דומה שהכל כבר נאמר ונכתב אולם בכל זאת מן הראוי לומר מספר דברים על אדם מיוחד זה. איש מוכשר באופן יוצא דופן, עורך דין בכל רמ"ח איבריו, משכיל, מתוחכם, יוצא ובא בכל העולמות, המקצועי, האקדמי, הפוליטי הבין אישי, בקיא בהוויית העולם, בצד היותו תלמיד חכם בעל ידע נרחב ביהדות.
במו ידיו הקים בשנת 1973 עם שני שותפיו המנוחים חיים הרצוג ומייקל פוקס משרד עורכי דן שהפך משותפות של שלושה אנשים לאימפריה עסקית ענקית למשרד עורכי הדין אחד הגדולים בישראל אם לא הגדול שבהם במקביל לקריירה מקצועית פיתח קריירה אקדמית מפוארת בתחום המשפטי ועסק בפעילות ציבורית נרחבת גלויה וסמויה.
במהלך הקריירה שלו על-אף התחייבויותיו העסקיות המרובות הגיח שלוש פעמים לשירות הציבורי על-אף שלא היה פוליטיקאי ואף לא איש מפלגה כלשהי ותרם תרומה מכרעת לשגשוגה של המדינה. תחילה, בסוף שנות השבעים כמנכ"ל משרד האוצר, לאחר מכן בממשלת נתניהו הראשונה בשנות התשעים, תקופה קצרה כשר משפטים ולאחר מכן כשר האוצר ולבסוף בממשלת נתניהו השלישית כשר משפטים.
בגיחות אלו היה חריג מבורך בפוליטיקה הישראלית בבואו כאיש מקצוע בלתי מפלגתי, על-אף כמובן שהיה בעל השקפת עולם והיה איש ימין בדרך כלל, והצטיין בכל תפקידיו הציבוריים. בקריירה הפוליטית שלו נתן ביטוי למודל האמריקני שאיננו מקובל בישראל, לפיו לתפקידי השרים ושאר התפקידים הביצועיים בממשל, מתמנים אנשי מקצוע ואנשי עסקים המוותרים לתקופה מסוימת על עסקיהם ויורדים בהכנסותיהם באופן ניכר לצורך ביצוע השליחות הציבורית בה הם רואים אידיאל לאומי, זאת בניגוד לנבחרים הפוליטיקאים שכל חייהם נמצאים בעולם הפוליטי.
הקריירה הציבורית שלו לא התבטאה רק בתפקידו ב
ממשלה והוא כיהן במוסדות אקדמאיים רבים, בוועדות ציבוריות כגון הוועדה הציבורית להסדרת נושא הגיור, הוועדה הציבורית להסדרת חוקי היסוד ועוד ועוד.
את כל התפקידים הללו מילא ביסודיות, במקצועיות ובדיסקרטיות מוחלטת שאיננה מאפיינת את החיים הציבוריים בישראל. בכל התפקידים הללו נתן ביטוי לכשרונותיו יוצאי הדופן להיותו אמן המשא-ומתן ובניסיונות מתמידים להביא לפשרות היסטוריות ולראות תמיד את המאחד בעם ישראל.
ראשי המדינה וראשי המשק נהגו להתייעץ עמו בקביעות הן כשהיה בתפקיד והן כשעבד במשרדו ותמיד יכלו לסמוך על עצה חכמה מקצועית ובעיקר דיסקרטית וחברית שלא כמקובל במקומותינו, מעולם לא השוויץ ולא נתן ביטוי לקשייו המרובים ולהתייעצויות דיסקרטיות אלה ונהג על-פי המודל הקלאסי של עורך דין מקצועי.
בשנת 1996 עם התמנותו לשר המשפטים ועם היבחרו של עו"ד דרור חוטר ישי, ראש לשכת עורכי הדין דאז לוועדה לבחירת שופטים דומה היה כי הנשיא הכל יכול דאז של בית המשפט העליון
אהרן ברק, שעשה במערכת המשפט כרצונו הן באמצעות פסקי הדין שלו והן באמצעות שליטתו המנהלית במערכת לרבות בוועדה לבחירת שופטים, יאבד את הרוב המסורתי שהיה לו בוועדה.
יעקב נאמן על-אף יחסי הידידות שלו עם הנשיא ברק היה מתנגד נחרץ לאקטיביזם השיפוטי של הנשיא ברק וכתב והתבטא על כך פעמים רבות במרוצת השנים ואף התנגד לאופן מינוי השופטים לבית המשפט העליון, עובדה שהייתה ידועה לכל גם בתקופה זו.
תוך שבועות נשלפו
חיש קל פרשות מתהום הנשיה על-ידי "היד הנעלמה" בפרקליטות והשניים הועמדו לדין ונאלצו להתפטר מהוועדה והכל חזר על מקומו בשלום...
במקרה של נאמן נשלף מזכר ישן שלא נעשה בו דבר ארבע שנים, הודלף לעיתונות, הוגש בג"ץ ונפתחה חקירה חפוזה. עוד טרם הושלמה החקירה הועמד נאמן לדין על מתן "תצהיר שקר" חפוז שהוגש תוך 48 שעות במסגרת הבג"ץ, עוד טרם הושלמה החקירה וללא קשר לעילה הראשונית בגינה נפתחה חקירה.
נאמן קבע את התקדים העצוב לפיו שר משפטים שנפתחה נגדו חקירה פלילית עליו להתפטר מתפקידו, זאת על-אף שלא היה חייב לעשות זאת על-פי החוק, ולא חשוב עד כמה ההאשמות מופרכות, בחריג גמור לחזקת החפות.
לאחר חודשים רבים שבהם סבל מעוגמת נפש מרובה בגלל פרשה זו הקרויה על שמו ואף חלה במהלך משפטו זוכה נאמן פה אחד על-ידי ההרכב וחזר לממשלה.
אולם, לתפקיד שר המשפטים מונה כבר שר נוח יותר למערכת שעשה את רצונה, ולא ניתן היה להחזיר את נאמן לוועדה לבחירת שופטים והוא הפך להיות שר האוצר.
גם דרור חוטר ישי זוכה מהתיק הפלילי חסר היסוד שהוגש נגדו וגם מעוד שני תיקים נוספים חסרי שחר שהוגשו כנגדו בהמשך לזיכוי הראשון, אולם הנזק האישי והציבורי נגרם ללא תקנה והוא הפסיד את התמודדותו על ראשות הלשכה בשנת 1999.
בשנת 2004 בעת שנתמנה ליועץ משפטי לממשלה אמר השופט העליון דהיום
מני מזוז בשיחת רקע לעיתונאים כי בתקופה שקדמה למינויו, בפרקליטות נהגה מדיניות של "תפירת תיקים וסימון מטרות". מן הסתם, התכוון גם לפרשות המתוארות לעיל. כמובן שאיש מהמעורבים בכתבי האישום התפורים בשנות התשעים לא הועמד לדין, לא נשא באחריות כלשהי והקריירה שלו לא נפגעה בשום צורה וזאת בגוף אשר נוהג להתפאר "בביקורת עצמית, בהפקת לקחים ובבחינה עצמית מדוקדקת". גם מי מהמעורבים שזוהרם הועם במרוצת השנים בשל הסתבכויות אחרות לא נשאו בכל אחריות בשל פרשות אלו.
גם כשבסופו של דבר נעשה מקץ שנים ניסיון להקים גוף ביקורת ציבורי על הפרקליטות, פתחה הפרקליטות במלחמה טוטאלית ובמאבק חסר תקדים תוך איום על שרים ועל הממשלה עצמה והצליחה במידה רבה להביא לנטרולו של הגוף ולהתפטרותה של נציבת הביקורת הראשונה השופטת הבכירה
הילה גרסטל.
את תחושת העלבון והזעם שחש כתוצאה מהעוול הנורא שנגרם לו על-ידי המערכת יעקב נאמן לא שכח וגם לא את תחושת המחנק והרדיפה בשעה שמאות אנשים מקבלי משכורת מהקופה הציבורית מקדישים את חייהם למרדף אחרי אדם מסוים שסומן ע"י המערכת, מדפיסים שעון נוכחות בוקר וערב במשך חודשים ועוסקים אך ורק ברדיפה זו. למרות זאת, משמונה לשר משפטים בפעם השנייה בשנת 2009 וכיהן יחד עם חלק מהפיגורות שהיו אחראיות לרדיפה חסרת השחר אחריו, ידע להתעלות, להיות ענייני, מקצועי ובנועם הליכות ועל דרך הפשרה לקדם את המערכת בדרכו.
יעקב נאמן מעולם לא שכח את הרקע הצנוע ממנו הגיע ונהג בצניעות ובעממיות בכל הסובב אותו.
כך נהג בישיבות רבות המשתתפים כאשר סייע בפינוי ספלי הקפה מהשולחן וגם בהיותו שר חייג בעצמו לעיתים קרובות את הטלפונים שאותם רצה להשיג.
רבות נאמר על היותו איש חסד ועל מתן צדקה בסתר, אחד המקרים הבולטים בכך הוא אותו תיק "פרו בונו" אותו נטל על עצמו לטיפול בהתנדבות הידוע כפרשת "אטינגר". עניין פרשה זו הינו ילד שטבע בבור פתוח שהושאר ע"י הקבלנים שבנו באתר בניה. התביעה התמשכה שנים בבית המשפט המחוזי וגם בבית המשפט העליון ובסופו של דבר הביאה לשינוי בהלכת "השנים האבודות", קרי, שיעור הפיצויים בנזיקין למשפחות של קטינים ולצעירים רווקים ללא משפחה לאחר שנפטרו שלמעשה הוכפל פי כמה בעקבות הלכה זו.
יעקב נאמן לא איבד מעולם את תחושת השליחות והאמונה הגדולה באחדות ישראל ובגורל עם ישראל.
יהי זכרו ברוך.
