חסי הממשל האמריקני החדש ואירן נמצאים במסלול התנגשות עוד מהימים שלפני השבעתו של הנשיא טראמפ. ניסויי הטילים שאירן קיימה (29 בינואר 2017), ימים ספורים לאחר כניסתו לתפקיד, גררו תגובה מידית אם כי לא שונה במהותה מזו שנקט ממשל אובמה - סנקציות על 13 איש ו-12 חברות הקשורים לתעשיית הטילים, כולל גורמים ממשמרות המהפכה (רשימה שכנראה הייתה מוכנה מראש); היועץ לביטחון לאומי (לשעבר), פלין קבע (3 בפברואר) מבלי לפרט כי: "אירן נמצאת באזהרה" ושר ההגנה הדגיש, לאחר מתקפה של החות'ים בתימן, הנתמכים על-ידי אירן, על כלי שיט סעודי, כי אירן הנה המדינה התומכת בטרור הגדולה בעולם.
אירן מצדה נטלה אומנם אחריות לניסוי, אולם הדגישה כי איננו מפר את החלטות של מועצת הביטחון וכי הוא חלק מתוכנית הניסויים השנתית שלה. בנוסף קראה לממשל החדש לא לנצל את הניסוי כדי להחריף את המתיחות בין שתי המדינות, אך הדגישה כי צעדי ארצות הברית יענו בצעדים דומים מצדה. בד-בבד ממשיכה אירן בסדרת תרגילים, אותם היא מגדירה חלק מתוכנית העבודה השנתית שלה, אולם סביר שזה גם ניסיון לקבוע עובדות ולבחון את תגובותיה של ארצות הברית.
במישור הפומבי המשטר האירני הקפיד בימים שלאחר מינוי טראמפ לשמור על התבטאויות מתונות יחסית ולא יצא במסרים בוטים נגדו. עלי אכבר וליאתי, יועצו המדיני של המנהיג העליון עלי ח'מנהאי, התייחס להצהרותיו של טראמפ וציין כי "אירן לא לוקחת ברצינות את התנהגותו של טראמפ". גם ראש הארגון לאנרגיה אטומית ציין, כי על אירן לפעול בחוכמה ולבסס מול ארצות הברית אסטרטגיה מתונה. ח'אמנהאי עצמו פקפק (16 בפברואר) באמינות איומיו של טראמפ לפעול צבאית נגד אירן וטען כי המלחמה האמתית "של האויב הינה במישור הכלכלי ונועדה לייאש את הציבור מהמהפכה".
הרטוריקה המתונה יחסית מצד אירן באה לידי ביטוי גם באירועי "יום המהפכה": לצד קריאות מסורתיות של "מוות לארצות הברית", ודריכה על דגלי ארצות הברית וישראל, בלטו השנה סיסמאות שהבחינו בין טראמפ והממשל בארצות הברית לבין העם האמריקני. גם הנשיא חסן רוחאני טען כי מדובר ב"טירון פוליטי" ובתגובה ל"איומיו" של טראמפ הדגיש כי אלה יענו ב"תגובה הולמת". ההפרדה בין טראמפ לעם האמריקני משתקפת גם בשיח התקשורתי האירני. מספר מאמרי מערכת התייחסו להשתתפותה של נבחרת ארצות הברית באליפות ההיאבקות הבינלאומית שנערכה באחרונה באירן וציינו כי היחס של האירנים לנבחרת האמריקנית הוכיח כי לעם האירני אין שום בעיה עמו.
מבחינת הממשל האמריקני נראה כי למרות הזמן הקצר שעבר מאז תחילת כהונתו של טראמפ, התנהלותו, לפחות בפומבי, משקפת שינוי במאפיינים שהיו מוכרים בשנים האחרונות אשר להתייחסות כלפי אירן. זאת, בדגש על אימוץ קו נוקשה ומאיים, לפחות רטורית, ככל הנראה בניסיון לבסס אצל האירנים הבנה, כי בשונה מתקופת נשיאותו של אובמה, ממשל טראמפ אינו מתכוון לעבור לסדר היום על צעדים מתריסים מצד אירן. קו זה משקף אמונה כי כך ניתן יהיה לשפר את ההרתעה האמריקנית כמו גם להמחיש קבל עם ועולם, כי הביקורת שהטיח טראמפ במהלך מערכת הבחירות על התנהלות ממשל אובמה כלפי אירן מתורגמת במהירות למדיניות אמריקנית חדשה.
בבד בבד, בולט כי הממשל נזהר בהתייחסויותיו לגבי הסכם הגרעין ובוודאי אינו חוזר על הצהרותיו של טראמפ ערב הבחירות כי יפעל לביטולו. נראה, כי הממשל מנסה להפריד בין ההתייחסות והתגובה להסכם לבין תגובותיו להתנהלות אירן במזרח התיכון. בהקשר זה, בדיווח של הבית הלבן על אודות שיחת טראמפ עם מלך ערב הסעודית הודגש כי "שני המנהיגים סיכמו על הצורך באכיפה קפדנית של ההסכם", במשתמע, גובשה הבנה כי ההסכם נותר על-כנו, כנראה גם בהתאם לרצונם של הסעודים.
נראה כי גם לאחר הצעדים שכבר נקט, הממשל נמצא עדין רק בראשית התהליך של גיבוש מדיניותו ארוכת הטווח מול אירן. היעד שיציב יתמקד ככל הנראה במזעור השפעתה האזורית של אירן, תוך העמקת הרתעתה מקידום מהלכים מתריסים ומהפרה של הסכם הגרעין. בהקשר זה יצטרך הממשל להתמודד עם מורכבות האתגרים הניצבים בפניו, ובראשם:
- הצורך במתן תוקף להצהרותיו הנוקשות על-ידי צעדים קונקרטיים שימחישו את רצינות כוונותיו. לממשל ברור כי הימנעות מכך תציגו ככלי ריק ותפעל למעשה כבומרנג נגדו. ארצות הברית יכולה בוודאי להפעיל את כוחה הצבאי נגד יעדים אירנים ו/או של בעלי בריתה. עם זאת, ספק אם הממשל מוכן, בוודאי בשלב זה של כהונתו, להיגרר להידרדרות מהירה שהנה תרחיש סביר במקרה של הסלמה צבאית.
- תרחיש אפשרי בהחלט הוא החרפה בסנקציות האמריקניות בתחומים שאינם קשורים בגרעין, הן על-ידי צווים נשיאותיים והן באמצעות חקיקה בקונגרס, הנשלט על-ידי הרפובליקנים. עם זאת, כדי להכביד באופן ממשי את הנטל על אירן יזדקק הממשל לשכנע את האירופים ואת הרוסים להצטרף - מהלך שלא יזכה לתמיכתם מאחר שאלה לא ירצו לחסום מחדש את הדלת שנפתחה להשקעות באירן עם החתימה על הסכם הגרעין.
- מאמץ לתקוע טריז בין רוסיה לבין אירן על-ידי שכנוע הרוסים להרחיק את אירן ממעורבות בסוריה, בתמורה לוויתורים אמריקניים בהקשרים שחשובים לרוסיה. זוהי משימה קשה נוכח עליית המדרגה בשתוף הפעולה הצבאי המתקיים בין רוסיה לאירן בסוריה. זאת ועוד, גם בעירק, במלחמה בדאעש, תרומתה של אירן נראית חיונית מתמיד ולא נראה שארצות הברית תרצה לסכן את הישגיה בזירה זו. גם הרוסים חוזרים ומדגישים כי תהיה זו שגיאה להדיר את אירן מקואליציה שנועדה להיאבק בטרור האיסלאמי.
אירן מבחינתה אינה מעוניינת בהחרפת המתיחות ולא נראה כי תבחר, לפחות בעת הנוכחית, לאמץ קו שונה ותוקפני יותר ממה שנקטה עד כה. משימתו העיקרית של רוחאני בחודשים הקרובים תהיה למנוע התגברות של המאבק הפנימי בתוך אירן. איומים גוברים מצד ממשל טראמפ נגד אירן עלולים לחזק את המחנה השמרני הקיצוני באירן, שהתנגד להסכם הגרעין וטען לאורך כל הדרך כי לא ניתן להאמין לארצות הברית, ומנגד להחליש את מחנה רוחאני, שניסה לקדם את מדיניות הפתיחות מול המערב. סוגיה זו תעמוד, ככל הנראה, במוקד התנהלות הצדדים השונים באירן בחודשים הקרובים, עד לבחירות לנשיאות הצפויות להתקיים במאי 2017.
הקצנה בשיח באירן בעקבות החרפה נוספת בתגובות האמריקניות עלולה לדחוק את הנשיא רוחאני לנקוט רטוריקה וצעדים מתלהמים גם מצדו, מחשש כי יוצג כנכנע לאמריקנים וכמי שמדיניותו נחלה כישלון. בולט בהקשר זה כי, לראשונה מזה שנים, המחנה הרפורמיסטי נאלץ להתייצב לצד המשטר מול איומי ארצות הברית, תוך שהוא מצהיר כי נוכח איום חיצוני העם האירני מוכן להתאחד.
לסיכום: שינוי כללי המשחק האמריקני מול אירן - הצלחה לצמצם את השפעתה האזורית מבלי להיגרר לעימות ובלא שאירן תנקוט פעולות תגמול (במשתמע, הרתעתה) - יחייב גיבושה של אסטרטגיה רחבה, שלפי שעה נראית קשה להשגה, בהתייחס למורכבות האתגרים שארצות הברית תאלץ לתת להם מענה.
ככלל, מול מדיניות הממשל האמריקני, אירן תתמקד במאמצים לשמר את מעמדה האזורי ואת יכולתה להמשיך ולפתח את יכולותיה הגרעיניות, בהתאם לסיכומים שהושגו במסגרת הסכם הגרעין. ייתכן כי הקו התוקפני האמריקני ישיג "הרתעה נקודתית" בדמות הימנעות מצעדים מתריסים בולטים בעת הנוכחית. אולם עם הזמן ואם יגברו הלחצים מצדה של ארצות הברית, יגבר גם האילוץ על רוחאני ובניגוד לרצונו הוא ייאלץ ללכת אחר דרישות הקיצוניים.
הממשל האמריקני החדש ואירן ממשיכים כל אחד מצדו לבחון את מהלכיו של הצד השני מבלי שיהיה להם אינטרס להביא להידרדרות אלימה, שעלולה לערער את היציבות באזור המפרץ ולהעמיד למבחן את נחישותה לממש את הצהרותיהם. עם זאת, גם מתיחות במישור ההצהרתי שאין מאחוריה כוונה מעשית עלולה להוביל להידרדרות, שתתרחש בעקבות מיסקלקולציה של אחד הצדדים אשר לכוונותיו של הצד האחר.
מורכבות האילוצים והאתגרים שבפניהם ניצב ממשל טראמפ בבואו לגבש את מדיניותו מול אירן מחייבת את ישראל למקד את השיח שיתקיים בינה לבין ארצות הברית בדרכים אפשריות להשגת היעדים המרכזיים הבאים: שינוי מדיניותה של אירן במזרח התיכון, ובהקשר הגלובלי מניעת שחיקה בציות האירני למגבלות שמטיל עליה הסכם הגרעין וכן הערכות לעידן שלאחר פקיעת תקפו. על ישראל לשאוף כי המדיניות האמרקאית תתמקד במאמץ לחזק את הרכיבים המתונים במערכת הפוליטית באירן, ובראשם הנשיא רוחאני, ולא תשחק לידיהם של הקיצוניים. לשילוב נכון של צעדי הרתעה מחד-גיסא ופתיחות מאידך-גיסא, שיעשו בשיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים נוספים, יהיה סיכוי להמחיש לרוחאני - שנראה כי הוא בעל הסיכויים הטובים להיבחר שנית - כי לו אישית ולאירן בכלל יש הרבה מה להפסיד משבירת כלים מול ממשל טראמפ.
