|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ברור לי שהתומכים שגישה סוציאל דמוקרטית חושבים שעל-ידי השוויון, יתאפשר לכל אחד לממש את זכותו לחופש, ושהדוגלים בגישה הניאו ליברלית חושבים שעל-ידי החופש יתאפשר לכולם לממש את זכותם לשוויון ● אני מציעה שנחפש שיטה שלא שמה ערך אחד מעל האחר, אלא ששמה אותם זה לצד זה ומכילה אותם
|
|
האם ערך החופש הוא אמיתי? [צילום: נתי שוחט/פלאש 90]
|
|
|
|
|
אנחנו רגילים לשמוע על גישות שונות ותופסים אותם כחלק בלתי נפרד מהמציאות. האמנם? החל בלימודי אזרחות בתיכון, ואחר-כך בלימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטה, הדגישו שבתחום הכלכלי ישנם שתי שיטות מרכזיות: הגישה הסוציאל דמוקרטית והגישה הניאו ליברלית: - הגישה הסוציאל דמוקרטית: דוגלת במעורבות רבה של השלטון בסדר הכלכלי-חברתי, ומדגישה את טובת הכלל וערך השוויון. היא שואפת לצמצם פערים חברתיים על-ידי סיפוק שירותים חברתיים אוניברסליים;
- הגישה הניאו ליברלית: דוגלת בצמצום מעורבות השלטון בסדר הכלכלי-חברתי, כדי לאפשר כמה שיותר את ערך החופש וטובת הפרט, על-ידי תחרותיות ושוק כלכלי חופשי. לפי גישה זו, מתן שירותים חברתיים אוניברסליים, הוא בזבוז יקר של משאבים, ועדיף לתת בסלקטיביות רק למי שצריך.
עם איזה גישה אני מסכימה?
כשהעמקתי יותר בסוגיה, הגעתי לשאלה יותר גדולה: למה יש בכלל את שתי הגישות? ובעצם, למה בכלל יש גישות מנוגדות בכל תחום שקיים בעולם? למה האנושות מאופיינת בקוטביות? בפוליטיקה יש ימין מול שמאל מדיני, בכלכלה יש קפיטליזם מול סוציאליזם, בדת יש שמרנות מול שינוי ופתיחות, ועוד אינסוף דוגמאות. אם נסתכל על התופעה של קוטביות מנקודת מבט סוציולוגית, נראה שיש לה פונקציה. זאת אומרת שהיא משמשת אותנו למטרה מסוימת. לדעתי, היא מובילה אותנו לגלות את האמת. כן, לדעתי יש אמת. אחת. אבל אני לא חושבת שהאמת האחת נמצאת אצלי. האמת האחת היא מוחלטת ואינסופית, והיא מופיעה בכל דבר. הגישה הכלכלית הסוציאל דמוקרטית, מדגישה את טובת הכלל. השורש של גישה זו הוא ערך השוויון. האם ערך השוויון הוא אמיתי? כן, בוודאי. מנגד, הגישה הניאו ליברלית מדגישה את טובת הפרט. השורש שלה הוא ערך החופש. האם ערך החופש הוא אמיתי? כן.
אז מה הגישה הנכונה?
לדעתי, השאלה הזו היא הטעות שלנו. יש לנו שני ערכים אמיתיים. אז למה לקבוע איזה ערך נמצא מעל האחר? אולי השיטה שלנו צריכה להיות אחת שתכלול את שניהם. ברור לי שהתומכים שגישה סוציאל דמוקרטית חושבים שעל-ידי השוויון, יתאפשר לכל אחד לממש את זכותו לחופש, ושהדוגלים בגישה הניאו ליברלית חושבים שעל-ידי החופש יתאפשר לכולם לממש את זכותם לשוויון. אבל אני מציעה שנחפש שיטה שלא שמה ערך אחד מעל האחר, אלא ששמה אותם זה לצד זה ומכילה אותם. אני לא תמימה. אני לא חושבת שנוכל להימנע לגמרי מהתנגשויות בין ערכים. תמיד יהיו, ותמיד נצטרך למצוא דרך להתמודד, ובדרך-כלל זה יכלול עליונות של ערך מסוים על-פני אחר. אבל הנטייה לקבוע באופן קבוע ומוחלט מה קודם למה, היא מוטעית. ייתכן שיש תקופות ויש מדינות שבהן מתאים יותר גישה אחת, ובאחרות גישה אחרת. ואולי גישה שהיא משלבת, ואולי גישה שעוד לא חשבנו עליה. אני לא מבינה מספיק בכלכלה כדי להציע גישה כלכלית חדשה וכוללת יותר. אבל, אני כן חושבת שכדאי לאמץ את קו החשיבה הזה, ולא רק בתחום הכלכלי. כל הזמן אנחנו שומעים על גישה מול גישה. אנחנו לא חייבים לבחור אחת. זה יותר קל לבחור, אבל הרבה יותר אמיתי לבחון כל גישה שמציגים בפנינו ולמצוא בה את נקודת האמת ואותה לאמץ. כך נוכל לאסוף הרבה יותר נקודות אמת לחיינו. בסוף, למי מצביע ומה נעשה בפועל, זה כבר תוצאות ובעיניי הרבה פחות חשוב מאשר היכולת ללמוד מכל דבר, אדם, תופעה, דעה וגישה. |
| תאריך:
|
23/12/2015
|
|
|
עודכן:
|
23/12/2015
|
|
אסתר יפה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
25/12/15 16:34
|
|
בני זוג רבים נוטים לחשוב שאין כל משמעות לטקס הנישואין, כל עוד הם מחויבים רגשית זה לזו. אולם, לכל הפחות מהבחינה המשפטית, מחשבה זו שגויה, שכן לעובדה כי בני זוג גרים יחד אך לא נשואים - ישנן משמעויות אקוטיות, אותן יש להבין.
|
|
|
|
|
על האמת חשוב להודות: אילולא ג'ודי מוזס, לא היה סילבן שלום מגיע לגבהים הציבוריים שאליהם צמח. היא חיבקה אותו בחום לב והובילה אותו עד אל הצמרת החברתית שאליה השתייכה ודאגה במשך שנות חייהם המשותפות לטפח את מעמדו ושמו כדי שיגדל, ויחד עמה יגיע לעמדות הגבוהות ביותר - אולי ראש הממשלה ואולי הנשיא.
|
|
|
|
|
ביקורו של ח'אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, בטורקיה ב-19 בדצמבר משקף את חששותיה של תנועת חמאס מחידוש המגעים בין טורקיה לישראל על נרמול היחסים בין שתי המדינות.
|
|
|
|
|
על פניו טענותיהן של שוברים שתיקה רציניות. אי-אפשר לדחות אותן באמירות שהם אנטישמיים ושונאי ישראל, משום שיש להם נימוקים לא מבוטלים באשפת החצים שלהם.
|
|
|
|
|
הסגנון. הסגנון הוא תוכן. רבה של קבוצת יבנה, הרב עילאי עופרן, כותב, לא רק לצאן מרעיתו, אלא לציבור הקשוב לדבר עיון או הגות של תופס תורה ומורה הלכה, דברים על יום הקדיש הכללי ומיצר על שאיננו מעוגן במה שהוא קורא "חובה הלכית". אין לו פסיקה בשולחן ערוך. הוא לא אומר כי השואה אינה מעוגנת כזיכרון לדורות בפסיקה החלה על כלל ישראל. הוא כותב על יום הקדיש הכללי. לא יום הזיכרון לשואה ולגבורה שגם הוא אין לו סעיף בשולחן ערוך. בוודאי לא על יום השואה האוניברסאלי החל ב-27 בינואר על-פי החלטת האומות המאוחדות. אלה אינם במרחב בו הוא חג. לכאורה הוא מצביע על הינתקות הממסד הרבני בארץ ובעולם - בלי לבחון טעמיה הטרגיים של הינתקות זאת - מן המנוף המעלה בכוחה של הוראה לדורות את דברי הימים מן הימים ההם לזמן הזה, לכל זמן שיבא. מנוף זה הפך את יציאת מצרים לאבן פינה בבניין הזיכרון היהודי, את חורבן הבית הראשון ואת חורבן הבית השני לאבל החל מדי שנה בשנתה על כלל האומה, את פורים על מגילתה, את חנוכה על מנורתה. השואה, הקמת המדינה, שתי הוויות שיא בדברי ימיה של האומה במאה העשרים נותקו מכבלי המנוף, לא יום הקדיש, לא יום העצמאות שנמסרו בידד הארכיטקטורה החילונית לעילא של הזיכרון, אלא השואה עצמה, התקומה עצמה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוסף אליעז
מלחמת חרבות ברזל, בצד מוראותיה, חשפה לנגד עינינו מציאות הטעונה שינוי דחוף  אנו חיים בעולם "פתוח", כפי שנוהגים לומר: "כל העולם הוא כפר אחד גדול"
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
"ביבי נקלה, ביבי נבל, ביבי מושחת, ביבי שקרן, ביבי מאוס, ביבי תחמן"... כך נפתח ביום שלישי מאמר בעיתון ה"הגון", שופר הפלשתינים - הארץ
|
|
|
|
|
מירב ארד
חופשת החג מתקרבת בצעדי ענק, ועל רקע חוסר הוודאות יש מי שעדיין לא החליטו סופית על תוכניות לחופש עבור המתלבטים בדקנו מחירים של חבילות נופש מובחרות מעבר לים
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
