|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
של הגבר בן החמש והדולציניאה הטהורה בת הארבע ● שם, בין מבני הפח וצריפוני העץ של שכונת חף, חלפו ימי הראשונים ● שם בין עצי ההדר, בחצרה של בעלת הבית הרשעה, ניצתה אהבתי הראשונה
|
|
בין עצי הפרדס [צילום: איתמר לוין]
|
|
|
|
|
|
|
|
| או, יופי, עתה נשאל ונדע מה מצאו בסוף בבור הסיד לכשהתרוקן. | |
|
|
|
|
|
|
אנא, חכו עוד דקה, אולי דקתיים (!), ושמעו את שפעם, בעבר הרחוק, כמסתי בליבי.
הרי זהו הדבר שרציתם בו יותר מכל, לראות את צפונות בן השיח שמולכם, לשפוט אותו על-פי מושגיכם, ולהעלותו על הגרדום, האמיתי או הווירטואלי. אך בכל מקרה, רצוי שדם אדום יישפך, גם הרבה צהוב ולקינוח שפע של שחור.
וככל שיינגר יותר דם - כך ייטב.
אז דם לא יהיה כאן, גם לא הרוג אף לא פצוע. יהיה פה רק ילד בן חמש לערך, המסתובב בין הצריף הדולף שבו גר ובין הכיכר הדלה והיתומה שבעבר השני של הגבעה.
ולמקום שם קורא - גבעתיים.
שם, בין מבני הפח וצריפוני העץ של שכונת חף, חלפו ימי הראשונים. שם בין עצי ההדר, בחצרה של בעלת הבית הרשעה, ניצתה אהבתי הראשונה.
היא הייתה צעירה ממני בשנה, אולי שנתיים, אך יופייה ועדינותה כבשו את ליבי כבר אז. אורנה הרופאה, כבר אמרתי? תמיד שמחתי שמחה של אמת לבוא אל ביתה של הטובוסית, ולראות את מלכת ליבי הצעירה.
ביקשתי שתמתינו עם המסקנות הפרטיות שלכם. לא היה דבר בין צמד הנמושות המתחבאות להן בצל עצי ההדר, הגבר בן החמש והעלמה הטהורה כבת הארבע.
מה ששכחתי לספר הוא כי בדרך לביתה של נסיכת ליבי, הדולצינאה הראשונה של חיי, הייתי חולף ליד בורות של סיד מאלה שפרנסו את בתי החרושת הזעירים שבאזור שייצרו מרצפות, מה שבעברי הרחוק היה קרוי - בלאטות, ואילו היום הוסב שמם לאריחים. אכן, זהו שם רך ונעים, חף מכל אות גרונית הצורמת את אוזן השומע.
יום אחד, וזה נשמע בדיוק כמו הרבה מעשיות של פעם, עברתי בקרבה יתרה לבורות אלה. לא, אין מה לדאוג, מאז ומעולם הייתי ילד אחראי, דבר לא קרה לי, אך בערב שמעתי אומרים כי אדם נפל לאחד הבורות.
מי שראה פעם בור לכיבוי סיד, לא ישכח לעולם את החוויה. מעין "טעם" של גיהינום ויורה רותחת. המים הלבנים שבתוכו, רותחים ומבעבעים, וכל נתז הפוגע באדם מותיר על בשרו כוויה, עמוקה וקשה.
ופתאום - אדם שלם נפל?
מה יש לילד קטן לעשות בשעות של שעמום חוץ מלטוות בראשו סיפורים, לא משעממים כמו זה המסופר עתה. סיפורים אחרים, כאלה שרק ילד בן חמש יודע לרקוח אותם.
ואז - "נזכרתי".
כשהלכתי לידידתי החסודה, ראיתי את האיש, וכביטוי פתאומי של היצר הרע, בנוסף לשובבות טבעית, פשוט דחפתי אותו לתוך הבור, תוך שהוא צורח את הזעקות האחרונות של חייו.
ברחתי הביתה, וכדרכם של ילדים גם לא סיפרתי דבר וחצי דבר. הלכתי לרחוץ את פני ונשכבתי לישון.
הימים חולפים, כך גם הלילות, ושנים עמוסות ניתזו להן לכל עבר.
בזמן כלשהו הנחנו לצריף הדולף ועתיר העכברים, ועברנו לגור בבית. בית של ממש, עם גג אדום וחצר. כמו בציורים. גם צמד עזים ליחכו את מזונם, ותרנגולות ליקטו את אוכלם, אם מעשב השדה ואם מתערובת העשירה בחרובים. לא תאמינו, העז אכלה את התערובת, ואילו אני דליתי מתוכה את החרובים המתוקים שהיוו באותן שנים את ה-"טובלרון" האולטימטיבי של בני מעמדנו הכפריים.
שנים רבות חלפו, והתמונה הדהויה הזאת של הטובע בלבן, המבעבע בלונים תוססים בתוך המיץ הסמיך של הסיד הכבוי, נרשמו בתוך מכלול חוויות חיי.
זוכרים מה ביקשתי קודם? המתינו עוד מעט, גם זה לא היה בדיוק כמו שהעליתם במוחכם החולני.
יום אחד, בעוד אחד מניסיונותיי הנואשים לספוג מעט השכלה במכללה הקטנה, נפגשתי עם אחד מזקני הכיתה. ר' טוביה, אולי פנחס, בטוח שאין הדבר מעלה או מוריד עבורכם מה היה שמו האמיתי. הבה נרצה את כולם ונקרא לו בכלל אלימלך.
וכדרך שיחתם של מבוגרים, אולי אפילו מעט יותר ממבוגרים, התגלגלה שיחה בינינו. ממנה נודע לי, כי גרנו ממש באותה שכונה, כמעט דלת מול דלת.
או, יופי, עתה נשאל ונדע מה מצאו בסוף בבור הסיד לכשהתרוקן.
"אלימלך" (שם זמני), "שמעת על מקרה שמישהו בשכונתנו, בגבעתיים, נפל לבור סיד"?
"אהה", אמר, "כן, אני זוכר, כולם סיפרו על המקרה, אך ככל שרבו המדברים, כך גם גדלה מידת ההגזמה".
"פנחס", שאלתי בקול רועד ובתחינה סמויה וזועקת, "ומה מצאו שם בסוף"?
טוביה התבונן בי עמוקות, נשם עמוקות, השפיל עיניו, כחכח מעט בגרונו ואמר:
"שום דבר, הוא בסך-הכל שטף את ידיו, שם מעט מרגרינה והזהירו אותו, שבפעם הבאה יהיה יותר זהיר".
יצאתי החוצה, רציתי להקיא, ולהתנקות מאותה אשמת שווא שנטלתי על כתפיי הדלות.
אל תשכחו, ילד בן חמש.
באהבה לכולכם ותודה על החוויה הנהדרת שבמפגשנו הווירטואלי.
|
|
הכותב הוא גימלאי של התעשיה האוירית שעסק רוב שנותיו בהנדסת ניסויי מערכות מוטסות.
|
|
| תאריך:
|
26/10/2016
|
|
|
עודכן:
|
26/10/2016
|
|
עודד שרון
|
|
|
בלילה היה לי חלום בלהות. חלמתי שבשעת בוקר מוקדמת הקיפו כוחות המשימה את היעד: עפרה. המשימה: לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס. השמש זרחה, השיטה פרחה, הדחפורים רעמו והמשאיות הותנעו. בנינו ובנותינו, חיילי צבא ההגנה לישראל ושוטרי משטרת ישראל, נקראו לבצע את המשימה הקשה מכל: טרנספר. קולות המחאה על כך שמדובר בפעולה בלתי חוקית בעליל הושתקו. סוף-סוף לא מדובר בעקירת בני אדם מבתיהם. בסך-הכל מדובר בטרנספורט של מתנחלים. כידוע, אל"ם (האגודה לזכויות המתנחלים) טרם הוקמה, ולאגודה לזכויות האזרח אין עניין בנושא לאחר שהושלמו תהליכי הדה-לגיטימציה והדה-הומניזציה של המיועדים לגירוש.
|
|
|
|
|
לפני מספר ימים עלה מנכ"ל "בצלם", חגי אלעד, על דוכן הנואמים במועצת הביטחון. עיקר דבריו נסב סביב התביעה מישראל, להפסיק את "הכיבוש", הנמשך כבר לטענתו למעלה מ-50 שנה.
|
|
|
|
|
"אחרי החגים" כבר אינה קלישאה. כמו בכל שנה, לעת הזאת, חוזר המרוץ המטורף לשגרת היומיום. העבודה מחכה, ועימה בית הספר, לאחר היעדרות ממושכת מהם. מרפאות עמוסות של קופות החולים ירחשו, מן הסתם, אזרחים מבוהלים, שירוצו להתחסן מפני פגעי השפעת השנתית, כדי להקדים רפואה למכה הצפויה, ומסדרונות בתי החולים, לא עלינו, שוב יתמלאו ב"עמך ישראל", שנפלו למשכב וזקוקים לטיפול.
|
|
|
|
|
נעסוק בסיפור של 'סאקו וואנזטי' עד להודעה חדשה. מאורע פלילי, שהתרחש בשנת 1920 באמריקה ועורר סערת רגשות אדירה שלא שככה עד עצם היום הזה. בני אדם יצאו לרחובות בהמוניהם להפגין ולהשתולל, אלפי ספרים ומאמרים לאינספור נכתבו ונדפסו, ממלאים מדפי ספרים בכל ספריה ציבורית, בחנויות ובאוניברסיטאות, טוענים ששני המהגרים האיטלקים, סאקו וואנזטי, אנרכיסטים מוכרים, היו אנשים חפים מכל פשע, קדושים מעונים שנפלו על משמרתם בהגנה על הליברליזם האנושי הנאור וערכי המוסר (למוסדות האו"ם ולמועצת הביטחון שלו זה לא הגיע אז). נראה שעדין לא נאמרה המלה האחרונה גם אצלנו. מדי פעם מתעוררת מחדש הסערה במקומות שונים בעולם, בעיקר אמריקה הצפונית, אירופה וארץ ישראל, מתפרצת מתוך לועיהם של הרי געש סמויים, ומרטיטה את העולם בזעזועים חברתיים וגעשים של שנאה וחמת רצח. ייתכן שגם תנועת באדר-מיינהוף הגרמנית צמחה על שורשי המיתוס הזה. התפרצויות חדשות אלה לובשות צורות, מסיכות ופרצופים בהתאם לנסיבות המשתנות. אבל העובדות מספרות סיפור שונה, אפילו מרגיז.
|
|
|
|
|
הדרת נשים היא פשע מוסרי נתעב, ובהדרת נשים ניתן להכליל: סירוב השמעת קול אישה ברדיו, קביעת צד מסוים ברחוב לנשים בלבד, חלוקת אוטובוסים לאזורי נשים ואזורי גברים, על אחת כמה וכמה קריאה למותן של נשים הוא פשע מוסרי ממדרגה ראשונה, ואולי אף פשע פלילי חמור.
|
|
|
|
|
