המשך חזיונות הסודות הכמוסים הקסומים (ב')

שאלת קיומי בעולם עולה בי כל הזמן, מאין אני באה ולאן אני הולכת". ההבנה מדוע אני כאן ומהי מטרת קיומי. "אני" באתי לגמרי זמני, אין משמעות לזמן, אלא העבודה שאני עושה עכשיו בעודי בחיים, חיפוש אחר ה"אמת".

עולם - עלם - הסתר. הנצח הוא זמן ארוך מאוד שאנחנו לא יכולים לדמיין את תחילתו ואת סופו - נעלמים מאתנו. ומאן אני בא, לא נדע, כי עלינו לעשות בריאה מחודשת כל הזמן, יצירה מתוך רצון, להקדיש מרץ וכוח בעשייה מתמדת ובכך יש השפעה על העולם העליון והתחתון יש הדדיות בין הבורא ובין האדם.

"כי קרוב ה' לכל קוראיו ולכל אשר "יקראוהו באמת" מי שמאמין לחלוטין באלוהים ואוהבו על הטוב שמעניק הוא לנו, אז מוצאים אותו ולא צריך שום מדריך אלא רק האמת הפנימית שבנו. יש בהתקרבות זו הבנה עם הקב"ה. מי שיש בו אמונה יבין את השם, את אמונה חשים אותה, אמונה מורכבת, מענווה, משתיקה ומילים, בדיבור מבינים יותר. החומר בעולמנו הוא כלי שגורם שמחה ובעירה, קשה לוותר על החומר, לתת זו עבודה מאוד חשובה ולא קלה. החומר הוא מזכיר לנו כל הזמן, מאין אני באתי. לאן פני מועדות לא אדע כי הכול בהסתר. לא נדע מה ימיו של האדם בעולם זה, יש בו קווי אופי טבעיים ואיכויות אישיות לצד איכויות חיים שיושמו בו בטרם הולדתו.

אני נולדתי בתנועה מתמדת בחיפוש משהו שיספק אותי, שייווצר אצלי לעשייה, לא לעצור את הגלגלים הנעים, לעולם לא הפסקתי לחלום וליצור, ביצירה לא מעורבת החשיבה אלא היא באה ממקום נקי, זה לא בא ממקום של אגו אלא שמחת הלב ושותפות עם כולם. קוד הצופן הגנטי בין הדורות מאוד מסקרן אותי, התברר כי כל תכונה תורשתית דנ"א בעלת יכולת שיכפול ויש דיוק בשכפול הודות לכך נשמר במשך דורות יציב אך יכול לעבור שינויים, זהו תכנון תבונתי.

תכונות ההורים משתלבות בצאצא מכוחו של מיזוג, כעין בחישה של סוגים של תכונות, אך עניין הצופן הגנטי, גן התורשה שונים אנו זה מזה. אחים יכולים דומים זה לזה אבל אינם זהים לעולם זה לזה.

חשיבות רבה לנושא שאני מעלה כאן, האם יש ניצוץ של תחושת המשמעות של חיינו, משמעות לדעתי זה קשר עם בני אדם, בכך גם אנו עושים את השיעורים והתיקון שלנו בעולם זה, ללא בני אדם לא יכול האדם לסיים את השיעורים ולמעשה נמצא בבדידות ובתוך עצמו בלבד. איך זכאי האדם להיות בחייו במצבו הטבעי?, לתת ביטוי טבעי ליצר הקיום שלו.

"ואהבת לרעך כמוך אני ה'"

יש אנשים שצו השכל מנחה אותם מתוך ההישרדות ופחד לשמור על הקיים ואף משתמשים באמצעים חיצוניים, אגואיזם זה גן ובגללו מתחוללות מלחמות. זכותו של האדם להגן ולשמור על עצמו, "בקש שלום ורדפהו שלום", שלום עם עצמנו ועם האחרים, אנו מגיעים לשלמות. השכל באופן טבעי צריך כל הזמן לשאוף לשלום עם הסביבה, אותה חרות ששרוי האדם ישתף בחירות זו את האחרים מתוך אמונה בעצמו ובאלוהים, יעניק ויזדהה עם האחר ויבין אותו .

ויש מצב שילד חוזר לתכונות הידועות של אחד מאבותיו בדור רחוק יותר, ייחודו עבר דווקא לו. במערך החשיבה של השינוי האבולוציוני נתפס כשינוי גנטי, שונה באוכלוסייה במרוצת השנים והדורות, ייתכן שיתווספו גנים נוספים למאגר שישפיעו על אישיותו.

"זהות האני" היא: א. זהות אישית האדם כפרט ב. זהות קבוצתית האדם בהקשר בין אישי ג. זהות אידיאולוגית, ייחודית שהפרט רוצה להשיגם, שמירה על זהות פנימית ותפקודה תוך כדי התאמה פנימית עם הפרט.

זהות אישית היא התמונה שאדם בונה על עצמו במהלך חייו נותנת משמעות לחייו. אדם שזהותו מגובשת מסוגל להעריך את כוחותיו ואת חולשותיו ומסוגל להחליט כיצד להתמודד עם קשייו.

לאדם זה יש תשובות לשאלות: מהיכן בא? מי הוא? מה רצונו להיות ? יש בו היכולת לאחד עבר, הווה ועתיד. זהות האני אינה מתמסדת כמשהו קבוע. זוהי תחושה הזקוקה לשחזור מתמיד של ישות העצמי בתוך הממשות החברתית, בעודנו ילדים סביר שאצל ילדים מסוימים קיים קושי עד תחילת גיל ההתבגרות, כי תלמיד אינו מעריך את הישגיו והתייחסות לכישוריו, סבל רב יכול להיגרם לצעיר שאינו מרגיש ומקובל על חבריו, בחברה או בכתה. ילד בוחר את הוריו כדי להיוולד בעולם זה ולהשלים את תכליתו והוא כחלק ממשפחתו. אדם נולד בצלם אלוהים, זוהי התודעה הנצחית של האדם ותכונות היסוד שלנו יש בם אמונותינו ותפישת החיים וגישות שונות . כל אחד מאתנו נולד בתבניתו ובטבעו ובייחודיותו. אדם הוא בריה ייחודית בפני עצמה, נזר הבריאה, כוונת הבורא שהוא ברא ויצר כל אחד מאתנו בני האדם שווים, אבל שונים.

הבורא ברא הנפש שרוצה לנושאה ולהרים את מעלותיה וסגולותיה הטהורים והטובים. ייחודיות זו מצויה אצל כל בני האדם והיא ביטוי לעובדה שהאדם נברא בצלם אלוהים, כך מוצאים באדם ייחודיות מופלאה, פרצופנו דומים כך אין דעותינו שוות וכן טביעות אצבעותינו. בין כל רבבות ברואי אלוהים אין שניים שיהיו דומים זה לזה גם בצורתם החיצונית בתבל, לעולם בני אדם אינם זהים.

כאשר יש שוני חיצוני מעיד על שוני עמוק יותר בפניותינו בנפשו של האדם וכן בבניין האישיות הרוחנית, ישנם הבדלים מהותיים בין אדם לרעהו. אין אנשים שווים זה לזה באופי, בכישורים, באורח החשיבה בנטיית הלב ומשאת הנפש. לכאורה נראה כי חיינו דומים זה לזה, ביקום ובתוך המשפחה בין האחים, אבל זה רחוק להיות כך במציאות החיים, כל אחד נושא חיים משלו . חיים שונים ואופי שונה אחד מהשני וזה כל היופי שאנו שונים.

בכל אחד מאתנו טמונה היכולת להגשים את ייעודינו, ומהו? הוא גוון הייחודי לאותו אדם, צליל וצבע ומקור השראה לעצמנו ולאחרים, כל אדם לגורלו ולאן שיכוון אותו ולמעשיו, לא ניתן להשוות בין אנשים, נקודת המוצא השווה משמשת להבלטת הקו המבדיל. למשפחה יש גם את היעוד המשותף של אותה משפחה ביקום, ויש לכל אחד מבני המשפחה בנפרד את היעוד שלו. במשפחה יש סדר ושייכות, כל מי שנולד במשפחה לדורותיה שייך אליה, כל מה שקרה במשפחה שייך להם, לעיתים יש פרטים ואירועים שנדחים על-ידי דור, שם הם מודחקים והרבה מהרגשות והתוצאות של אותם מעשים עוברים מדור לדור שבאים לידי ביטוי באחד הדורות למרות שאינם שייכים אליו.

הסדר הוא ההורים, האהבה ומשמעת פנימית, הסדר הוא גם המסגרת של היופי. לא כל ילד זוכה לקבל ולקיים מה שהוריו העבירו לו ולא כל בני המשפחה מבינים למעשה למה הם יחדיו אחים במשפחה, יחסינו מעצבים אותנו, לא כל ילד ניחן בשקיפות ופתיחות בתוך המשפחה. איש אינו רוצה להיראות כחיקוי של רעהו, האמן מטביע יצירתו וסגנונו האישי, כך המדען ממציא או משכלל. בשבילי תמיד כל בני האדם מיוחדים, גם אם נקודה זו חבויה אצלם אך רדומה כי אני אוהבת אנשים ומקבלת אותם כפי שהם. לא ניתן לעולם לשפוט אנשים, לא אנשים רוחניים, לא אנשים יצירתיים, אמנים בפרט, בדרכם, האנרגיה שלהם שונה לחלוטין, הם לא כאנשים הרגילים ההולכים ב"תלם" המוכר.

"כל-אִישׁ אֲשֶׁר-נְשָׂאוֹ לִבּוֹ;וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ, ... וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה".(שמות)

"אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה, עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי": המשורר משוחח עם ליבו הקבוע, ומחשבותיו המתחלפות נודדות ומחפשות תשובות.

ביצירתיות יש פריצה של האדם מעולמו החוצה וידע ותבונת לב אישית משלו. ילדים זו שמחה אך הכול טמון במשפט, קבלו אותי כמו שאני, כל אחד מאתנו רוצה שיקבלו אותו כפי שהוא אך בחברה זה לא כך, הורים יכולים לשפוט ולבקר מגיל צעיר את הילד על-פי כללים הילד מבקש סביבה בטוחה שיקבלו אותו ללא תנאים במשפחה, אך הילדים מושפעים, לומדים וסופגים מההורים וכך הם נוהגים ומגיבים בהתאם לכך.

הייתי ילדה עם המון רגשות, שהיו בה רצונות משלה והרצון לעשות כל העולה על רוחה, ללא ביקורת לטרוף את החיים. הייתי ילדה שעמדה בציפיות ובדרישות של ההורים ולא נשאלה מה בעצם היא רוצה. בקשתי רק שיניחו לי לעשות מה שאני צריכה לעשות ברוחי מבלי לפגוע באיש ועל-פי טבעי לפרוץ את הקופסה, המסגרת הקבועה במעגל, ילדה סקרנית ששאלה קושיות ובקשה תשובות,ילדה שראתה וחשבה בגדול מעבר לחלומותיה הפרועים, ילדה שרצתה להעמיק וראתה רק את הטוב.

ילדה שידעה מה עומד לקרות כל רגע, ולא הבינה מה גלום בה, רק בשלבים מאוחרים של חיי ידעתי מרחבי רוחי ונפשי ובחרתי לתת עזרה לזולת, ילדה שהרגישה כברומטר מה קורה בליבותיהם של האנשים הקרובים אליה. ילדה שרצתה לפרוש כנפיה כציפור ולדהות במרחבי היקום. ילדה שנשארה חרדת ציפייה וסקרנות, ולמדה לפרוח בתוך עצמה וידעה טבעה, שרצונה הרב היה להיות כפי שהיא באמנותה ובכישוריה.

"אני הנושאת את ריחו של האביב, גומעת השדות המוריקים עתירי פריחה במרבדי גוונים אביביים, סגולים, לבנים, אדומים וצהובים. השמש שלחה קרניה החמימות להזכיר לי "אביב הגיע" לבקרני מוקדם, גם בחודש אדר, אני מרגישה וחשה אותו בקרבי כמו שאני חשה שעוד מעט, עוד רגע קט יבוא עלי רגע טוב." (נולדתי באביב)

אני מבינה כאם וכסבתא כי כל ילד בשבילי הוא ייחודי, רוח האדם, רוח קודש בו, הייחודי הוא להישאר באמנותו נאמן לעצמו וגם בגיל צעיר. כאשר ילד גדל במרחב החיים מיישם ומכבד את היופי הפנימי שטמון בו לידי יצירה אישית, התפתחות שתרומתה לנו ולכלל. יעד של כל אחד ואחד מאתנו, זו הסיבה שאנו אוהבים לעשות מה שאנו יודעים לעשות מילדות, אין זה סותר את זכותנו לדרוש ולעמוד על שלנו במיוחד שעמדתי בכללי התנהגות כמו כולם, חשוב שילד יהיה שווה ערך כשאר האחים. אי-אפשר לקחת ממשהו כלום, זה שייך רק לו.

ללא האמונה בקרבי לא הייתי יכולה להתקיים, רק בו שמתי מבטחי וככל שבטחתי בו הרגשתי את הקשר הבלתי האמצעי שלי עמו, נאמר "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אלה אשר יקראוהו באמת" (זוהר, שמות ב').

מתוך התבודדות במהלך השנים פנייתי לבורא מעומק לבי ובהתערבות האלוהים ראיתי נסים. האמונה היא הנשמה בעצמה, היא כוח רוחני פנימי יותר עמוק ויותר חזק מרגש ושכל. הנשמה (=האמונה) אומנם מפעילה את השכל והרגש, אך היא קיימת עוד לפניהם. כאשר בני אדם הולכים אחר האמת ומכירים במהותה, הם ממצים את מסלול ההתפתחות המאפשר להם לבחון את המציאות מנקודת מבט רחבה יותר. חוסר אמונה מלווה בעיוורון, מנת חלקן של אותם אנשים שלוקחים חלק במשחק מסוים של יצירה משותפת, זהו השלב של בחינה מחדש, הדבר המשעשע ביותר שאינם מבינים שהדבר האוביקטיבי היחיד המתקיים בכל, זו רק אהבה, רק אהבה שואפת להתפתחות ולהתגלות משום שרק האהבה מניעה חיים והיא צריכה להיות נר לרגלינו.

אני קבלתי מענה, חקרתי דרשתי וגילתי בעצמי, סוד קיומי ויעודי. עברתי הרבה מאוד מבחנים וניסיונות וסבלתי מטעויות קטנות, אבל בסופו של דבר אני יודעת משמעות חיי. לא ניתן לעולם לשנות את טבעו ויצריו של כל ילד במוקדם או במאוחר הנשמה תחזור לכור מחצבתה, ברה וזכה כקדם לטבעה ותבניתה, התקרבות לעצמי. גם אם עברתי דרך חתחתים וחוויתי המכשולים ואף אם זה לוקח שנים רבות ברצון לחיות את החיים האמתיים במלואם לפי רצוני והאפשרות להתנהל כעצמאית. רכשתי ולמדתי תוך כדי אחריות, לפתור את בעיותיי והיטבתי דרכי.

"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" אין חלקו הראשון מבטל את השני. לא חשוב מה יתכנן האדם בסופו של דבר מה שהחליט הבורא, הוא שיהיה. כלומר זו תהיה המציאות שבה יחיה. החשש העולה מן הפסוק הוא שאדם עלול להפוך אדיש לחייו, במקום לקום ולעשות מעשה. הקבלה דורשת פעלתנות מרבית ודרישה לעודד האדם שלא יישאר אדיש שיפעל ויעשה מעשים ומידות טובות כבורא, ביכולת הבחירה בכוח האדם לבחור ולשנות מהלכים בחייו. זו הבחירה החופשית היחידה, היא זו שכבר תקבע את עתידו. ככל שיתמיד בזה, כך יצליח. גמר תיקונו של האדם שאין בו שום הגבלה במצב חופשי לחלוטין ונעשה כבורא חופשי לחלוטין עד לעולם האין סוף, זה תלוי בגנים של האדם שמוטבעים בו. התנאי הוא שיהיה כטוב בעיני אלוהים ואדם בתכונות טובות ובאחדות עם האלוהים. כיום אני שומרת על זהותי אני ועצמי וכפי שאבי שמר על זהותו האישית, הכוללת עקרונות והערכים שאימצתי לעצמי באמונה דתית מוסרית אידיאולוגית ובחירת מקצוע. תוך עידוד וגיבוש עצמי ללא פחד, התהוותי מילד לבוגר והורה, להמשיך להתקיים לקראת תכליתי.

יכולת הבחירה

החיים בעירייתם (חשופים) - אור החיים, שמש מאיר, ירח מאיר, יצירה והפקת ידע ומשהו מעצמי שמעניקים לי חיים, הידע, השפה והמילים קשורות למחשבת האל לבריאה ולי ואני מעבירה זאת באמנותי בצורות שונות. האמנות שבי מחברת אותי לילדותי לבגרותי ועד הלום שאני סבתא.

אני מבינה שכל חיי בנויים, מסודרים ומכוונים למטרת קיומי ולכן קל לי לקבלם כפי שהם. אני יודעת שתפקיד האישה במצב שלא נמצאת עם בן זוג להעניק חסד לזולת, וזה מה שאני משתדלת לעשות עד היום. כי בעצם הנתינה יש בי את שמחת הקבלה. לא לכל אדם ניתנה היכולת והזכות בעזרת רוחו להביא את עצמו למקום מבטחים עד שנשמתו ונפשו ישקטו. לשמחתי במהלך השנים הבנתי והאמנתי להעריך את מהותי ולהביא עצמי למקום טוב והעיקר, להתעסק בעיקר ולא בתפל. עקב עבודתי הקרובה לבני אדם, למדתי כי כל הזמן עלי לשמור על עצמי ולהישמר," שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו", לא פלא שאנשים בוטחים בי, אני נוצרת דבריהם כקופה סגורה, שומרת על חיי. הסובל יש לו רצון לתת לא רק לקבל יש לו מה לומר מה עבר בחיים או בגיהינום. האמנות מתבססת על מה שעברתי לתת את היסודי שבי שבמובן לכולם. העברת הזיכרונות, זו איכות והאמת שלי, איך התמודדתי בחיים ואיך השפיע הסבל על ההוויה האישית שלי. הכול יחוג סביבי בשמחות ובעצב, בלבי תמיד האנשים שמלאו את חיי שמלאו את לבי. הבית שוכן בלבי, אימא ואבא שהעניקו לי אהבתם ומטובם. הורים לעולם לא נוטשים את ילדיהם. בתודעה אני רוצה להעביר ערכים של ההורים כמותם לילדיי.

יכולתי לבחור בחיים מכופפים בכניעת גוו אבל החיים יפים ולכן בראש זקוף אתהלך.

"חוכמת איש, רוח משובחת לדבר דברים צחים"

לא תמיד הייתי ברורה לכולם ואף נחשבתי עוף מוזר במשפחתי. חוותי את השאלות משם למדתי אמיתות, השקפת עולם התואמת את המציאות, איך העבר יכול להתמזג עם ההווה ועם העתיד, בלשוני יודעת להעביר ניואנסים, מסרים והרצון בי להעביר ידע לעצמי ולזולת, ידע גם קשור למידע קדום של האדם, רוחו ורגשותיו ומהם הופכים את האישיות והתרבות לייחודיותו.

אני שמחה שניתנה לי הזכות שניתנו לי חיים וההבנה שהחיים הם .. מה שאנו עושים מהם" אכן עשיתי! יכולת הרצון שבי לידי הגשמה ועשייה לחיים מלאים ומלאי תוכן וזאת ללא לאות. כך כתבתי בספר שירי, "החיים טובים למי שמבין אותם". הפנמתי כי כאשר אני אוהבת מתחיל היעד שלי זוהי הסיבה תמיד לשוב לחיים טובים. אדם רוחני הינו אדם שהזיכרון שלו מגלגולים קודמים קיים, גם אם הוא לא מכנה זאת כך, זה יכול להתבטא למשל בזיכרון של שפות וידע.

ההתפתחות הרוחנית קשורה באחריות שאנחנו מוכנים לקחת על האושר שלנו, על הסיפוק שלנו, על להיות הבוסים האמיתיים של החיים שלנו. כל מה שקשור למודעות רוחנית קשור למאה אחוז אחריות על יצירת המציאות שלנו. הרבה מאוד אנשים מסתובבים ליד ולא ממש נכנסים פנימה מפני שהם לא לוקחים אחריות על החיים שלהם. זה דורש שינוי שקשה להם איתו. זה משהו שקורה לאט, לאט. זה משהו שמבקש גישה שונה לחיים. בגיל מאוחר כשהפכתי לעצמאית הבנתי את הידע הטמון ומה שגלום בי ויד המכוונת אותי להדריך ולהושיט עזרה לאחר. רק בשלבים מאוחרים ידעתי באמונתי את מרחבי נפשי.

האם יש בנו שכל ותבונה להשפיע על זרמי החיים, ה' הוא הגדול והוא מכוון את ימינו הבאים. אם נקבל את תכונות ההשפעה של הבורא יש סיכוי ביכולת הבחירה להצליח. עולה ברוחי האיגואנה שיוצאת בלילות לשחר לטרף, ידועה בראייה העל חושית, מתאפיינת בראייה מצוינת למרחקים, חוש הטעם המפותח שלה יותר משל בני אדם. במיסטיקה, כך בגוף האדם יש אנשים שניחנו בראייה של העין השלישית (איבר בלתי נראה), בראייה על חושית, הידיעה על החזון.

אחד המאפיינים הבולטים של הלטאות הוא יכולתן להתנתק מזנבן, ואחר זמן מה היא תגדל לה זנב חדש במקומו, ההינתקות הזו יכולה האיגואנה ללמדנו, לפעמים עלינו לנתק עצמנו מהעבר ומדברים לא מועילים ולעשות הדברים שאנו חפצים לעשות לחקור מציאות חדשה ולפעול על פיה . האיגואנה מסמלת מימוש חזון וחלום והתגברות על עכבות ופחדים מהעבר שאסור שינהלו את ההווה, גם אני מרגישה כאיגואנה יש בי יכולת לחבר עצמי לעולם הדמיון והחלומות לעזוב הישן לקראת החדש. הסביבה והנסיבות אומנם משפיעות עלינו, אך אנו המושכים בחוטים של חיינו.

"הבוטח בהשם חסד יסובבנו," מיום לידתי הלכתי עם צופן ואמונה באלוהים ושמתי מבטחי בו. זכיתי להתגלות של ניסים שקרו לי בזכות האמונה שבי. למדתי עם השנים שכל מה שאני יוצרת, אני יודעת שלאדם יש הידע שלו אך תמיד שאפתי להרחיב הידע וללמוד וזאת עשיתי מאז שאני זוכרת את עצמי. אני ממלא את הריק את חיי מהיש מהתודעה ללא הפסק בעשייה, כך העולם נוצר יש, מהיש, האמת שהמקום והזמן תמיד יהיו קיימים.

ביכולת ליצור טריטוריה חדשה בכלים מלאים באור ותקשורת מן הבית ממנו באתי מחייב אותי להיות קשובה עם עצמי, בנאמנות עצמית תוך שיתוף פעולה מלא עמי ועם היקום המביאים אותי לחיות בשפע בהנאה בשדה האנרגיה שיצרתי ובעולם זה, תוך הבנה מדויקת המאפשרת תיקון הלב בקלות ללא מאבקים, מה שמבינים אינו יכול להיות מובן אם לא מתקיימים דרכו והכול חוזר למקומו. בשיעורים שעלי לעשות עם עצמי, כול חלקי הגוף משתתפים ואז השמחה שורה בי. קל לי יותר להסתכל על כל הבעיות שעברתי בדרך, לא מתוך ייאוש אלא שזה לא יקרה עוד פעם.

צורת חשיבתי היא, אני מתבוננת ועושה את רצונותיי מנקודת מבט שמביאה אותי למקום שאליו שאפתי להגיע, כך אני רואה מעשה אדם הצלחתו והשפעתו על הסביבה בכך יש הדדיות מפרה. "שבחו ורוחו (של האדם) תלויה בבחירת הסביבה, המתאמץ בבחירת הסביבה ראוי לשבח". (בעל הסולם) המאמץ שווה כי הסביבה מביאה את האדם למעשים טובים.

"עשה לך חבר וקנה לך רב"

אני משתמשת במחשבתי בכל דבר לידי עשייה ויצירה במבנה המשולש. צלע א' מחשבה, צלע ב' רצון, צלע שלישית העשייה, פעולה המשולש שנוצר התוצאה, המשולש בהרמוניה כפי שהיא = תוצאה. דוגמה: צלע א' איש, צלע ב' אישה, צלע ג' כי יזריע אותה בזרעו = תוצאה ילד.

קודקוד של המשולש הוא שיא הפסגה של האני האמתי שלי, רצונות רוחניים עד להשגת האני האמתי שלי, לאן הגעתי בסופו של הרצון והעשייה ואני ככלי המקבל מהשפע האלוהי.

המשולש זהה במבנהו לעץ הספירות, עץ החיים. בגיל מאוחר למדתי את מבנהו ונתתי יעוץ אישי וכלים חשובים לבני אדם דרך מפת עץ החיים, אפשרתי להם להכיר יותר את עצמם ומהן הפעולות שעליהם לעשות כדי להגיע לאמת פנימית ולחיים שקטים וטובים. דרך עבודה פנימית עם עצמם ולימוד הלקחים והשיעורים שעליהם לעשות בתיקון המידות והמעשים.

הקבלה חושפת בפני האדם את כל המציאות ומסבירה לו את חוקיה: היא מלמדת אותנו איך ניתן להפעיל את מבנה היקום ומבנה מערכת הנשמה של כל אחד מאיתנו. העץ בנוי: מדואליות, אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב. חיינו מתנהלים מתוך צורת המשולש: עבר- זהותנו, אין להתעכב צריך להתקדם, הווה - זמן שאנו ממשים רצונות ועצמנו, ידע ושינויים בטוב וברע, שלמות בנו תהיה במעשינו כעץ החיים השלם, אהבה, אחדות, סבלנות ונתינה, עתיד - תוצאות שלמות אני ועצמי.

ללא הרצון שבי לא תהיה בי בחירה חופשית, זה הרצון שהביא אותי לעשייה מתמדת מתוך בינת מחשבתי, דעות, כוונות, רצונות ומשאלות איפשרו לי להגיב מול בני אדם, התפתחות הבינה נרכשת לאורך שנות חיים והביאה אותי לחקירה ודרישה לבחור רק את הטוב בשבילי.

אפשרי שחיינו יהיו כספר סגור ודפיו כהו ודבקו זה בזה וביום מן הימים הרוח תעלעל בין דפי ספרנו ותספור פעימות חיינו שהפכו לנצח, אז ידע מישהו קורותינו. ללא ידיעת עברי לעולם לא הייתי מבינה את ההווה והעתיד שמעוצב בי ובדמותי. כל ההיבטים שבחיי אנוש תמצאו בסיפורי לטוב או לרע. למרות הכול ומה שעברתי ישנם שברירים של רגעי שמחה עמי. האם נוכל לבטא במילים את תחושותינו הפנימיות ואותם זיכרונות הצמודים לגופינו הרגשי והנפשי. אמצא תמיד את כולם את כל האנשים במילים זיכרונותיי העמוקים קשורים עמוק לדברים שנשאתי עמי בדימויים ויזואליים ורגשיים. לאדם ממוצע ולאחר יכולים להיות חסרי משמעות אך בשבילי הם הפכו להיות בעלי משמעות. זהו בסיס חיי קווים לדמותי.

יש יכולת נדירה לאדם למצוא חומרים מתוכו ולהביאם לידי ביטוי כמו הציור והכתיבה, זו גם מהפכה לא קטנה עבורי לאמן את עצמי ולדלות זיכרונות תוך כדי כתיבה. אך ועל זה הם נבנו העבר ההווה והעתיד הפכו למקשה אחת גדולה, יריעת חיי הנצחיים וזהו סוד הזיכרון, כאריג שבו שזורים הרבה חוטים, אהבה שמחה, עצב, התפתחות אישית, התפתחות חברתית, חינוך, חינוך לערכים, זכויות ולחובות, תמיכה, למידה ותרבות שעברה מדור לדור ומניעים פסיכולוגיים שהובילו אותי מהזיכרון המתוק שלי הראשון ועד היום, רקמה אנושית אחת גדולה של חיי. נושאת אני בקרבי אהבה גדולה להוריי למשפחתי ורוח הזיכרונות והילדות עדיין פועמים בי. אנשי העבר השפיעו על תולדות חיי ואישיותי. אבי ואמי, סבתי סבי, אחים ואחיות, משפחה וחברים, תחושות הריחות, המקום בו נולדתי, סמטאות ירושלים אהובה, סיפורי אנשיה, השירה והפיוטים בבית, שמחה, כאב ורשמים, זיכרונות מן המתוק, המר והחמוץ, יצרו סיפור חיים מיוחד.

האהבה והחינוך שקבלתי מהוריי השפיעו על כתיבתי ויצירותיי, תיעודם חרוטים בלבי, השפעת המקום הבית החברה והמדינה, מתינות אנשיה וככל שגדלתי הבנתי כי סיפקו את חיי וראיתי את השפעתם על מסעי והסיפור אינו תם לנצח. משפחה זוהי ממלכה שאנשיה בנו אותה כעיר ומה שיש בתוכה ייקחו אתם לכל מקום בגאות ובשפל ויש תוקף באחרית הימים. (כשמודדים מערכת קשרינו) משפחת אמי ואבי תסריטים ברצף השנים ומה שאני זוכרת זה על קצה המזלג דרמות ועלילות טלנובלה. בסיפור חיי לוקחת אני אתכם בתחנות הזיכרונות עד הלום. זו אני הכותבת שירה או מכתב הפתוח לפשרנות, הוויתורים על ממוני היו למען עצמי ולמען אהבתי לילדיי ושלומם. השגותיי איכותיות בעומק הרצון, איכויות רוחניות שבי ולא בכמות ומה אשיג כספית. לעולם לא אהיה לכודה בדברים סמויים מן העין, ולא במלכודת הרגש שפנייה לא לשלום, תמיד אשקיט הרוחות ללב מבין, בהקשבה ובהבנה

"אך לעת ערב עם רוח ערב
עלה נושר לו על גג ביתי,
אני יודעת אני שומעת
מישהו הולך תמיד איתי."(רמי קדר)

קל לקשט את החיים ומהעיקר המעשה מתעלמים, רגע בחיים יכול להיות משמעותי, מה טומן בחובו העתיד ותעלומות חיים שלמים לא נדע מה החשוב ביותר. אין מילים לומר כמה אנשים מפחדים לתת ולאבד, לקחת סיכונים, נוכל אף לחוות את המחר איך שנוכל, אולי לשנות גורל ולהמשיך ולהיטיב, כי החיים כאן הם בני חלוף. אולי אף זכיתי בהתערבות אלוהית קוסמית, זכיתי, זכיתי בחיי בפרסים ואני כילדה שזכתה בפרס גדול השבה לבית החם. אני כילדה רצה אליכם בגעגועים אימא ואבא, ילדה שבאה לראות את הוריה לחבקם ולספר על הדברים הטובים שקרו לה סוף, סוף בחייה, אימא ואבא מוארים משמחה. על כל אלה אני אסירת תודה. הגדלתי אמנותי וכוח רצוני כדי להצליח לא לסטות ממסלול חיי בדרך הנצח. איני יכולה לטאטא הדברים יותר מתחת לשטיח ולהתעלם מכל זאת, אבל זה הזמן לגבור על כל זאת ולכתוב מה חל בי. הצרות ימסו יתמוגגו שם במסתורי האדם וחייו, אני מחפשת אחר הנצח, רק בחיפוש הבנתי מה אני עושה כן הבנתי חסדי האלוהים.

"כי קרוב אליך אלוהים"

אני מבינה שמעשי השם וכבודו בעולמי האנושי חלקם נסתרים ממני כדי להתאמץ בחוכמתי ובתבונת לבי לגלותם, לחקור ולהבין הסיבות של כל הגלגולים שעברתי עד כה ועד הישועות ממנו וההמתקה של חיי, כך שבסופו של דבר הכול מתגלה. בעצם התיקון שאני עושה אני משרתת את כל הסובבים אותי וכך אנו מתקנים זה את זה.

במודעות שנובעת מעצמי אני מתקנת הרגלים ישנים ולא מועילים. בלבי ידעתי ונשאתי דברים חשובים, האמונה באלוהים והאמונה בעצמי ולעולם לא להתלונן למה באתי לעולם זה, נשמתי אינה מבוזבזת ולהיצמד לחיים בטוחים, "אעשה ואוסיף לשמוח".

סיפורי יציב בפניכם עניין למחשבה ומעורר שאלות לגבי המקום שבו אני מותירה אחריי והדרך בה בחרתי לחיות את חיי, כי הרי האדם בר חלוף ודרכי עתידה להסתיים, בסופו של דבר כולנו נגיע לאותו מקום המקום בו מסופר הסיפור ולכן עלי לדאוג למקום שיישאר אחריי. מהו המקום, הכוונה לא פיסי אלא רוחני, הזיכרון. לפעמים השאלות כה מסובכות והתשובות פשוטות.

האדם, דרכו וחייו בר חלוף, בחיפזון נמהרים, כך חיי נמהרים ונעשו באופן אינטנסיבי, זה אומר שכל האירועים נעשו ברצף מהיר. קשר יום יומי קשר שלא מתנתק בקלות. למרות שאדם הולך לעולמו הוא משאיר כאן חותמו, העדות שאני משאירה כאן הם הזיכרונות שיעידו שביום מן הימים דרכי תגיע אל קיצה, אך הדרכים בהן בחרתי עדיין קיימות בזיכרון. אני אסירת תודה להוריי היקרים על כל מה שנתנו והעניקו לי, חייבת אני להיות כנה עם עצמי ועמכם השקט לא יהיה בי עד..., אני נלהבת ואש בוערת בקרבי, עד אסיים לכתוב קורותיי, עד אסיים כתיבתי.
הנקודה הנצחית - נקודת הלב, נובע מהרצון לקבל שבו יש את החלק הנצחי, האלוהי, להתקשרות עם הבורא. זכיתי ללכת בדרכיו ולהארה בשעת אמת, בשעת רצון אמת ואמונה. הידיעה שתודעתי תשאיר חותם חזק כאן, תישא הרוח אליכם כל מה שרציתי לספר, והחשוב מכל מה השארתי למענכם.

אני יכולה לכתוב על מלך ומלכה שיכולים לחיות בשלוותם בארמונם או להתעורר מתרדמתם שאינם מאושרים יחדיו, אני חוויתי לחיות בארמוני כמלכה, "כל כבודה בת מלך פנימה", בלבי ידעתי שחווית החיים היא נצחית, ציוו לנו את החיים ולכן אסור לי לוותר עליהם להמשיך וליהנות מהם למדתי לאוהבם ולהעריכם. אין זמן לא קיים, כל חיינו שיחזור והתחדשות התודעה לשוב ולחזור לנעורים ואפילו לילדות שנייה וגם חוויתי בחיי ניסים וחלומות, חלומות שחלמתי עליהם התגשמו. הכי חשוב כדי להתקדם שנתתי אמון בחיים בעצמי ובאחרים. כוח החיים האיר לי פנים .

קמטים שחרשו פניי מזכירים לי שככל שעוברים הימים והולך הזיכרון
וגדל בתוכי, לא פג התוקף לסיפור חיי"

"עד שעולמו מצטמצם
ידע מאין אני בא
ולאן אני הולך
ועמל יומו ומעשיו
יממש יעדו
רצונו תשוקתו
בגילוי האמת".