פתגם ערבי עתיק אומר שהממון העזוב מלמד את האנשים לגנוב. ואכן, המענקים שהוקצו לרשות הפלשתינית משנת 1994 ואילך על-ידי גורמים בינלאומיים ובתוכם המדינות התורמות, היו בבחינת ממון עזוב. מכיוון שכך הוא עשה דרכו די בקלות לכיסיהם של אנשים ברשות.
תילי תילים של ביקורת נכתבו על השחיתות, חוסר השקיפות ואי היעילות של המערכת הפיננסית והמוניטרית הפלשתינית. ארה"ב, האיחוד האירופי, קרן המטבע העולמית והבנק העולמי תבעו מיאסר ערפאת בשעתו להנהיג רפורמות מרחיקות לכת כתנאי להמשך הענקת כספים למטרות כלכליות-חברתיות ברשות, אך הוא התעלם מאזהרותיהם והם בתגובה חדלו להעביר לרשותו את הכספים.
עתה מחככים ראשי הרשות הפלשתינית את ידיהם בהנאה נוכח המענק בן 3 מיליארדי הדולארים שהובטח להם על-ידי מדינות הג'י-8. נפלאות הן דרכי המעצמות הכלכליות כשמדובר ברשות הפלשתינית. זו הרי לא הוכיחה עדיין שהיא בשלה ארגונית לקלוט כספים בהיקף כה גדול. ראשיה אפילו לא נדרשו להציג תוכנית ניצול גלויה ושקופה של הכספים שיתקבלו. שוב שיחקה לידיהם של אבו מאזן וחבריו שעת רצון מזדמנת. כמו לאחר מלחמת המפרץ, שוב מיהרו הפלשתינים לעמוד בעיתוי הנכון במשבצת של ה"טובים" כאשר ארה"ב, אירופה, ובמיוחד הבריטים זועמים על ה"מוסלמים הרעים" אנשי אל קאעידה. המערב כנראה לעולם איננו מסוגל לחבוט בגורם אסלמי עוין במקל מבלי לחפש בסביבה גורם אחר מתון שיזכה לגזר, ושוב היו אלה הפלשתינים שזכו בגזר מן ההפקר.
שוב חוזר הניוון. צריך להיות מצויד במידה רבה של ציניות כדי שלא לצפות את העתיד להתרחש בעקבות הזרמת הכספים לתוככי הרשות. שוב תהיה זו קרן המטבע הבינלאומית שתפרסם דוח מפורט על המצב הפיננסי ברשות הפלשתינית כפי שעשתה זאת בין השנים 1995-2000 . שוב יחזור אחד המונחים הבולטים בדוח - "כסף מוסט", אותם סכום עתק של קרוב למיליארד דולאר שמצא את דרכו לחשבונות מחוץ לתחומי הרשות. ושוב יגלו הבודקים כי חלק מהכספים הועבר למימון פעילי אש"ף שמחוץ לגבולות האזור בעיקר לסוריה וללבנון והחלק האחר הועבר מידי ראש הרשות ישירות לגורמים פרטיים.
בכל פקולטה ממוצעת ללימודי מנהל ציבורי מלמדים שמענק בסדר גודל כזה ניתן להעניק רק לחברה אזרחית ודמוקרטית או לפחות לחברה המראה סממני התפתחות בכיוונים האלה. הרשות הפלשתינית רחוקה מלהיות חברה אזרחית או דמוקרטית, בעיקר לנוכח האנדרלמוסיה השלטונית המתמשכת השוררת בה. בעת הזאת, הענקת שלושה מיליארדי דולר לראשי הרשות ולעוזריהם, שקולה כבמשל החתול והשמנת, למינוי החתול למנכ"ל תנובה.
אם ניתן לציין נקודת זכות בהתנהגות ערפאת בפרשת הכספים הרי היא מצויה בעובדה שהוא עצמו לא נטל כספים לכיסו הפרטי. הפעם, חוששים בשטחים שהכספים כן יוסטו לכיסים פרטיים. לאבו מאזן ולאבו עלא, הנשיא וראש הממשלה הפלשתינים, יש עבר מוכח של שימוש נרחב בכספי הכלל למטרות פרטיות. לאחמד קריע (אבו עלא) אימפריה כלכלית המושתתת על מונופולים גלויים וסמויים ולאבו מאזן שותפויות סמויות רבות הממתינות לנתח מהמענק המקווה. בתקופתו של ערפאת כאשר הכספים הוסטו לעבר טרור ותעמולה מסיתה, מיהרה ישראל לפעול כדי למגר את התופעה. ראשי הרשות "עלולים להבין" כי הפעם, במידה והכספים יוסטו "רק" לכיסיהם הפרטיים, המוטיבציה הישראלית להתריע על כך לא תהיה גבוהה במיוחד. המפסיד העיקרי יהיה הציבור הפלשתיני המריר והזעם כרגיל במקרים הללו יופנה כלפי ישראל.
