חלק ניכר מהחקיקה לא ענייני

דעתי היא ששיטת הוותק היא השיטה הנכונה, ואני אעיר כמה הערות נוספות לגבי בחירה של נשיא בית המשפט העליון בעבר הקרוב וכמעט בהווה. אני אפרט מעט לגבי הדוגמה שניתנה והוזכרה כאן על-ידי הנשיאה. "חוק גרוניס" במקורו, כפי שהוא נוסח, היה ממש חוק אישי, ממש חוק תפור. ואלה שתפרו אותו התכוונו, חשבו, פנטזו, קיוו שיהיה נשיא בית המשפט העליון שיהיה מתאים להם. קבוצה לא גדולה, אבל בעלת השפעה ב-2012. את העמדה הזאת לא קיבלנו, לא יכולנו לקבל, ובהסכמה עם הנשיאה ביניש התקבל נוסח יותר כללי, שלפחות השתחרר מהנוסח הקודם, שבו בכלל לא הוסתר שום דבר.

עכשיו, אני חושב שזה לקח לא בלתי חשוב, שהציפיות לא יתממשו, ואני אומר את זה לגבי אלה שחושבים ויחשבו שאפשר לתפור נשיאים או אפשר לתפור שופטים כפי שמתאים להם.

לגבי הנשיאה הצפויה, רק לפני חודשיים - הייתי צריך להקדים ולומר שאני לא משפטן, אבל אני קורא עיתונים וגם קצת אינטרנט - שמעתי הסתייגות לגבי השופטת חיות, ולא כתוצאה מהשקפת עולם כללית אלא מתוך הסתייגות לגבי פסיקה מסוימת. אני חושב שהיא הייתה במיעוט ופסיקת הרוב הייתה אחרת. כך שאנחנו לא צריכים לדמיין איזה מצב עתידי שאולי יהיה או לא יהיה - אנחנו בעתיד כבר מ-2012.

כבר לנשיא שמגר יש חלק חשוב בפתיחת שערי בית המשפט. הגישות המקבילות, שנקראות שמרניות, הן גישות ריאקציוניות, הן רוצות להחזיר אותנו 20 שנה אחורנית, 40 שנה אחורנית - ואומר משהו מאוד פוליטי - לפרקים הבלתי נעימים בשלטון מפא"י לפני 60 שנה. זו ריאקציה. מאין היא באה? ממקור מאוד פשוט: שלא רוצים מגבלות.

בהיותי חבר הקואליציה ב-2011 היו טענות כלפינו שאנחנו לא מאפשרים לקואליציה לשלוט, חברי מפלגת השלטון טענו זאת, וכך אני כתבתי: אתם לא רוצים לשלוט, אתם רוצים לשלוט ללא מצרים. זו גרגרנות פוליטית. ומכאן מתגלגלים הדברים, והכול הרי גלוי וחשוף ואין שום סיבה עכשיו לחשוב שיכול להיות אחרת.

אחת הטענות בזמנו, שמועלית גם ככה בדרך אגב... אתם הזכרתם את "השקפת חיים והשקפה לאומית", חוברת שייתכן שראוי ללמוד אותה בבתי הספר, כתב אותה קרוב שלי, בהיותו אדם צעיר. השאלה שעולה היא מי שמכם. מי שמכם, השופטים, אתם הרי לא נבחרתם, אתם מוניתם. אנחנו נבחרנו ואנחנו נממש את מה שנקרא בשנה-שנתיים האחרונות "רצון העם".

ובכן, "רצון העם" בשנים האחרונות, כפי שציינו כמה מחבריי, מתבטא בדרך כלל על-ידי 12 אנשים. לא בבית המשפט. על-ידי אנשים שלא נבחרו, אנשים שמונו לתפקידם ומונו פעמיים. פעם אחת הם מונו לתפקיד שרים על-ידי ראשי מפלגותיהם או על-ידי מפלגותיהם, ובפעם השנייה הם מונו לתפקידם בתוך הממשלה כחברי ועדת השרים. הם מונו. וכשבא חוק לפניהם - גם זה כבר גלוי - מה השיקולים שלהם? השיקולים הם או מפלגתיים, או מפלגתיים-אישיים, או פריימריזטיים, או, כפי שיסכים איתי בוודאי חברי היושב-ראש שלנו, שיקולים של קרדיט. קרדיט. מי יגיש, למה יגיש ומי יקבל קרדיט.

גם שופטי בית המשפט העליון ממונים, אבל יש להם יתרון גדול על השרים: כשבא בפניהם עניין אנחנו לא חושדים שיש להם בעניין הזה עניין אישי. נכון שכל אחד בא עם השקפתו ועם חינוכו ועם ההשפעה שהוא רכש במשך השנים, אבל אין להם... זאת בעוד שלחברי ועדת השרים כמעט בכל עניין יש להם עניין אישי. לא עניין אישי פרטי במובן המשפחתי, אלא עניינים של פריימריז, של בחירות, של תחרות בין המפלגות.

ולכן כל המסכת הזאת וסדרת החוקים שאנחנו חוטפים בשנתיים האחרונות זה מצב אחר לגמרי. כמובן יורד מעמדו בעיני חלק מהציבור של בית המשפט העליון - אחרי שמגדפים אותו במשך שנים, אחרי שמקללים אותו במשך שנים. ולא מאיזה מקורות עממיים, אלא מן המקורות המרכזיים. יש לזה תוצאה, ודאי שיש לזה תוצאה.

לכן אני חושב שגם במקרה הזה, לצערי, לא ניתן לנתק את הדיון מכל השאר, ולכן גם בדיון הזה אנחנו צריכים לעמוד על המשמר, כי אומנם הפגיעה פה יכולה להיות מועטה, אבל הפגיעה הבאה תהיה יותר גדולה.

אני כיניתי פעם את בית המשפט העליון, בציטוט מתהלים, "משגב לדך", ואכן זהו מבצרו של העני, זהו מבצרו של החלש, זה מבצרו של המסכן שזקוק לעזרה ובא לבקש צדק מבית המשפט הגבוה לצדק, שברוך השם שיש לנו כזה. ואם מישהו במרוצתו להמשך שלטונו רוצה לפגוע במכשולים לשלטון כמעט מוחלט, אז צריך במידת האפשר לא לאפשר לו זאת.

אני רק אסיים בדוגמה. כשבבוא היום תהיה חוקה ויהיו חוקי יסוד יותר מוצקים, אני אעיד את חברי יושב-ראש ועדת החוקה... אנחנו כבר במצב כזה שחוקי יסוד אינם מובאים לוועדת החוקה, חוק ומשפט, אלא נדונים בוועדות מיוחדות, כי יש חבר כנסת שמפריע בוועדת החוקה.

שרת המשפטים איילת שקד: לא, לא, זה בגלל שחברי כנסת אצלך במפלגה אומרים: אנחנו צריכים את זה בשביל הפריימריז שלנו.

זאב בנימין בגין (הליכוד): לא שמעתי.

שרת המשפטים איילת שקד: זה בגלל שחבר כנסת במפלגה שלך אומר: אני צריך את זה בשביל הפריימריז.

אלעזר שטרן (יש עתיד): הוא לא חילק לפי מפלגות, הוא דיבר על התרבות.

זאב בנימין בגין (הליכוד): איילת, סליחה, חוק ההסדרה, ודאי שהוא בעל משמעות חוקתית יסודית - והוא לא היה בוועדת החוקה.

שרת המשפטים איילת שקד: הוא לא חוק יסוד.

זאב בנימין בגין (הליכוד): וגם חוק הלאום, אם יבוא, לא יבוא לוועדת החוקה, חוק ומשפט. וזה חוק יסוד, נכון?

שרת המשפטים איילת שקד: לא, חוק הלאום זה בגלל שהמפלגה שלך

זאב בנימין בגין (הליכוד): לא, לא, לא

שרת המשפטים איילת שקד: כן, כן, כי חבר הכנסת יואב קיש אמר: אני צריך את זה לפריימריז שלי.

זאב בנימין בגין (הליכוד): איילת, זו שאלה הנוגעת לשאלה מי יהיה יושב-ראש הוועדה המשותפת שאיננה ועדת החוקה, חוק ומשפט.

שרת המשפטים איילת שקד: זה בגלל שאתם רוצים

זאב בנימין בגין (הליכוד): בסדר, אני אשמח לשמוע עובדות חדשות, אבל לא שם.

ולכן דרושה לנו מידה רבה מאוד-מאוד של זהירות. אבל גברתי שרת המשפטים, גם בהערה האחרונה הסכמת למעשה עם מה שאני טוען: שחלק גדול מן ההחלטות וחלק ניכר מהחקיקה הוא לחלוטין לא ענייני בימים האלה, ואם יש לנו בית משפט שיכול להציל אותנו מהמצב הזה, הרי שהוא ממלא תפקיד חשוב מאוד, תודה.

היו"ר ניסן סלומינסקי: בני, כמעט שלא השתמשת בקרוב שלך, בניגוד לאחרים.

זאב בנימין בגין (הליכוד): אם כבר הזכרת, אני אגיד לך שמסתובב נאום של ראש הממשלה בפנותו אל הצד הימני של הבית, "התרגלתם לשלוט". אז היום צריך להפנות את זה כלפי אחרים, כנראה כלפי הצד השמאלי של הבית.