|
|
עו"ד אילון אורון [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
כידוע, אין צורך להוכיח שנהג אומנם היה שיכור כדי להרשיע אותו בנהיגה בשכרות. התביעה המשטרתית צריכה רק להוכיח, כי בגופו של הנבדק נמצא אלכוהול מעל המותר. בנוסף, המשטרה נוהגת, על-אף שאין דרישה לכך בחוק, לערוך בדיקת מאפיינים לנהג החשוד. הנהג מתבקש לעמוד יציב, ללכת עקב בצד אגודל ולהצמיד את אצבעו לקצה אפו. עם זאת, מבחינת התביעה המשטרתית - בדיקת המאפיינים משמשת רק להחמרה בעונש ולא להקלה בו.
עונש המינימום על נהיגה בשכרות הוא שנתיים פסילת רישיון בפועל, דבר המוביל אוטומטית למבחני רישוי. עונש זה אינו מבחין בין נהג שבגופו נמצא אלכוהול בכמות נמוכה לבין נהג שבגופו נמצא אלכוהול בכמות גבוהה. גם פגיעה אפשרית בפרנסתו של הנהג אינה שיקול לקולא מבחינת המשטרה. האפשרות היחידה להקל בעונש היא במסגרת הסדר טיעון, בעיקר אם הסניגור מצליח למצוא ליקויים או כשלים בעבודתו של השוטר שתפס את הנהג, וזאת בכפוף לכמות האלכוהול בדמו של הנהג.
אולם, יש מקרים בהם גם אם לא נמצאו כשלים בדרך עבודת השוטר, ובדיקת האלכוהול בגופו של הנהג לימדה שאכן המדובר בשיכור, הוא ייצא זכאי. הנה מקרה שכזה.
נהג נעצר לאחר שרכבו נמדד ע"י שוטר כשהוא נוסע במהירות של 148 קמ"ש בכביש בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש. השוטר ציין בדוח, כי מפיו של הנהג נדף ריח חזק של אלכוהול וכי הופעתו הייתה מרושלת. הנהג, שנעצר בשעה 01:30 אחר חצות, הודה ששתה חמש כוסות יין אדום "אתמול בערב בארוחת חג". הנהג עבר בהצלחה את בדיקת המאפיינים: הוא עמד 30 שניות כשכפות רגליו צמודות זו לזו ועיניו עצומות מבלי שינוע; הלך על קו ישר כשזרועותיו בצידי הגוף, עקב בצד אגודל ומנה את צעדיו בקול רם; ואת אצבעו הצמיד לאפו-שלו ולא לאפו של השוטר.
לנהג נעשו מספר בדיקות ינשוף. באחת הבדיקות יצא פלט ובו מודפסת ההנחיה: "נשוף שנית בעוד עשר דקות". השוטר אכן המתין עשר דקות ואז הנהג נדרש לנשוף שנית. הנהג נשף שנית, אך הבדיקה יצאה לא תקינה. הנהג נשף שוב דקה לאחר מכן, ונמצא בגופו אלכוהול בכמות לא חוקית. כותב שורות אלו טען, כי היה על השוטר להמתין 15 דקות לפני הבדיקה המחודשת, ומאחר שלא עשה זאת - יש לפסול את בדיקת הינשוף המפלילה.
התביעה המשטרתית השתכנעה שטענה זו מוצדקת, ולאור זאת בוטל האישום של נהיגה בשכרות. מדובר בנהג אשר צבר שבע הרשעות קודמות ורישיונו נפסל מינהלית ע"י קצין משטרה במקום, וזאת בגין עבירת השכרות ועבירת המהירות. לאחר שהודה הנאשם בעבירת המהירות המיוחסת לו, נגזר עליו עונש של פסילה על תנאי בלבד ומבלי שרישיונו נפסל אפילו לא ליום אחד.