|   15:07:40
דלג
  מכון חרוב  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
מיכי קסטנבאום
חלוק מגבת לילדים
שיעורי הצלחה גבוהים. 'רטורנו' [צילום: באדיבות ארגון 'רטורנו']

בעצם לא הייתי

על הקשר בין התעללות והזנחה בילדות ובין התמכרויות, תהליך הגמילה וההשלכות על חיי המטופלים ראיון עם הרב אקשטיין, מנהל ארגון 'רטורנו' לטיפול בהתמכרויות, ועם בוגרי המוסד
24/03/2016  |   מכון חרוב   |   כתבות   |   מכון חרוב   |   תגובות
   רשימות קודמות
  למלא את החלל
  "שיר פרידה"
  "מעין משפט שלמה"
  טובים השניים
  כוננות ספיגה
רטורנו – תעודת זהות
הקמה: ארגון 'רטורנו' נוסד בשנת 1989 בקהילה היהודית במקסיקו על-ידי הרב איתן אקשטיין, כדי לסייע לצעירים יהודים להיגמל מהתמכרות. בעקבות ההצלחה הועתק המודל לארץ, והמוסד ממוקם באזור בית שמש. הארגון עובד בשיתוף פעולה עם הרשות למלחמה בסמים, עם חסות הנוער ועם השירות הפסיכולוגי הייעוצי במשרד החינוך.
מימון ופיקוח: משרד הרווחה – מימון הקהילה הטיפולית של הנוער ושל המבוגרים ופיקוח; משרד הבריאות – מימון האשפוזית לבנות ופיקוח.
צביון המקום: 'רטורנו' הוא הגוף הדתי היחיד בארץ המטפל בכל סוגי ההתמכרות: סמים, אלכוהול, הימורים, מין, פורנוגרפיה, מחשבים, אינטרנט, תלות יתר, עבודה ואוכל. המטופלים שוהים במקום בתנאי פנימייה מלאים.
מאפייני אוכלוסיית המטופלים: נוער בסיכון – לרוב 'בני טובים' מבתים דתיים ומסורתיים בקהילות יהודיות תומכות, בארץ ובחו"ל.
משך השהייה במקום: בני נוער – 24-12 חודשים בממוצע, בגירים – 9-6 חודשים בממוצע.
תפיסה טיפולית ופעילות: 'רטורנו' מפעיל תוכניות בכל התחומים הקשורים להתמכרויות: הסברה, מניעה, טיפול גמילה אמבולטורי, טיפול גמילה באשפוז מלא, מחלקת יישוג (reaching out), תמיכה בקהילות, פעילויות ספורט, חוות רכיבה טיפולית מקצועית גדולה ובניית סניפים של 'רטורנו' ברחבי העולם. יש בו מרכז פסיכולוגי חינוכי לגמילה והעצמה, ומרכז גמילה.
הטיפול יוצא מתוך תפיסה הוליסטית קהילתית. הוא מלווה בשיטת 12 הצעדים, עם מגוון רחב של שיטות טיפול בהתמכרויות: קבוצות טיפוליות, טיפול ואימון אישי, טיפולים רגשיים, רכיבה טיפולית, טיפול באמצעות בעלי חיים, סדנאות העצמה ועוד.
למי מסייע הארגון: עד כה סייע הארגון ליותר מאלף מטופלים מכל המגזרים. במרכז מטופלים היום כ-50 בני נוער בקהילת הנוער ו-70 בגירים הסובלים מהתמכרויות לסמים, לאלכוהול והתמכרויות אחרות. 'רטורנו' אף מקיים פעילות נרחבת לטיפול מונע התמכרויות. הארגון הקים תוכנית מניעה והעצמה, ובכל שנה משתתפים בה כ-30,000 איש – תלמידים, סטודנטים, חיילים, אנשי מקצוע, רבנים, מחנכים ועוד.
סוד ההצלחה
לדברי הרב אקשטיין, שיעורי ההצלחה ב'רטורנו' עולים על 60% (לעומת כ-14% בתוכניות דומות בארצות הברית), ומשום כך הוא נחשב לאחד המרכזים הטובים בעולם לטיפול בהתמכרויות. מסיבה זו באים למקום מטופלים מכל רחבי העולם. סוד ההצלחה הוא הטיפול ארוך הטווח בתנאי פנימייה.
על-פי רוב, התמכרות היא תוצאתן של נסיבות כואבות שהצטברו עם השנים והחמירו בעקבות התנהגות הרסנית. למידה והפנמה של דפוסי חשיבה חדשים, קבלת אחריות, מחויבות, הצבת גבולות ותקשורת כנה לחלוטין הן אבני היסוד של תהליך ההחלמה והם אורכים זמן. לכן, כאשר המטופלים עוזבים את הקן החם של 'רטורנו', הם מוכנים להתמודדות היומיומית עם תלאות החיים ונכונים להשתלב במסגרות השונות. רבים מהמטופלים אף שומרים על קשר עם מרכז 'רטורנו' גם בתום הטיפול.

תמיד יש קצה חוט
שממנו אפשר להתחיל
ראיון קצר עם ד"ר קטיה לוין, רופאה נרקולוגית, מנהלת האשפוזית לבנות של 'רטורנו' (האשפוזית – במימון ובפיקוח של משרד הבריאות)
לוין: רובן המכריע של הבנות המכורות לסמים ולאלכוהול חוו פגיעה מינית בשלב כלשהו בחייהן. יש קשר ישיר בין טראומה מינית לשימוש בחומרים ממכרים. התמכרות היא מחלה כרונית שנאבקים בה במשך כל החיים. באדם המכור נמצא בדרך כלל תרכובת של בעיות: חברתיות, נוירולוגיות, הפרעות אישיות (לעתים הן חלק ממבנה האישיות ולעתים הן תוצאה של הפגיעה עצמה). למעשה, הפרוגנוזה של המחלה מושפעת מהמורכבות האישיותית של המטופלת.

  • כיצד את מודדת הצלחה?
לוין: אני מודדת הצלחה בכל יום לעצמו. כל יום שעובר מבלי שהנערה פוגעת בעצמה או משתמשת בחומרים, מבחינתי זו הצלחה של 100%. יש מטופלות שעוברות תהליכי גמילה כמה פעמים, אבל הגמילה היא רק השלב ההתחלתי שבו אנו מנסים להעניק חוויה מתקנת – בדימוי העצמי, בדימוי הגוף, בביטחון, בשמירה על הניקיון הפיזי. כאמור, זה החלק הקל, והטיפול הזה חייב להיות ארוך טווח ולכלול – מעבר לניקיון – את הטיפול בהתמכרות.
במושגים נוירוביולוגיים אין הבדל בין סוגי ההתמכרויות השונים. ההבדלים באים לידי ביטוי בהתייחסות החברתית. למשל, יחס החברה להתמכרות למין אינו דומה ליחסה להתמכרות לקניות ולאינטרנט.
ב'רטורנו' עובדים בשיטה מוטיבציונית. יש כאן ילדי מוסדות רבים שעברו ידיים טיפוליות רבות, והיום אין להם אמון בשום מערכת – כי תמיד המערכות החליטו בשבילם. אנחנו, לעומת זאת, תמיד מציגים לפני המטופלת את האפשרויות העומדות לפניה ואת היכולת שלה לבחור לטפל בעצמה. לעתים זו ממש תפיסה חדשה עבורה – פתאום אומרים לה שהאחריות לחייה בידיים שלה.
השאיפה שלי היא שיתייחסו אל בני נוער במערכת הרווחה בגובה העיניים. הם זקוקים לטיפול אבל הם לא מקרים אבודים. תמיד יש קצת חוט שממנו אפשר להתחיל!

הקשר בין פגיעות בילדות ובין התמכרויות מוכר וידוע בספרות המקצועית העולמית זה שנים רבות. החוקר קיירנס1 (Carnes, 1991) מצא במחקרו שאנשים שעברו התעללות נפשית, פיזית ומינית בילדות חשופים מאוד להתמכרויות מסוגים שונים. במדגם שלו, שכלל אנשים המכורים למין, 39% מהגברים ו-63% מהנשים עברו התעללות מינית בילדותם. מכורים בוגרים רבים טענו שהעיסוק הכפייתי במין התחיל סמוך לתחילתה של ההתעללות בהם. הוא שימש להם להרגעה ונחמה. ידוע כי תהליך הגמילה – מכל התמכרות שהיא – קשה ומורכב. ב'רטורנו' [ראה מסגרת משמאל] מדווחים על שיעורי הצלחה גבוהים למדי – כ-60%. יצאנו ללמוד על הקשר בין פגיעה מינית בילדות להתמכרויות מפי מנהל המקום, הרב איתן אקשטיין, וצוות המקום, וכן מפי בוגרות 'רטורנו'. ביקשנו לשמוע על פשר ההצלחה של המקום בעבודה עם ילדים ובגירים במעגל ההתמכרות.

הרב אקשטיין מסביר את הקשר בין הפגיעה להתמכרות2: "יחסי מין בלתי מבוקרים של נפגעת הם שחזור הטראומה, שחזור שעונה על הרצון להחזיר את השליטה לידי הנפגעת לאחר פגיעה מינית, והתנהגות זו מספקת למעשה את מה שהסם מספק למתמכרים. ככל שהמעשה מסכן אותה יותר ואסור יותר, הוא משרת יותר את הצורך שלה להיפגע. בין חוויה זו ובין יחסי מין ותשוקה אין כהוא זה".

בימים אלה מתנהל בתקשורת וברשתות החברתיות שיח סוער על פוגעים ועל יחסה של מערכת החוק והמשפט אל הנפגעות, ואי-אפשר בלי לגעת גם בשיח הזה. לרב אקשטיין יש מה לומר גם בנושא זה: "לעתים יש התנגשות אינטרסים בין העולם המשפטי לעולם הטיפולי. האינטרס הטיפולי הוא שהמטופל יקבל עליו אחריות ויודה במעשים, ואילו האינטרס המשפטי הוא שהפוגע יכחיש כל קשר לפגיעה. הדבר מחבל בכל הליך טיפולי פוטנציאלי.

"הבעיה היא שגם במקרים שהבחורה לכאורה הסכימה, מדובר בהסכמה חיצונית, שאחרי תהליך טיפולי כבר לא תהיה קיימת...

"מה שמבלבל את המשטרה הוא שלפעמים הבחורה הנפגעת יוצרת אינטראקציה שעלולה להתפרש כמזמינה פגיעה. היא רוצה תשומת לב וחום – גם אם זה במחיר של ניצול. לעתים היא סובלת מתלות יתר ומבקשת מענה לכך בפגיעה.

"'רטורנו' מפעיל מרכז אמבולטורי שמטפל בנשים עם תלות יתר, שההתמכרות שלהן היא הצורך לרַצות אחרים. כן כן, יש גם התמכרות מסוג כזה..."

רות (שם בדוי), היום אישה נשואה ואם לילדים, מספרת על הפגיעה שחוותה בילדותה ועל הקשר בין פגיעה זו להתמכרותה לצורך לרַצות אחרים: "מגיל 15-10 נפגעתי מינית על-ידי כמה קרובים. במשך השנים סבלתי מפחדים קשים. למעשה, מי שפגעו בי נפגעו בעצמם וריחמתי עליהם, מכיוון שהבנתי שהפגיעה בי לא נבעה מרוע, אלא ממצוקה קשה.

"תמיד, גם במהלך הפגיעה, הבנתי מה קורה לי, הייתי מודעת לכך שאני מנוצלת וגם שוחחתי עם הפוגע על הפגיעה שפגע בי. במובן הזה אני אולי מקרה נדיר, כי לא הסתרתי ולא הכחשתי – לא כלפי עצמי ולא כלפי הסביבה הקרובה".

היא מספרת על הקשר בין הדימוי העצמי הנמוך שהיה לה ובין יחסיה עם גברים: "במשך שנים קיימתי עם גברים מגע לא תקין שנבע מתלות ומהצורך לרַצות. בעבר הייתי מנשקת כל גבר שפגשתי, עושה מה שגברים ביקשו ממני, אבל אף פעם לא נתתי לאף אחד לשכב איתי, כי התביישתי בגוף שלי. גם היום, כשאני לבושה סקסי, אין לי בעיה עם עצמי, אבל עדיין אני חווה חוסר ביטחון בגוף. גם בחיי הנישואין שלי – יכולה להיות לי פתאום 'קריזה', בא לי לברוח ולא להרגיש. אני אעשה הכל כדי להפסיק להרגיש, אתלבש כמו זונה, ואתנהג ללא גבולות כדי להרגיש גבולות. האמונה הבסיסית שלי היא שאני זונה. בא לי לצאת עם גברים או לפנטז. ככה אני מכירה את עצמי. במצב שפוי זה לא קורה לי. אני מבינה שהריגוש המיני הוא מחלה".

היא מספרת כיצד השפיעו הפגיעה וההתמכרות על חייה גם היום: "הזוגיות שיש לי היום התחילה גם היא מיחסי תלות. היום אני לומדת לרַצות פחות ופחות. בן הזוג שלי מסתכל עליי כעל סוג של פרויקט. התחתנתי איתו כי הוא הציל אותי, אבל היום אני רואה את עצמי שווה יותר, אין לי שום סוד מולו. בתקופות ה'לא שפויות' שלי, בן זוגי מקבל אותי. הוא יודע שאני מטפלת בעצמי ומקבלת אחריות. אין לי ספק שהוא מפחד ושזה פוגע בו, אבל זה גם המקום שמגייס אותו להגן עליי. וככה אני מרגישה שווה.

"אף פעם לא הייתה לי הגדרה של עצמי, מגיל צעיר מאוד לקחו לי את הזהות. אבל תמיד הבנתי שההתמכרות קשורה לפגיעות שחוויתי. ידעתי שאני לא די חזקה לשים גבולות. בשלבים בוגרים יותר בחיים הייתי חזקה יותר, ואז יכולתי לשים גבול ולמנוע פגיעות.

"המודעות שלי שירתה אותי ופגעה בי בו-זמנית. היום, לפעמים אני רוצה להיות קצת ברוגע ובשקט, לא 'ללעוס' כל הזמן את הדברים הקשים.

"המודעות שירתה אותי במקומות שבהם ידעתי להצדיק חוסר תפקוד בכך שעובר עליי משהו. השתמשתי בזה כתירוץ. אם איחרתי לאן שהוא, סיפרתי שעובר עליי משהו. היום אני מודעת למניפולציות שלי ושולטת בזה יותר.

"אלה שפגעו בי התנצלו לפניי, וזה דבר מיוחד. לעולם לא הייתי רוצה להיות בצד שלהם. אני פטורה מללכת עם האשמה. מי שפגע – אין לו בכלל תקווה. כאב לי לשמוע אותם מתנצלים, אבל עם כל הרחמנות הבנתי שאני צריכה לתת ביטוי גם לכעס ולכאב. בכיתי הרבה, אבל מכאב צומחים. היום כבר אין בי כעס. אני סלחנית ומנסה לראות את האור, למרות שיש לי הרבה שחור.

"המשפחה הקרובה מודעת לפגיעה, תומכת מאוד ואף מממנת את הטיפול – ועל כך אני אסירת תודה".

הרב אקשטיין: "רוב הבנות שנמצאות ב'רטורנו' נפגעו מינית. פגיעה מינית מעצם טבעה מבלבלת מאוד. הפוגע משכנע את הנפגעת שהיא רוצה את זה, שזה טוב לה, שהוא אוהב אותה... זה קשר מבלבל כי זו פסאודו-אהבה שניתנת דרך מין ופגיעה. הקישור הזה בין אהבה לפגיעה קשה מאוד לניתוק אחר כך. בלי טיפול היא לא תוכל להשתקם ולבנות תא משפחתי, היא תחפש את הסוטה והמוכר".

הפגיעות ההרסניות ביותר
[צילום: באדיבות ארגון 'רטורנו']

"הבנתי שהיו אצלנו דברים לא מקובלים – הורים שמסתובבים בלי בגדים, מגע לא מותאם. הכל היה גבולי. בגיל קטן כבר הייתה לי מודעות למין וחוויתי פחד מזה ומשיכה. התחתנתי בגיל צעיר מאוד ויצרתי לעצמי אשליה של רומן גדול מאוד. זה לא היה נכון בכלל. ציפיתי מבעלי שהוא יכפר על כל מה שחוויתי, והייתי ביקורתית מאוד כלפיו. לא היה בינינו מתח מיני, וכל הזמן ריחפה מעליי סכנת הקרבה. יש לי בעל שמוכן לאהוב אותי מכל הלב ואני רק דחיתי אותו וכל הזמן חיפשתי דרך למלא את החלל של הפגיעות המילוליות והפיזיות שחוויתי"

דליה, גם היא בוגרת של 'רטורנו', מספרת על הקשר בין הזנחה ופגיעות מיניות שחוותה בילדותה ובין הידרדרותה והתמכרותה לסמים: "נולדתי וגדלתי במושב אמיד, מנוכר מאוד, שבו אתה נמדד בכסף שיש לך. המשפחה שלי הייתה מסודרת אבל לא עשירה. כל הסביבה החברתית שלי תמיד הייתה בתחרות. אומנם לא חסר לי דבר, אבל לא הייתי חלק מהמרוץ זה, ובמובן הזה נתוני הפתיחה שלי היו נחותים. בבית הספר נתפסתי כנחותה.

"אמי לקתה בדיכאון אחרי לידתה של אחותי הקטנה, ואושפזה. הפגיעה הראשונה שחוויתי לא הייתה התעללות אלא חוויה של היעדר אימא. הסבתא גידלה אותי והייתי חוזרת הביתה ורואה את אימא שרועה על הספה, מסטולית מתרופות, או – לחלופין – בהתפרצויות זעם. לא ראו אותי! אימא שלי עשתה שלושה ניסיונות אובדניים. הייתה לוקחת את הרכב ונעלמת, ואני הייתי חסרת אונים, חוששת שהיא עומדת לפגוע בעצמה ומקווה שתחזור בשלום.

"בבית הספר התחלתי להתנהג בצורה שתמשוך תשומת לב. שיראו אותי. הפכתי להיות השעיר לעזאזל של הכיתה. הייתי השמנה, הדחויה. כולם יכלו לדרוך עליי. עשיתי דברים שלא רציתי לעשות – כדי לרַצות, למשל לשתות. העיקר לקבל תשומת לב, גם אם היא לא חיובית.

"הפעם הראשונה שנפגעתי מינית הייתה בכיתה ז'. ילד שנתן לי לחשוב שהוא אוהב אותי גרם לי לעשות משהו שלא רציתי, בשירותים של בית הספר. הרגשתי מחוללת אבל רציתי לרצות אותו וחשבתי שזה נורמלי. אבל זה רק העמיק את ההסתייגות שלי מעצמי. היחסים אִתו נמשכו ארבע שנים שבהן הוא עשה בי כרצונו על בסיס יומיומי, ואני לא עצרתי את זה. רציתי לתת הכל כדי שיהיו אִתי. פעם יצאתי עם בחור שהפיץ לכל בית הספר תמונות שלי עירומה בפלג הגוף עליון. הייתי פגועה עד עמקי נשמתי, כי הוא עבד עליי. זה אכל אותי מבפנים. כולם צחקו עליי. כולם ראו אותי! זה הרגיש לי כמו אונס. הוא אנס לי את הפרטיות. נתתי בו אמון, נפתחתי לפניו, והוא נכנס פנימה והרס אותי מבפנים.

"הפכתי לבדיחה של בית הספר, הייתי שמנה, לאיש לא היה אכפת ממני. חטפתי המון מכות. אם הייתי מדברת על זה, הייתי יכולה לעשות עם זה משהו, אבל לא עצרתי את זה. סבלתי איומים ברצח. היה לי צורך גדול מאוד באהבה, והייתי נקודת משיכה לפגיעות מיניות. הפכתי שק איגרוף של כל העולם, מישהו צילם אותי מתחת לדלת השירותים והפיץ את התמונות בקרב כל הילדים. הרגשתי שאין לי ברירה ובגיל 13 התחלתי לשתות ויסקי ולעשן סיגריות. פתאום הרגשתי שיש לי מפלט, שיש לי תקווה. נשרתי מהלימודים ובמשך שנה ישבתי עם אנשים שמעשנים סמים. נשארתי ערה בלילות, התכתבתי באינטרנט, קיימתי יחסים עם גברים, הכל כדי לברוח ולא להרגיש. תמיד ברחתי גם לאוכל, אבל זה כבר לא הספיק. פיתחתי יחסים תלותיים ופוגעניים.

"בגיל 18 החלטתי לא להתגייס לצבא. לא רציתי להתאמץ. גם ככה לא היה לי כוח לחיות. הצהרתי שאני דתייה והשתחררתי. נותרתי ללא מסגרת ואז הכרתי בחור שסבל מפוסט-טראומה והיה לו אישור רפואי לקנביס. הוא השתמש בעוד סמים חוץ מקנביס. וככה התחלתי לנסות סמים. בהתחלה זה שימח אותי והיה פתרון לכל החיים האלו. זה שחרר אותי מכל הכאב. הרגשתי כמו נשמה שמרחפת באוויר, הרגשתי שיש לי בשביל מה לחיות. החלטתי שאני אעשן בבוקר, אלך לעבודה וחוזר חלילה. אבל זה לא הספיק והתחלתי לקחת חומרים קשים יותר. עד היום יש לי צורך להשתמש, אבל אני מתמודדת. בסופו של דבר הגעתי למצב שכלום לא עזר לי. יצאתי עם נרקומן שהיום מרצה מאסר בכלא. הרגשתי שהוא עושה לי טובה שהוא איתי. את קולטת כמה הדימוי העצמי שלי נמוך? אני בהלם ממה שנהיה ממני. כבר לא היה אכפת לי שום דבר. חייתי לפי דחפים וריגושים. בעצם לא הייתי...

"אחרי עשרים שנות הידרדרות עצרתי את כדור השלג הזה. הגעתי ל'רטורנו'. בהתחלת הטיפול לא ידעתי מה לעשות: לא היה לי פלאפון, לא היו לי סמים. עברתי חודש קשה מאוד, אבל הבנתי שיש לי כל כך הרבה דברים לא פתורים והחלטתי להיכנס בזה בכל הכוח. הבנתי שיש פתרון.

"היום המסר שלי לבנות במצב דומה הוא – לא לפחד! להשכיל לעצור את ההידרדרות גם אם זה נראה בלתי אפשרי. לדעת לאזור אומץ ולבקש עזרה. אם לא עוצרים בזמן מגיעים לתחתית שאני בחיים לא האמנתי שאגיע אליה. תמיד חשבתי ששום דבר לא יפגע בי. ברגע שמתחילה אובססיה, צריך להבין שזו בעיה. וגם כשנראה שמאוחר מדי, עדיין לא מאוחר מדי ואפשר לעצור. מי היה מאמין שאני אהיה נקייה, שאהיה מסוגלת להיות כנה מול הרגשות שלי, שאגיע לשלום ולשלווה עם עצמי. כל החיים התעללתי בעצמי ועכשיו אני אוהבת את עצמי. ועדיין אין ביטחון בהחלמה. אני עושה דרך – ללמוד לקבל את מה שעברתי, לא להלקות את עצמי בגין מי שהייתי פעם. לא לשפוט אותה. לחבק את הילדה הקטנה הזאת".

הרב אקשטיין: "האתגר בעבודה עם התמכרויות הוא לשכנע מישהו – שנמצא בתוך עולם שלדעתו טוב לו בו – לבוא לטיפול. הרצון של אדם לפצות את עצמו חזק מכל היגיון. זו דרך לשרוד.

"יש גיל צעיר מאוד שבו לא זוכרים פגיעה, ויש גיל מבוגר שבו כבר יודעים לשכוח. פגיעות בגיל 12-5 הן ההרסניות ביותר".

רחל, בעבר מטופלת והיום מדריכה ב'רטורנו': "יש לי זיכרון ילדות ישן, שבו כל ערב נכנסתי אל ההורים שלי להגיד להם לילה טוב. הם לא היו באים אלינו, אני באתי אליהם. באותו ערב נכנסתי ואבא נתן לי – כתמיד – מכה בטוסיק. ככה הוא ביטא אהבה. ובאותו יום הוא נתן לי פאץ' בטוסיק, ואז אמר לי: 'את כבר גדולה מדי בשביל זה'. ובשבילי זה היה סוף העולם כי זה היה היחס היחיד שקיבלתי ממנו.

"גדלתי בבית נטול רגש או קרבה לילדים. ספגנו המון ביקורת וציפיות, ותמיד חיפשתי דרך להרפות מזה קצת. מצאתי כל מיני דרכים. התחלתי לשתות בגיל 8, וזה עשה לי טוב. עברתי לסיגריות ומריחואנה. במקביל עשיתי המון ספורט וניהלתי כל מיני מערכות יחסים לא בריאות. תמיד היה לי איזה חבר, כבר בגיל 11. אבל ברגע שהוא התקרב מדי, עזבתי אותו. הייתי צריכה את הריגוש של הכיבוש. הקרבה עצמה לא עניינה אותי. הייתי הבת היחידה בין כל הבנים והיה לי נוח שם.

"יש הרבה דברים שאני לא מבינה בילדותי, ואני לא מצליחה להשלים את החסרים. אני לא מאוד קרובה לאחיות שלי, אבל שאלתי את אחותי אם היא חושבת שהיינו משפחה נורמלית. היא אמרה שלדעתה אנחנו משפחה נורמלית מאוד, אבל סיפרה לי שבמשך שנים היא נפגעה מינית על-ידי אבא. היא אומנם סבלה הרבה יותר ממני, אבל הבנתי שהיו אצלנו דברים לא מקובלים – הורים שמסתובבים בלי בגדים, מגע לא מותאם. הכל היה גבולי. בגיל קטן כבר הייתה לי מודעות למין וחוויתי פחד מזה ומשיכה. התחתנתי בגיל צעיר מאוד ויצרתי לעצמי אשליה של רומן גדול מאוד. זה לא היה נכון בכלל. ציפיתי מבעלי שהוא יכפר על כל מה שחוויתי, והייתי ביקורתית מאוד כלפיו. לא היה בינינו מתח מיני, וכל הזמן ריחפה מעליי סכנת הקרבה. יש לי בעל שמוכן לאהוב אותי מכל הלב ואני רק דחיתי אותו וכל הזמן חיפשתי דרך למלא את החלל של הפגיעות המילוליות והפיזיות שחוויתי.

"מצאתי כל מיני דרכים לקבל ריגושים. התחלתי לפלרטט עם מישהו וזה השרה עליי רוגע. הייתי ב'היי'. לא דאגתי שיקרה לי משהו. התחלתי לנהל צ'אטים ופלירטים בצורה שיכולתי לקבל ריגוש מגברים בלי סכנה. אבל הייתי נשואה והבנתי שזה לא הולך יחד. עשיתי כל מיני שטויות אבל רציתי לשמור על הנישואין שלי. שיתפתי חברה במה שעובר עליי, הבנתי שאני בסכנה, והיא הבינה שאני מכורה וצריכה ללכת לגמילה. כך הגעתי ל'רטורנו'. שם אמרו לי שאני מכורה לאהבה. הבנתי שזו מחלה, וזה אומר שיש גם טיפול. היה לי קשה להכיר באהבה, כי מבחינתי אהבה היא כלי שמנצלים אותך דרכו. בבית שלי הייתי כמו משרתת, ההורים ניצלו אותנו. כשהגעתי לכאן, הרגשתי בפעם הראשונה אהבה בלי שביקשו כלום בתמורה. לא רצו לנצל אותי. כאן למדתי לחזור הביתה ולאהוב שוב את בעלי. זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. למדתי לחבק את הילדים שלי. בעלי לא רוצה לנצל אותי. הוא רוצה אהבה אמִתית. בלי משחקים ובלי מסכות. בעלי שותף לכל התהליך ותומך בי לכל אורך הדרך.

"קשה לבקש עזרה, אבל צריך לדעת שיש אנשים טובים שרוצים לעזור לך להשאיר את הכאב מאחור. זה אפשרי".

את יכולה לספר קצת על הבחירה להמשיך לעבוד פה, עם הנערות המכורות? "הבסיס של הטיפול הוא שיטת 12 הצעדים, ואני מחשיבה את עצמי 'קצת' מומחית לצעדים. הצעד ה-12 הוא לתת למישהו אחר מה שיש לך. ככה אני שומרת על עצמי. אני חייבת לעזור לאחרים כדי לקבל סיפוק וכוח. אני תמיד זוכרת איפה הייתי וכמה לא שווה לחזור לשם. הניסיון שלי עוזר לי מאוד להבין את המטופלות. אני לא עובדת סוציאלית ויש בכך יתרון גדול. אני יודעת להבין כאב ואני יודעת להביא את עצמי ולהציע מניסיוני מה עוזר במצבים קשים".

שרה קלימי, רכזת יישוג, קבלה (in take) ועיסוק באשפוזית של 'רטורנו' [ראה מסגרת נפרדת על האשפוזית משמאל]: "במהלך שנות עבודתי ב'רטורנו' למדתי שלכל המשתמשים בסמים יש סיבה טובה מאוד לכך. בנות מאמצות דפוס של הרס עצמי, ולכן תהליך החיזור אחריהן מורכב מאוד. הן מאמצות דפוסי התנהגות המורכבים מקומבינות, התרחקות מהאמת המפחידה. אחרי שאנחנו בונים אצלן אמון וביטחון, אנחנו יכולים להתחיל בטיפול.

"בתאוריה של עולם ההתמכרויות מאמינים כי עד שאדם לא מגיע לרף סבל בלתי נסבל, הוא לא יגיע להחלמה. פה אנחנו מנסים למנוע מהן להגיע אל הבלתי נסבל.

"הצלחה טיפולית היא היכולת להוציא אותן ממקום של פגיעה. הכלל הראשון הוא מוגנות, ואחר כך הגנה מפני ההתמכרות והגעה למקום של החלמה, מודעות ועבודה על דפוסים, להגיע להבנה – למה בכלל הגעתי להתמכרות. אם המטופלות מצליחות להגיע להגשמה עצמית, זה בכלל נפלא!"

הערות

1.Carnes, P.J. (1991). Don't call it love: Recovery from sexual addiction. N.Y: Bantam Books
2. עוד על הקשר בין פגיעה להתמכרות ראו בראיון עם ד"ר קטיה לוין במסגרת בהמשך הכתבה.

חוות הסוסים ב'רטורנו' [צילום: באדיבות ארגון 'רטורנו']
פורסם במקור: נקודת מפגש - עיתון לקהילה המקצועית העוסקת בילדים נפגעי התעללות והזנחה (גיליון 10, שבט תשע"ו, ינואר 2016)
כל הבגירות המרואיינות בכתבה הן מטופלות לשעבר ואינן מטופלות היום במוסד. השמות בכתבה הם שמות בדויים.
הכותבת היא היא מנהלת קמפוס חרוב לילדים.
תאריך:  24/03/2016   |   עודכן:  24/03/2016
עו"ד עופרה בן-מאיר
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
כְּתֹב, מְשׁוֹרֵר, כְּתֹב
23/03/2016  |  יוסף כהן-אלרן  |   כתבות
צבי יחזקאלי הוא ראש הדסק לענייני ערבים של מהדורת החדשות של ערוץ 10.
23/03/2016  |  דניאל גלילי  |   כתבות
הרשות הפלשתינית ניצבת כיום בפני שוקת שבורה: ההנהגה הפלשתינית נתפסת בציבור כחלשה וכלא רלוונטית, המערכת הפוליטית סובלת מקיטוב פוליטי ואידיאולוגי עמוק וחריף, והחברה הפלשתינית מתנהלת בתחושה של היעדר יד מכוונת. ממצאים של סקר דעת קהל, שנערך בדצמבר 2015 על-ידי 'המרכז הפלשתיני למדיניות ולסקרים' בראשות חליל שקאקי, הראה כי 75 אחוזים מהנשאלים לא מאמינים עוד בכוחה של הרשות להקים בחמש השנים הקרובות מדינה פלשתינית, בהתאם לעיקרון שתי המדינות. מול המצב הקיים, המאופיין, בין היתר, באכזבה מהתהליך המדיני בהובלת מחמוד עבאס, יושב-ראש הרשות הפלשתינית, ובכישלון ההתנגדות האלימה בהובלת חמאס, גישת שיח הזכויות מוצגת כחלופה.
23/03/2016  |  לירן אופק  |   כתבות
גם אני התגוררתי בשכונת אלג'מיליה בחאלב. זו העיר שנולדתי בה ולא יודע מה נשאר ממנה היום. אם לשפוט על-פי התמונות והדיווחים לא נשאר ממנה דבר; דאעש עשה ממנה ערימת חורבות. היה הייתה עיר יפה וצנועה ושמה חאלב, לא יודע אם הייתה מוכרת בעולם, אך היום, ולמרבה האירוניה אין מי שלא מזהה אותה, היא העיר הגדולה של עריפת הראשים.
23/03/2016  |  אלברט שבות  |   כתבות
הציוץ הראשון בטוויטר פורסם ב-21 במרץ 2006 על-ידי ג'ק דורסי, סטודנט באוניברסיטת קורנל, ומאז הכול היסטוריה. כיום רשומים 300 מיליון פרופילים ברשת הציוצים החברתית, וכמו בכל רשת חברתית, לא כולם פעילים, אבל גם חלק גדול מהם מזויפים - 10%, שהם 30 מיליון פרופילים מזויפים. לעיתים הם עוקבים וגם להם יש עוקבים, כמו כל מצייץ, אבל אם תהיו ערניים תוכלו לזהות אותם, ולהתרחק כל עוד נפשכם בכם כי ממש אין לכם כוח לקבל ציוצי ספאם או ללחוץ בטעות על לינק זדוני. אנשי חברת ESET סיפקו לנו 7 טיפים מועילים:
23/03/2016  |  ענבל סינגר  |   כתבות
למלא את החלל  /  תמר שורץ-זיו
"שיר פרידה"  /  שירלי בן-שלמה
"מעין משפט שלמה"  /  אלה שורץ
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
צבי גיל
צבי גיל
אם ביבי נתניהו ייכנס להיסטוריה זה יהיה על שהוא הצליח לא רק להקים ולקיים ממשל גרוטסקי, נלעג, מטורלל ומעורר חלחלה, אלא להשליט ממשל מעוות זה באמצעות הדמויות הנלעגות שבו והמדינית העקומ...
דן מרגלית
דן מרגלית
מישהו יודע אם האיש הזה מספיק אטום או נוכל, שלאחר הכתבה ב"אולפן שישי" בערוץ-12 הוא יצא בשבת מביתו? מישהו זוכר על איזשהו זגזוג סיטוני, שקרים ונוכלויות כאלה אצל מישהו באיזושהי מפלגה י...
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
יעקב הוא עיתונאי אשר לא היו לו שאיפות אחרות מלבד תקשורת, עיתונאות, יצירת סיפור, הגשה, הבאת חדשה, כתיבה, הבאת מידע על נושאים מנושאים שונים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il