|   15:07:40
דלג
  מכון חרוב  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

למלא את החלל

על היעדר האחריות החברתית בסיקור התקשורתי וב'טוקבקים' בעקבות מקרי פגיעה בילדים ראיון עם ד"ר כרמית כץ בעקבות כנס חרוב הבינלאומי הראשון
01/03/2016  |   מכון חרוב   |   כתבות   |   מכון חרוב   |   תגובות
בעקבות פרסום המקרים בתקשורת, ילדים שהסכימו לחשוף את הפגיעה התחרטו או חוו חוויות קשות מאוד [צילום אילוסטרציה: AP/Laurent Rebours]

[צילום: באדיבות מכון חרוב]

אמפתיה לתוקף
"ממצא שהדאיג אותי הוא שהיו אולי 20 תגובות שהביעו אמפתיה כלפי הילדים הנפגעים, אך מספר כפול של תגובות שהביעו אמפתיה כלפי התוקפים. תגובות בסגנון 'בטח סתם מעלילים עליהם עלילות שווא', 'איזה מסכן הוא, הרסו לו את החיים', 'אסור להאמין לילדים'"

   רשימות קודמות
  "שיר פרידה"
  "מעין משפט שלמה"
  טובים השניים
  כוננות ספיגה
  "כשאימא עצובה"
ממצאים עיקריים במחקר
  • המספר הממוצע של טוקבקים בכתבות העוסקות בפגיעות בילדים דומה לממוצע בענייני רווחה אחרים (למשל עוני) - כ-30 תגובות לכתבה. בהשוואה, כמות הטוקבקים הממוצעת בסיקורים של נושאים ביטחוניים עומד על 300 תגובות לסיקור, ובסיקורים של ענייני רכילות - 250 תגובות.
  • כמעט 70% מהסיקור של התעללות בילדים והזנחה מאופיין כסיקור של מקרי קיצון ייחודיים שמתרחשים באופן נדיר.
  • 60% מהסיקורים עוסקים בפגיעות מיניות בילדים. רק מעטים מהסיקורים עוסקים בפגיעות נפוצות יותר, כגון הזנחה, פגיעות פיזיות ופגיעות נפשיות.
  • בכ-70% מהמקרים המסוקרים לא עולה הסוגיה הנוגעת להיותו של המקרה הספציפי חלק מתופעה כללית, והתוצאה היא שאיש אינו עוסק בשאלה אם ראוי שיהיה פתרון לתופעה.
  • בסיקורים אין כמעט התייחסות של אנשי מקצוע רלוונטיים ושל הנפגעים ובני משפחותיהם.

בשנים האחרונות העיתונות המקוונת תופסת נתח גדל והולך בסיקור החדשותי. רשת האינטרנט מציעה מגוון אתרים של עיתונות מקוונת המהווה פלטפורמה אינטראקטיבית והופכת את המידע החדשותי לנגיש לכל. הזירה האינטרנטית מאפשרת לקוראים להגיב ולהביע עמדתם 'אונליין'. תגובות אלו, המכונות 'טוקבקים', מתפרסמות בתום הכתבה והן חשופות לעין כל.

לעיתונות המקוונת השפעה מרחיקת לכת על עיצוב דעת הקהל ועל המשגת בעיות חברתיות במרחב הציבורי. על-אף שכיחות השימוש במדיה, מעטים המחקרים שהפנו את הזרקור אל הלך הרוח הציבורי המשתקף באופן סיקורם של מקרי התעללות בילדים והזנחתם.

ד"ר כרמית כץ היא עובדת סוציאלית ומרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב. תחום המחקר העיקרי שלה הוא התעללות בילדים, ומחקריה מתמקדים בשלושה תחומים מרכזיים: מעורבות של ילדים נפגעי התעללות במערכת המשפטית, מפגש עם הורים וילדים סביב החשיפה הראשונית של הפגיעה ותהליך ההתערבות, ומניעת התעללות בילדים והזנחתם באמצעות קהילות חזקות.

פניתי אל ד"ר כץ בבקשה לראיינה בעקבות הרצאתה המרתקת בכנס חרוב הבינלאומי הראשון שקיים מכון חרוב לאחרונה [ראה עוד על הכנס בתחתית]. במסגרת הכנס הציגה ד"ר כץ מחקר חדשני ופורץ דרך שערכה בשיתוף עם טליה גליקליך.1 המחקר בחן התעללות בילדים והזנחה בראי העיתונות המקוונת. כץ מספרת על אופן ההצגה של תופעת ההתעללות בילדים והזנחת ילדים בתקשורת, ועוסקת הן בסיקור התקשורתי והן בממצאים הנוגעים לטוקבקים בסיקור זה - תגובות שיש בהן כדי לשקף את הלך הרוח הציבורי כלפי התופעה.

מה הביא אותך לערוך את המחקר?

כץ: החלטתי לערוך את המחקר בעקבות משובים שקיבלתי מעמיתות שלי, עובדות סוציאליות, הנפגשות בהקשרים שונים עם ילדים אשר חשפו לראשונה את דבר הפגיעה בהם. הן סיפרו בכאב ובתסכול רב על השפעתו השלילית של פרסום מקרי פגיעה על הילדים שנפגשו אִתם. בעקבות פרסום המקרים בתקשורת, ילדים שהסכימו סוף-סוף לחשוף את הפגיעה שחוו התחרטו או, לחלופין, חוו חוויות קשות מאוד - עד כדי ניסיונות התאבדות. הבנתי כי זו סוגיה 'בוערת' שמצריכה למידה, והתחלתי לבדוק אם נעשו מחקרים בנושא בישראל ובעולם. מצאתי שלא נעשו מחקרים מסוג זה בארץ, ורק מעט מאוד בעולם. הבנתי כי יש ללמוד את התופעה לעומקה, וחשבתי שמעניין לבחון אותה באמצעות שתי פרספקטיבות מרכזיות: הסיקור התקשורתי עצמו והטוקבקים הנלווים אליו. היום מרבית האנשים קוראים חדשות ויש בהם שמגיבים לכתבות 'אונליין'. נוכח ההבנה שהילדים שנפגעו והוריהם חשופים לכך, רציתי לבחון מה רואים אותם ילדים והורים - שאזרו אומץ לחשוף את שאירע להם - כאשר הם קוראים את אותן חדשות 'אונליין'.

מה היו מטרות המחקר?

כץ: למחקר היו שתי מטרות עיקריות. המטרה הראשונה הייתה להבין באיזה אופן אתרי חדשות, כגון הארץ, וואלה!, nrg ו-ynet, מסקרים התעללות בילדים והזנחה. המטרה השנייה הייתה לנסות לאפיין את התמות העולות מהתגובות לסיקורים: כיצד אנשים מגיבים, ומהי כמות התגובות בהשוואה לסיקורים בתחומי רווחה אחרים, כגון סיקורי רכילות או סיקורים בנושאים בוערים כביטחון. במילים אחרות, האם יש בקרב הציבור הישראלי עניין בהתעללות בילדים ובהזנחתם? ואם כן, אלו תגובות עולות?

מהם הממצאים העיקריים במחקר?

כץ: במסגרת המחקר ערכנו ניתוח של הסיקורים התקשורתיים עצמם ושל התגובות לכתבות. הממצאים נחלקים לשניים: אלו העוסקים באופי הסיקור, ואלו המתמקדים בניתוח הטוקבקים.

הממצא הראשון עונה על השאלה מה הייתה נקודת המוצא של הסיקור - נקודת המוצא של העיתונאי. כצפוי, 70% מהסיקורים היו מסוג אפיזודי, כלומר - צהוב, של מקרים קיצוניים, ייחודיים, המתרחשים לעתים נדירות. איני אומרת שמקרים אלו אינם חשובים, אך יש לזכור שאלו אינם מרבית המקרים. רוב הילדים נפגעים דרך שגרה על-ידי אנשים מוכרים להם.

הממצא השני הוא שכ-60% מהסיקורים התקשורתיים עוסקים בפגיעות מיניות. איש לא עסק בהזנחת ילדים. זוהי תופעה מוזנחת הן בתקשורת והן בספרות המקצועית. מבחינת הציבור, הזנחה והתעללות רגשית אינן קיימות. יש סיקור מועט מאוד של פגיעות פיזיות, וכאמור - מרבית הסיקורים היו של התעללות מינית.

במסגרת המחקר שאלנו אם הכתבים מקבלים עליהם אחריות ומציעים פתרון לתופעה. מצאנו שלא: הסיפור התקשורתי אינו מגיע לרמת הפתרון או לרמת האחריות של איש התקשורת כ-media advocate. הכתבים מגוללים את הסיפור, שואפים להציג אותו מתובל ככל האפשר ועוצרים שם. בכ-70% מהמקרים המסוקרים איש אינו עוסק בשאלה אם ראוי שיהיה פתרון לתופעה, מה צריך להיות הפתרון וכדומה.

עוד סוגיה שעניינה אותנו הייתה מהו המקום שניתן בסיקור לאנשי מקצוע ולנפגעים ובני משפחותיהם; עד כמה משולבים ציטוטים מדבריהם של אנשים מתחום אכיפת החוק, של עובדים סוציאליים ושל ההורים והילדים עצמם. מצאנו כי מוקצה מעט מקום לאנשים המעורבים במקרה, וכאשר המעורבות באה לידי ביטוי - כ-40% מהמעורבים הם אנשים מתחום החוק, לרוב סנגורים שיש להם אינטרס להשמיע את קולם, כ-4% עובדים סוציאליים וכ-2% אנשים מתחום הבריאות או החינוך. קולם של הורי הנפגעים כמעט אינו נשמע, בקושי 5%. זו נקודה חשובה שראוי לבחון: עד כמה הסיקור מעצב נרטיב משחרר ונותן ביטוי לקולם של אנשים שמעורבים באירועים הקשים הללו, משפיעים עליהם ומושפעים מהם.

הממצא הראשון בניתוח הטוקבקים עוסק בכמות התגובות: האם כתבות שעוסקות בהתעללות והזנחה הנוגעות לילדים מעניינות את הציבור הישראלי והאם הוא מגיב. מהניתוח עולה כי ממוצע הטוקבקים עומד על כ-30 תגובות לכתבה. בהקשר זה כדאי להדגיש - אין הבדל בכמות התגובות בין סיקורים בתחום זה לסיקורים אחרים בתחום הרווחה (למשל, בנושאים של עוני). עם זאת, כמות התגובות לסיקורים בתחום הרווחה נמוכה מאוד בהשוואה לסיקורים של נושאים ביטחוניים - כ-300 טוקבקים בממוצע, או בהשוואה לסיקורי רכילות - כ-250 טוקבקים בממוצע.

לאחר הניתוח הכמותי, ניסינו לאפיין את התגובות ולגלות מה הן טומנות בחובן. מהניתוח עולות כמה תמות. האחת - זעם על התופעה, בתגובות כגון 'איזה מין דבר זה, איזה עולם מפחיד לחיות בו'. תמה אחרת - מצאנו אנשים שמשתפים את האחרים בניסיונם האישי, אנשים שאומרים 'גם לי קרה דבר כזה וזה נורא' ובעצם מוצאים בטוקבקים במה לשיתוף בחוויות אישיות. שני ממצאים אחרים הטרידו אותי מאוד, ואני מעוניינת להדגיש אותם. האחד - האשמת הורי נפגע העבירה, אמירות בסגנון 'בטח אתם גידלתם את הילדים שלכם בצורה מאוד גרועה ובגלל זה הילדה שלכם נאנסה', 'בטח אתם כאלה וכאלה, לא מתייחסים לילדים שלכם ובגלל זה קרה להם דבר כזה וכזה'. ממצא אחר שהדאיג אותי הוא שהיו אולי 20 תגובות שהביעו אמפתיה כלפי הילדים הנפגעים, אך מספר כפול של תגובות שהביעו אמפתיה כלפי התוקפים. תגובות בסגנון 'בטח סתם מעלילים עליהם עלילות שווא', 'איזה מסכן הוא, הרסו לו את החיים', 'אסור להאמין לילדים'.

עבודה עם התקשורת - כן או לא?

קבלת אחריות
"הממצאים הללו מלמדים שאין די מודעות בציבור הישראלי לנושא של התעללות בילדים והזנחתם. הציבור מוזן בעיקר מתקשורת מגמתית וצהובה מאוד, תקשורת שאינה מספרת את הנרטיב שאנו מעוניינים לספר. אני מרגישה שמישהו צריך לקבל אחריות"

יש ממצא שהפתיע אותך?

כץ: אני חייבת להודות שלא. די חששתי לאשש את השערת המוצא שלי. בשל העובדה ששמעתי 'רעש' קשה כל כך מהעובדות הסוציאליות שפוגשות את הילדים בשטח לאחר החשיפה, הנחתי שאני עומדת להיחשף לממצאים קשים. ממצא ששמחתי לגלות והפתיע אותי הוא שהטוקבקים משמשים פלטפורמה לאנשים לשתף אחרים בחוויותיהם האישיות. אני חושבת שזה עשוי להיות מרחב מצוין לילדים שיוכלו לראות שמקרים כאלו אירעו גם לאנשים מבוגרים, והם זוכרים, מספרים ומשתפים בחוויה. עם זאת, אינני יודעת, בתוך הרעש השלילי שמשתלט על הטוקבקים, עד כמה הילד מצליח לזהות גם תגובות מיטיבות.

מה הממצאים הללו יכולים ללמד אותנו על החברה הישראלית?

כץ: הממצאים הללו מלמדים שאין די מודעות בציבור הישראלי לנושא של התעללות בילדים והזנחתם. הציבור מוזן בעיקר מתקשורת מגמתית וצהובה מאוד, תקשורת שאינה מספרת את הנרטיב שאנו מעוניינים לספר. אני מרגישה שמישהו צריך לקבל אחריות, והאחריות אינה יכולה להיות של מערכת אחת בלבד - דרוש שיתוף פעולה בין מערכות שונות שייזמו ויובילו מסע של מניעה ושל חינוך הציבור בכל הקשור לפגיעות בילדים. מסע כזה יחשוף את הציבור הישראלי לנתונים - ככה התופעה הזאת נראית, אלו הן הסכנות האורבות לילדים - וינפץ מיתוסים מוטעים בנוגע לילדים. חשוב לחשוף את הציבור להשלכות של הטוקבקים הנכתבים בהקשרים האלה על הילדים וההורים החשופים להם, ולהבהיר שזו צריכה להיות אחריות משותפת שלנו כחברה.

מה לדעתך כוחה של התקשורת בעיצוב דעת קהל?

כץ: לתקשורת יש כוח אדיר. יש לה כוח עצום לא רק בעיצוב דעת הקהל, אלא גם בהמשגה של בעיות חברתיות. אופן ההמשגה של בעיות חברתיות משפיע על קובעי המדיניות, בקביעת האג'נדה וסדר העדיפויות. כשקובעי מדיניות יישבו ויאמרו 'בסדר. אנחנו דנים עכשיו בנושא כלשהו', הם לרוב יבחרו בנושא הבולט ביותר בתקשורת. על כן אנו, אנשי המקצוע, חייבים להשכיל להשתמש בתקשורת טוב יותר ולגייס אותה לטובת המטרות וסדרי העדיפויות שאנו מעוניינים לקדם.

כיצד ממצאי המחקר יכולים לסייע לאנשי מקצוע שעובדים עם ילדים בסיכון?

כץ: יש להנחיל לציבור את ההבנה שהתקשורת היא כלי. כל עוד אנו, אנשי המקצוע, נחשוש מפניה או נתעלם מחשיבותה, לא נהיה 'על המפה', ניעדר ממרחב משמעותי מאוד. כאמור, כאשר התקשורת משמיעה את קולם של אנשים המעורבים בטיפול במקרה ההתעללות, המיוצגים הם בעיקר אנשי מקצוע מתחום המשפט ואכיפת החוק. כל עוד לא נשכיל להשתמש בתקשורת, זו תמשיך להתעלם מאתנו. לכן אני בטוחה שחייבים לשלב את המיומנות של עבודה עם תקשורת במסגרת לימודי התואר הראשון בכלל בתי הספר לעבודה סוציאלית ובחוגים כגון חינוך ורפואה. עלינו להכניס למערכת קורסים שמלמדים כיצד עובדים עם תקשורת, איך מבינים תקשורת ויוצרים עמה קשר, וכיצד משתמשים בפלטפורמה זו. כל זה, כמובן, מתוך שמירה על החיסיון שאנו, העובדים הסוציאליים, מחויבים לו, ומתוך נאמנות לארגונים שאנו פועלים מטעמם.

האם חשיפה בתקשורת עשויה להיות מעצימה?

כץ: אם מטפלים בתהליך החשיפה בצורה נכונה, זו יכולה להיות חוויה מעצימה ומקדמת. זאת בהנחה שהתקשורת עורכת סיקור המותאם למצבו של הילד, ושאיש התקשורת מקבל עליו אחריות ומבין כי יש ילדים והורים שתלויים בסיקור שלו. זו יכולה להיות חוויה מקדמת הן עבור הילדים וההורים והן עבור ילדים אחרים שיקראו ויאמרו 'עוד ילדים מספרים, גם אני יכול לספר, וזה לא כזה נורא לספר'. עם זאת, היום ילדים שמספרים לנו אומרים 'עדיף לשתוק'. יש ילדים שמגיבים לאנשי מקצוע המנסים לסייע להם סביב חשד להתעללות או הזנחה במשפטים בסגנון 'תגידי, את מפגרת? למה שאני אספר לך מה קרה לי? ראיתי חברה שלי שסיפרה ואיזה לינץ' עשו לה בתקשורת. את רוצה שאני אספר? אין סיכוי'.

האם יש גם בני משפחות שחוששים לספר?

כץ: כן, רבים מאוד. יש הורים שבאים מודאגים ואומרים 'עדיף שהוא לא יספר. שלא ישמעו על זה, שלא יצא החוצה, שלא יהיה לו בעיות, שלא יצחקו עליו'. בסיכומו של דבר אנחנו חיים בחברה שעדיין אינה מצליחה להתמודד עם תופעת ההתעללות בילדים וההזנחה בלי להאשים את הילד או את משפחתו.

מה מקומנו ביחס לעולם?

כץ: תמונת המצב המשתקפת במחקרים בעולם שלילית אף היא. עד כה נערכו מחקרים המנתחים את אופי הסיקורים בארצות הברית, באוסטרליה, בקנדה ובאנגליה. החוקרים במדינות הללו מצביעים אף הם על סיקור שהוא מגמתי למדי, צהוב ומתמקד בעיקרו בפגיעות מיניות נדירות. כמו-כן עולה התעלמות מהזנחה ומהתעללות רגשית ופיזית. חשוב לציין כי טרם נערכו בעולם מחקרים הממפים ומנתחים טוקבקים בתחום זה. המחקר הנוכחי הוא הראשון שמבצע ניתוח מסוג זה, ועל כן אי-אפשר להשוות אותו עם ממצאים אחרים.

במבט קדימה, אלו מחקרים עתידיים יש לערוך בתחום?

אני חושבת שכדאי מאוד לערוך מחקר השוואתי בפרספקטיבה בינלאומית, שיבחן הן את הטוקבקים והן את הסיקור התקשורתי באינטרנט. בימים אלו אני עומדת בקשר עם כמה חוקרים כדי לבחון את האפשרות לערוך מחקר מקיף מסוג זה.

מחקרה החדשני של ד"ר כרמית כץ חושף תמונה מורכבת של אופן הסיקור של מקרי התעללות בילדים ושל הזנחה ופותח צוהר להלך הרוח הציבורי בתחום זה. מדבריה עולה כי התקשורת מַבנה נרטיב חלקי ולקוי של התופעה, וכך משפיעה על השיח הציבורי ומטה אותו. נוכח הבנת הכוח הטמון בתקשורת, יש חשיבות רבה לכך שאנו, אנשי המקצוע, נהיה שותפים בבניית נרטיב אלטרנטיבי.

כנס עמיתי חרוב

נוסף על מחקריה בתחומים שתוארו בכתבה, ד"ר כרמית כץ היא עמיתת קמפ-חרוב - קבוצת חוקרים מרחבי העולם שתחום מומחיותם הוא טיפול בהתעללות בילדים ובהזנחה. הקבוצה מתכנסת מעת לעת כדי להצביע על כיוונים עתידיים בתחום ההתעללות בילדים וההזנחה, הן ברמת המחקר והן ברמת שינוי המדיניות. זו יוזמה חדשה של פרופ' גרי מלטון ממרכז קמפ,2 של מנכ"ל מכון חרוב, פרופ' אשר בן-אריה, ושל חוקרים אחרים ממרכז קמפ.

בנובמבר 2015 התקיים המפגש הראשון בדנבר ארצות הברית. הוא התמקד בהיכרות עם הפרספקטיבות של כלל המשתתפים. בשיח המשותף התגלה גיוון מרתק בקרב החוקרים. ד"ר כץ מספרת: "בעוד רבים סברו כי אין חשיבות בפעולה משותפת עם עובדים סוציאליים או עם אנשי מקצוע אחרים בפעילות למען ילדים נפגעי התעללות והזנחה, לפרופ' בן-אריה ולי היה ברור שהמנדט שלנו לפעול הוא שיתוף הפעולה עם אנשי המקצוע. במסגרת המפגש ניסינו להבין מה בתחום ההתעללות בילדים וההזנחה הוא הדחוף ביותר כעת. זו שאלה מורכבת, ולנוכח מגוון העמדות לא יצאנו תמימי דעים. סוגיה אחרת שעסקנו בה הייתה אם עלינו להתמקד במניעה או בהתערבות. רובנו הסכמנו כי יש צורך גדול מאוד להתמקד במניעה, הן בספרות המחקר והן בשדה.

המפגשים הללו מרתקים, והם ממחישים עד כמה עלינו לשלב כוחות במסע. אנו חייבים לפעול במשותף, וקבוצת החוקרים של קמפ-חרוב מאפשרת לקיים חשיבה משותפת ולהיחשף לנקודות מבט חדשות. אני סבורה כי המפגשים חשובים לקידום שדה המחקר והפרקטיקה בתחום זה. אני מקווה שהמפגשים המשותפים יאירו את הכיוונים העתידיים לחוקרים צעירים שמעוניינים להשקיע בנושא את תשוקתם ואת מיטב משאביהם. כולי תקווה שהמפגשים הללו ייצרו שיח פורה ויפנו את תשומת הלב אל התופעה במישור הבינלאומי. נראה לי אך הגיוני שיוזמה מעין זו תבוא משני מוסדות מרכזיים כגון מרכז קמפ ומכון חרוב.

הערות

1. טליה גליקליך היא עובדת סוציאלית, סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, רכזת תחום מחקר העוסק במעורבות ילדים במערכת המשפטית ועוזרת הוראה בתוכנית הבינלאומית ללימודי משבר וטראומה.

2. מרכז קמפ (Kempe center) למניעת התעללות בילדים ממוקם באוניברסיטת קולורדו בדנוור, ארצות הברית. מטרת המרכז - לשפר את רווחתם של ילדים ואת הטיפול בהם על-ידי חיזוק המשפחות, הקהילות והמערכות המשרתות אותם. עוד על המרכז ועבודתו ראו בקישור להלן.

פורסם במקור: נקודת מפגש - עיתון לקהילה המקצועית העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה (גיליון 10, שבט תשע"ו, ינואר 2016)
הכותבת היא עובדת סוציאלית קהילתית, סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית ומגדר ועוזרת מחקר במכון חרוב.
תאריך:  01/03/2016   |   עודכן:  01/03/2016
תמר שורץ-זיו
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
למלא את החלל
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
בוריש
1/03/16 21:05
פורום: מכון חרוב כתוב הודעה
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
המוזיקה האלוהית שחיבר ליאונרד ברנשטיין, השירים שכתב סטיבן זונדהיים (אחד ממלכי המיוזיקלס האמריקנים טרום עידן אנדרו לויד וובר) והתרגום הכה נפלא של אלי ביז'אווי זכו לכוריאוגרף מדהים כמו אביחי חכם ולליווי תזמורת משובחת ביותר, בסאונד מתקבל על הדעת שאינו קורע את עור התוף, וללהקת שחקנים-זמרים-רקדנים שמלהיבים את הקהל כמו שלא נראה אף פעם. את התלבושות התקופתיות בצורה אותנטית ומדויקת יצרה אולה שבצוב הטובה. ואת התאורה שיודעת לנצל את נפלאות הפולוספוט, עיצבה קרן גרנק.
01/03/2016  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
השופט: הרשם טארק חסנין, בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים
01/03/2016  |  איתמר לוין  |   כתבות
בפאתי הישוב היוקרתי סביון בקצה רחוב החורש שוכן בית העלמין של הישוב. קבורים בו בעיקר תושבי סביון והישוב גני יהודה שאוחדו למועצה מקומית אחת, מועצה מקומית סביון וכן תושבים או בני משפחה שהתגוררו בישוב בעבר. כמצופה מישוב יוקרתי ירוק ומטופח המדורג במקום הראשון בסולם החברתי כלכלי בארץ, גם בית העלמין של סביון מטופח ומגונן להפליא. רבות מהמצבות בו מושקעות ומיוחדות ועשויות מחומרים יקרים ומעוצבות מבחינה אמנותית מרשימה עד כי למבקר בבית העלמין זה, נדמה לעיתים כי הוא מבקר בגן פתוח של פסלים אמנותיים.
29/02/2016  |  אלי אלון  |   כתבות
הנאמן בקבוצת מילומור, רו"ח חן ברדיצ'ב, ועו"ד שלום גולדבלט, יחד עם החייב, פרדי רובינסון, מתעתעים בנושים. פשוטו כמשמעו. ככל שחולף הזמן מתברר, כי ההבטחות לנושים, ובראשם לבנק הפועלים - הוא הנושה המובטח - מתגלות כריקות מתוכן. חלולות. כשלונם בא-לידי ביטוי גם בהודעתם לבית המשפט (אוגוסט 2015).
28/02/2016  |  יואב יצחק  |   כתבות
משפחת גלילי, ובעיקר מנחם גלילי (האב) ובנו עו"ד שרון גלילי, מפעילים באשדוד טרור תקשורתי נגד שורה של בכירים בעיריית אשדוד, ובראשם נגד ראש העיר אשדוד, יחיאל לסרי, ונגד סגנו בוריס גיטרמן, תוך אמצעים של סחיטה באיומים ושימוש בעיתונם "השבוע באשדוד" המופץ ביום חמישי. בני משפחת גלילי פעלו ככנופיית פשע, וניצלו לרעה את עיתונם במטרה לסחוט טובות הנאה בהיקף כספי של מאות אלפי דולרים לפחות. תצהיר שהגיש ראש העיר יחיאל לסרי, בפברואר 2015, לבית משפט השלום בקריית גת, מעיד על אמצעי הסחיטה שהפעילו ועל הסכנה המוחשית הקיימת מהמשך פעילותם העבריינית.
27/02/2016  |  יואב יצחק  |   כתבות
"שיר פרידה"  /  שירלי בן-שלמה
"מעין משפט שלמה"  /  אלה שורץ
טובים השניים  /  מיקי מילר, אסתי הומינר
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
היועצת המשפטית קרעה הלילה את מסכת הצביעות והרמייה והשטיקים והטריקים של בנימין נתניהו ושריו ובעיקר החרדים שבהם    בהרב-מיארי אמרה למאיר פרוש ולמגעילים שעימו כי צריך להגן על האומה ולה...
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il