לימוד וגילוי האור ביצירתי

מטבעי נולדתי סקרנית וחוקרת כל דבר בטבע, תמיד היה לי צורך ללמוד, תמיד חיפשתי את המקור לקיומנו ואת הגנוז בעבר . שאפתי לדעת את הדברים הנסתרים מהעין, סוד החיים. שילבתי בין אמנות לבין חקר האדם, לעזור ולסייע לזולת, מתוך גישה הוליסטית רוחנית, תוך לימודים עיוניים ומעשיים בבתי ספר, עסקתי בכך (34שנים). תורת ריפוי הרואה את האדם השלם, פיזי, רגשי ורוחני המסייעת לאיזון האדם.

אצל האמן המאמין, כל דבר יעבור כמסננת עד שיוציא הציור לפועל, הידע נרכש לא בכמות הנתונים שאני ספגתי אלא ובמיוחד לפי ידע אישי ואיכות היצירה.

דרכו של אמן: תהליך של תהייה, טעייה, ניסיון וחוויה, חיפוש עצמו וחיבור עצמו בכל יצירות האמנות. תכונתו העיקרית של האמן היא היכולת שלו להתנתק מן המראה החיצוני של העצם אותו הוא מצייר. הוא חייב להיות מסוגל לחדור למהות האמיתית של העצם ולהמחיש את התרשמותו בתמונה בעלת ממדים גשמיים.

משחר ילדותי אני מציירת בטכניקות של חומרים רבים ומגוונים אך הדגש בעבודתי הוא סגנון בטכניקת הטמפרה שפותחה בתקופת הרנסאנס אשר השפיע רבות על האנשים.

את הטכניקה למדתי ממורה ישראלי שלמד מהאמן, ארנסט פוקס היושב בווינה (1970-1975). השתתפתי וערכתי תערוכות כ-35, יחיד וקבוצתיות, למדתי שנים רבות וציירתי בני אדם, טבע ועוד.
לעולם משובצת האמנות ברקמה עשירה של החיים בדרכו האינדיבידואלית.

מהי טכניקת הטמפרה: הקסם בשיטה זו, משחקי אור וצל טכניקה זו דורשת סבלנות רבה ודיוק מצד האמן. הארה של היצירה. לספק אפקט חשוב, אור בתוך חלל או להבליט באופן נכון הנושא שבתמונה ובעל ערך, בעל משמעות מעבר לחומר עצמו, הרישום והצבע חשובים בד-בבד כאן.

חומרי השימוש: אני כותשת אבקה המתחברת בחומר מקשר, ביצה. זו מלאכה קשה ולעיתים מייגעת כי עשויה בשלבים, אני מורחת ג'אסו לבן על פלטות עץ, שהוא מבצבץ מבעד לשכבות צבע השמן ומעניק בתום הציור את איכות וקרינה יחד עם הביצה, משיכת המכחול צריכה בהירה ומדויקת. ניתן בטכניקה זו ליצור שכבות רבות של צבע אך צריך להמתין עד התייבשותן של השכבות התחתונות. האמנים באותה תקופה חפשו חומרים חדשים שישפיעו על יצירתם לידי התחדשות.

הדרישה המרכזית שהציבה לעצמה אמנות הטמפרה היא הדרישה לתאר את הטבע בתיאור נכון, הפסלים והאמנים בקשו להבהיר לעצמם את העקרונות לפיהם הם פועלים לתאר את המציאות כפי שהיא, היסוד החשוב התבוננות בטבע וחקירתו. אשר שבתה את לבי מהרגע הראשון, רציתי להגיע למקור, לאמנים המיוחדים מהעבר שהשפיעו על האמנים לאורך דורות. היא פותחה על-ידי אמנים בתקופת הרנסנס, התפתחותן של טכניקות פרספקטיבה ריאליסטיות, האמנים למדו אנטומיה של הגוף והיה בהם רצון מחודש לתאר את יופיו של הטבע ולבדוק אקסיומה של האסתטיקה, החייאת האדם, הומניזם שהוא זרם חברתי המאמין שכל אדם הוא בעל אופי ייחודי, נשגב ומקודש סגנון מסוים היא תוצאה של התפתחות האמנותית כולה וסמכותו של הסגנון הטוב מעוגנת בהיסטוריה עצמה. לרוב הציורים בבתי אצולה ובכנסיות.

תרבות הרנסנס פירושו לידה מחדש, מהמאה ה-14 ועד למאה ה17 - היא תקופת ההתחדשות, לידה מחדש, זו הייתה תנועה תחייה תרבותית פילוסופית ואמנותית שהתקדמותה בכל תחומי החיים, מדע ודת. עיקר השפעתה המכרעת הייתה בעיקר על עולם האמנות, שילוב של אמנות זה היווה התקדמות תרבותית בימי הביניים המאוחרים שהחלה באיטליה, אמני הראנסנס היו ליאונרדו דה וינצ'י, רפאל ומיכאל אנג'לו והתפשטה בכל אירופה.

הפרספקטיבה הוגדרה לכיוון הריאליזם באמנות, ציור שמן על בד ודיוק, גדולי הציירים חפשו חומרים חדשים להאיר יצירותיהם. סימן מובהק של בתקופה הזו של האמן, התבוננות בטבע וחקירתו.
תרבות זו שהטביע את חותמה על חיי הרוח, הריסתן של המחיצות המפרידות בין מדע אחד למשהו נוצרו קשרים שנתרקמו בזיקה הדדית בין המדעים ובין המלאכות השונות שבו טופחו מסורת של התבוננות קרובה במציאות, כי המלומדים של הרנסנס עמדו בין עולמם של הספרים לבין עולמו של הטבע המלומדים רצו ללמוד את סודותיהם של האמנים. ההשקפה של החיים הגנוזים ביצירה שהייתה מאוד נפוצה מכילה כנראה גרעין של תפישה שהיא מטפורית למחצה ומוחשית למחצה.

דמותו של האמן: אחד היסודות העיקרים שהורישה אמנות הרנסאנס ולתקופות הבאות הייתה הדמות המחוטבת והסגולות של האמן כיוצר בעל שאר רוח, תפישתו כיוצר וכאמן.

האמן ברנסאנס היה חייב ללמוד את הטבע, את הצורות הגאומטריות וכך גם את גוף האדם העוסק במלאכת פראקטית בלי ידיעה עיונית דומה ליורד ים בלי שיצייד עצמו בהגה ומצפן. המגמה המדעית באמנות הרנסאנס לא הייתה תופעה מבודדת אלא ביטאה מגמה רחבה ועיקרית בתהליך ההתחדשות.

האמן ביצירתו בא לתאר את העולם החזותי כולו והיה חייב לחקור את מבנה ואופיים של הדמויות, הגופים והעצמים השונים.
אחד הנושאים העיקריים, דמותו של האדם. בתורת האדם נתמזגו יסודות מדעיים ואמנותיים, האנטומיה והליכי הנפש הידועות והמעשיות. אמנים רבים למדו את המבנה על-ידי ניתוח גוויה, והכרת האדם כמדיום חזותי תוך הסתכלות החלה בבית היוצר כפי שאני למדתי בבצלאל ועוד כיתות לימוד.

האמנות הקלאסית מגלמת את יופיו הגופני של האדם, תבנית האדם. שבחו של הבורא, משמעות רוחנית ושאיפה לדעת את סוד החיים. התיאור המדויק בתיאור הגופני התמזג עם עוצמת ההבעה של המשמעותיות הכמוסות לאונרדו דה וינצ'י אשר הקדיש את כל חייו ללמוד אנטומיה ותרמם תרומה רבה בתחום המדעי הצרוף ושילב דעותיו במפעלו האמנותי. אמן חוקר צריך לזכור שתחילה צריך להביא את הניסיון ואחר כך את הסיבות.

העיון ביצירות באותה תקופה מראה כי לשיטת הפרספקטיבה נועדה משמעות אמנותית מובהקת הן בתחום הצורני הטהור והן בעיצוב ההבעה. ציור הדמות או הצורות צריכה להיות תואמת למצבי הרוח של היצורים שמהם מורכבת התמונה, כמו תנועות ידיים, הבעות פנים וערך סגולי של ההיגיון.

מודגש חזונו הפנימי של האמן וסגולתו להתבונן בעמקי נפשו, זו תמורה ושעת לידה של דמות האמן כ"יוצר" היפה בעיניי קרינה מדמותו של האלוהים חיונית וסיפירטואלית. הרמוניה מתגלה בשלוש צורות: החן של הנפש, החן הגופני הרמוניה צבעים וקווים, הרמוניה מוסיקלית, נותן עדיפות ליופי הנפש, חוש הראיה והשמיעה נתפשים כסגולות נפש, הם עדיפים על החושים הגופניים והחומריים והמובהקים, יופייה של ראוי לאהבה היופי הטהור והאציל של הנפש גם תבנית הגוף תבנית והרמוניה של צלילים. הקורא מושך את הנשמה באמצעות השכל, הראיה והשמיעה.

יופי אלוהי - איכות שאינה ניתנת להגדרה.

האמן מעצב את היצירה בצלמו האישי ולדעתי גם לאורך דורות בסגנון אינדיבידואלי בהשתקפות אופיו ביצירה שמעוצבת על ידו.
פירנצה הייתה מקור השראה לאמן, במיוחד למוד טכניקת הטמפרה, לא התפלאתי שבקרתי בפירנצה ופגשתי באמנים הרגשתי שאני מחוברת למקום וכאילו נולדתי באיטליה והייתי חלק מהמקום.

תפישתו של ג'יאן פאול לומאצו, אמן והיסטוריון: לא חוויתו של האמן באה ליד ביטוי ביצירה המעוצבת אלא "הטיפוס" האופי שלו, לא תנועת הנפש החולפת אלא הסטרוקטורה הקבועה היציבה של האמן, מכך נוכל להבין הבעתו של האמן ביצירותיו השונות קבועה מיסודה. הסטרוקטורה של האמן אינה ניתנת להרבה גיוון אלא ל-7 טיפוסים המיצגים את כוכבי הלכת, מעין חוקיות אוניברסאלית.

נעזרתי בספר: מבוא לאמנות הרנסאנס.