בנימין נתניהו,
אביגדור ליברמן ו
משה כחלון היו צריכים לשלוח לרב יגאל לוינשטיין זר פרחים. הרב המשתלח הצליח לעשות מה שהם נכשלו בו - הוא חשף את פניה האידיאולוגיות הייחודיות של
מפלגת הבית היהודי ושל הציונות הדתית. פעולתו של הרב חשובה מאוד מאחר שבשנים האחרונות נעשה מאמץ מודע לטשטש את הקווים האידיאולוגיים לטובת האינטרסים הפוליטיים.
שוב הובן כי הציונות הדתית ומפלגת הבית היהודי מתאפיינים לא רק בדעות מוצקות ביחס לסכסוך הישראלי ערבי, או ביחס למערכת המשפט, אלא במערכת ערכים דתית-שמרנית קיצונית המאפיינת כנראה חלקים גדולים בציבור הדתי-לאומי, שאם לא כן היינו שומעים מבנט וחבריו אי-אלו מילות הסתייגות לדברי הרב.
התלכדות ראשי הבית היהודי בתמיכה ברב לוינשטיין חשפה שלא רק מדובר במפלגת ימין, אלא בתנועה המתייחסת בבוז לנשים המבקשות לתרום למדינה ולצבאה גם כלוחמות ["מי יתחתן איתן"?] כלפי הומוסקסואלים ["סוטים"] וזאת בצד התיעוב לבית המשפט העליון ["תחתון"] שזכה לאחרונה לדברי הרב ובכל זאת שלושה יהודים מונו לכהן בו - אני מניח שכל היתר לא יהודים.
ליברמן כפוליטיקאי בחסד עליון לא הניח להזדמנות פז לחמוק מידיו ודרש במכתב פומבי מהרב להתפטר שאם לא כן יסיר את ההכרה מהישיבה [אל דאגה זה לא יקרה]. נתניהו כהרגלו, כנראה בגלל שלא היה בידיו סקר מתאים, טרם החליט לאן נושבת הרוח ומילא פיו מים. אבל גם הוא
התנשאות רבה
על שום מה צריכה לשרור השמחה בליכוד ובישראל ביתנו ובמפלגת כולנו? התשובה פשוטה - היומרה של השרים בנט את שקד היא להפוך את הבית היהודי למפלגת ימין רחבה בעלת צביון מסורתי מתון, צביון היכול לדבר ללב חלקים נרחבים בציבור וכך להשתמש במפלגה כפלטפורמה לליכוד הימין תחת הנהגתם. לא אתפלא אם היעד הסופי של השניים הוא "מיזוג" מפלגות הימין.
הסיכוי לתרחיש כזה נראה כיום אפסי אבל הסיכוי יגדל אם מפלגת הבית היהודי תפרוץ מעבר לגבולותיה הטבעיים כמפלגה המייצגת ציבור יהודי דתי מסורתי ולאומי. הציונות הדתית כיום אינה פונה לציבור רחב הואיל ויש בה התנשאות רבה, איבה ממשית לערכים ליברליים המקובלים גם על חלק מהימין ויש בה איבה למוסדות חילוניים לרבות כמובן למערכת המשפט.
הערה אישית - בבחירות לכנסת ב-2009 הצבעתי לבית היהודי כי חששתי שהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה. חשבתי ועדיין אני סבור שבכל זאת יש מקום שהשקפות הציבור הדתי לאומי כתנועה ייחודית יבוטאו בכנסת. חשוב שהקול הייחודי מאוד של הבית היהודי ישמע גם בעתיד, אבל חשוב גם שקול זה יישאר ברור וחד ולא לאפשר לטשטש אותו, או למהול אותו לצרכי תעמולת בחירות או השאפתנות הפוליטית של מנהיגי המפלגה. זאת עשה הרב יגאל לוינשטין ועל כך יש לשלוח לו זר פרחים.
באשר לעתיד אני מניח שיהיו בימין מי שיטרחו להזכיר לציבור הבוחרים את תמיכתם המוצקה של ראשי הבית היהודי ברב יגאל לוינשטיין. בכך הם ינציחו את מעמדם כראשי מפלגת נישה צרה שאין לאפשר לה להתקרב להנהגת המדינה.
