת המפתח היא "בשלבים". אך המטרה לא השתנתה.
שלישית, אבו-מאזן מעולם לא התייחס לנוסחה "שתי מדינות לשני העמים" שבה משתמשים יהודים תמימים, בעלי רצון טוב, אך גם טיפשים גמורים - כבסיס להסדר מדיני. הוא תמיד דיבר על "פתרון שתי המדינות", וניתוח דבריו מלמד כי מדובר בפתרון שבמסגרתו תוקמנה שתי מדינות: מדינה פלשתינית ומדינה רב-לאומית. לא מדינה יהודית, אלא מדינה שאינה יהודית, ללא סמלים יהודיים וללא לאומיות יהודית. כוונתו היא למדינה רב-לאומית, שאם יהיו יהודים שירצו לחיות בה כמיעוט, הם יקבלו את היחס שמקבלים יתר המיעוטים במזרח התיכון על-ידי האיסלאם הרצחני. ישראל אינה קיימת במחשבתו של אבו-מאזן - לא עתה ולא בעתיד כלשהו. למרות זאת, אנו ממשיכים לשחק את משחק השקר מבטא עיוורון מנטאלי והתנהגות חסרת קשר למציאות, של משא-ומתן, שכביכול בצד השני יש מישהו שיסכים להסדרים מדיניים ויקיים אותם.
רביעית, וזה הדבר החשוב ביותר: אבו-מאזן מסוכן יותר מחמאס וממדינת החליפות האיסלאמית - דח"א (לשעבר דאעש). זאת, משום שהוא אפקטיבי בהשגת מטרתו - חיסול מדינת ישראל. הוא פועל דרך המערכת הבינלאומית באמצעות דמוניזציה ודה-הומניזציה של ישראל כעם וכמדינה, כשהמסר שלו הוא: ישראל היא מדינת אפרטהייד גזענית, כמו דרום-אפריקה. וכשם שדרום-אפריקה חוסלה באמצעות בידוד והחרמה מצד המערכת הבינלאומית, כך גם ישראל תיעלם מעל פני האדמה. זהו המסר המנצח של אבו-מאזן.
מבחינתו, אין צורך בטרור ובאלימות נגד ישראל, אלא אך ורק בהפעלת המערכת הבינלאומית. אינתיפאדת אבנים היא אמצעי טוב, אך זהו רק שלב קטן באסטרטגיה הגדולה: תשועת הפלשתינים תבוא על-פי הדגם של דרום-אפריקה. לכן, יש להרבות בשימוש במילים "אפרטהייד" ו"מדינה גזענית", ובסיוע חבריו היהודים - להוכיח כי אלה אינם דברים בעלמא, כי הנה אפילו יהודים מעולם "התרבות" והאקדמיה בישראל אומרים זאת. מדינת ישראל מפתחת צבא חזק ויכולות צבאיות אדירות המאפשרות לה להתמודד עם כל איום צבאי בזמן הנראה לעין. אך קיים חשש כבד כי אם לא נבין את האסטרטגיה האפקטיבית של אבו-מאזן, ישראל עלולה להיעלם מכיוון אחר לחלוטין.
חמישית, אבו-מאזן והמשת"פים היהודיים שלו הם הסכנה האמיתית לקיומה של מדינת ישראל. את חמאס ודח"א אנו יכולים לנצח, אם נרצה. עם הדמוניזציה והדה-הומניזציה של ישראל במערכת הבינלאומית, לא התחלנו אפילו לגרד את תחילתו של מענה אסטרטגי פרו-אקטיבי אפקטיבי. והיבט הכרחי מיידי בתחילת הכנתו של מענה זה של ישראל הוא הבנת מקומו האמיתי של אבו-מאזן במערכה מסוכנת זו.
לשבור את רצף סבבי-האלימות אבו-מאזן תמיד היה הקיצוני ביותר במחנה הפלשתיני. הראיות לכך רבות, והנה כמה מהן: עדותו של
דניס רוס בשיחות קמפ-דייויד 2 כשאהוד ברק שימש ראש הממשלה, הוויתורים המופלגים של ברק לפני הבחירות ב-2001, הוויתורים חסרי השחר של
אהוד אולמרט כראש הממשלה, ושיחותיה העקרות של
ציפי לבני עם סאיב עריקאת. אבו-מאזן מעולם לא הסתיר את דעותיו וכוונותיו, רק לנו נוח היה לשהות בעיוורון מנטאלי ולהמשיך ולהאמין בו.
אבו-מאזן הוא המנהיג המוביל של אינתיפאדת האבנים, וכעת אינתיפאדת הסכינים, המתחוללת כחודשיים בתוככי ישראל. הוא היוזם והוא גם ייהנה מפירותיה. קו פרשת-המים היה נאומו המפורסם שבו טען כי אסור לתת ליהודים לדרוך ברגליהם הטמאות בהר-הבית. והאנלוגיה ברורה, שכן דבריו האחרונים של מוחמד לפני מותו היו בנוסח דומה: אסור לאפשר ליהודים לחיות על האדמה האיסלאמית הקדושה בחג'אז. אחרי שביצע ביהודים טיהור אתני במדיניות אפרטהייד מובהקת (חיסול שלושת השבטים היהודים), אין ליהודים זכות קיום בכלל. כשנשא אבו-מאזן את נאומו (ששודר בתקשורת הפלשתינית 17 פעמים בשלושה ימים), הוא דיבר אל כל פלשתיני מוסלמי שיש לו זיקה להערצה מוחלטת של מוחמד. הם הבינו את המסר ובעקבותיו הם יוצאים לרחובות עם הסכינים ומטעני הצד ובקבוקי התבערה.
הסיבוב הנוכחי קרוב לסיום. אחרי שהדם היהודי נשפך, וכוס הדם מלאה, ייפתח הסיבוב הבא, שכמו קודמיו, הצד היוזם הוא תמיד הפלשתיני, ואילו ישראל תמיד מגיבה ברפיסות. ישראל תפעל חזק יותר... עד "ההסדר המדיני" הבא, שיכלול "מחוות של ישראל", ושיביא לכאורה לחזרה לסטטוס-קוו, אך בפועל יחזק את הצד הפלשתיני ויקדם את האינטרסים שלו. וכמו בסיבובים הקודמים, גם הפעם ירדן הבוגדנית תיהנה מכל העולמות ותמשיך להיות המרוויחה הגדולה מהמשבר.
סיבובים חוזרים אלה מחלישים את מעמדה הבינלאומי של ישראל יותר ויותר ומשרישים את הרעיון של היות ישראל "מדינת אפרטהייד כובשת". אבו-מאזן ושאר "ידידיה" של ישראל ומנהלי המו"מ עמה: סאיב עריקאת, אבו עלא' ודומיהם, שאינם בוחלים בשום שקר, ימשיכו באסטרטגיה של דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה של ישראל, בעוד שאנו נמשיך לשחק ב"נדמה לי" כאילו מדובר במו"מ, בהסדרים ובהסכמים ברי-קיימא.
כדי ללמוד עד כמה חבורה זו מתוחכמת, יש לקרוא את דברי התעמולה של עריקאת במושב האו"ם בספטמבר האחרון, שנאמרו לאחר דבריו של אובמה כי "מי שקושר בין האיסלאם לבין טרור הוא טיפש גמור". בנאומו קבע עריקאת כי "מי שסבור כי ניתן לפתור את האלימות המתחוללת במדינות המזרח-התיכון ללא פתרון הסוגיה הפלשתינית, טועה מטעה. פתרון הבעיה הפלשתינית הוא הבסיס לשקט וסדר בכל המזרח התיכון".
באמצעות תעמולה מתוחכמת, משמרים אפוא את הנושא הפלשתיני במוקד תשומת-הלב. כך, אחת הסיבות המרכזיות לסבב האלימות הנוכחי בירושלים הוא החשש הפלשתיני כי ישכחו אותם נוכח הבעיות הרבות במזרח התיכון והתעסקותן של מדינות אירופה ב"פליטים" שם. הפלשתינים חוששים כי הזרם הכספי של המיליארדים שהולך אליהם, כפרזיטים מושלמים, עלול להיפסק. מאחר שהר-הבית הוא מוקד סוציאליזציה איסלאמית ודאגה בינלאומית, יזמו הפלשתינים משבר חריף, תוך מתן הצהרות כי הר-הבית בסכנה.
נוכח מתקפות חוזרות ונשנות אלו, ישראל מבוססת בבוץ. הפלשתינים רוצים לשמר את מעמדם ואף לחזק אותו, ולא החורף האיסלאמי השבטי והאנרכי ולא הפליטים הסורים - שמעולם לא היו פליטים ורובם ככולם אינם מסוריה, ובכללותם אינם מסכנים ואומללים - יעצרו את מסע הניצחון של הפלשתינים הפרזיטים המושלמים, ושל אבו-מאזן, להביא לחיסול ישראל.
על ישראל למנוע כמובן מאבו-מאזן להשיג את מטרתו המתועבת. הבנת האסטרטגיה שלו היא הכרחית, אך אסור לאפשר לו גם להשיג הישגים המקדמים אותו לעברה. כך, אסור להעניק לו מחוות, אסור לשחרר רוצחים מתועבים (הקרויים בתקשורת "אסירים"), אסור לוותר ולו על ס"מ אחד של שטח. יש לזכור כי אבו-מאזן משתף פעולה עם ישראל רק בהקשר של החלשת חמאס, היות שלמעשה, אבו-מאזן חי וקיים בשלטון על קנה התותחים של ישראל. אך במקום להודות לישראל, הוא פועל כעקרב לחיסולה. אך על ישראל לא להסתפק בכך וגם לנקוט צעדים אקטיביים ולהעניש את אבו-מאזן על מעשיו. כך, למרות הלחצים במערכת הבינלאומית, על ישראל לחזק את הישובים ולחזק את הביטחון האישי והציבורי. כל עוד ההנהגה הפלשתינית לא תבין כי טרור הוא חרב פיפיות וכי הוא יגבה ממנה מחיר, יימשכו סבבי האלימות, כשביניהם מתנהל מו"מ שבמסגרתו מעניקה
ישראל שוב ושוב מאותו התבשיל: מחוות וויתורים. עד הסיבוב הבא שייזמו הפלשתינים.
