בין מדינת לקוטה ליהודה ושומרון

הפרק הזה נפתח באמירה שמחייבת התייחסות: "מאז מלחמת ששת הימים רווחה במערכת הביטחון הישראלית תפיסה, שעל פיה שטחי יו"ש מחולקים בצורה כמעט פלאית: האזורים שהנוכחות בהם חיונית להגנה על ישראל אינם מאוכלסים בפלשתינים רבים, ואילו השטחים המאוכלסים בפלשתינים רבים אינם חיוניים לביטחון ישראל". ראשית, אין כאן "פלא"! הפלשתינים לדורותיהם התיישבו בהתאם לחוקי ההתישבות ההיסטוריים, באזורים בהם מקורות המים היו נגישים יחסית וניתן היה לייצר שטחים לעיבוד חקלאי. שנית, הגדרת "ביטחון" נובעת מהגדרת האיום על הביטחון. שליטה על מקורות מים (אקויפר ההר) היא סוג של איום, לוחמת גרילה או טרור היא סוג של איום, ופלישת צבאות זרים זה סוג אחר של איום. עצמת האיום נמדדת מהיכולת להתמודד מולו ומתוך זה נגזרת החיוניות של השטח לביטחון. לדוגמה: "כשחורצים" את יו"ש במספר רב של דרכי גישה סלולות מגדילים את היכולות להתמודד מול איום פוטנציאלי ומקטינים את הסיכון הביטחוני. החלוקה השטחים "הפלאית" הזאת היא דיכוטומית ומתחילתה הייתה מונעת כבר על-ידי יגאל אלון מהרצון ליישב שטחים ביו"ש ביהודים ולכן היא פשטנית מדי לעניין הגדרת צרכי הביטחון. כי מרגע שמוקם ישוב יהודי ביו"ש נוצר צורך הגנתי ביטחוני. יגאל אלון איתר שטחים ריקים יחסית מפלשתינים כדי ליישב בהם יהודים וייצר לזה את הנימוק הביטחוני. שליטה בגב ההר, שליטה במקומות הגבוהים ביותר, שליטה בבקעה כדי למנוע פלישה של צבאות אויבים ממזרח לירדן. בעיקר לגבי הטענה המשלה שהאחיזה בבקעה מונעת פלישת צבאות זרים ממזרח, זאת טענה מופרכת! הישובים לא מסוגלים למנוע זאת! הם אפילו לא תצפית של התראה וצה"ל אינו סומך עליה כלל ועיקר, ומסתמך על אמצעים צבאיים משלו. חשוב להודות בכנות שהאחיזה הישובית בבקעה, מעבר להיותה חלוצית וחקלאית, היא פוליטית ונועדה לכבול את ידי הפוליטיקאים ולמנוע, בבוא יום, אם וכאשר, אפשרות של היסוס של ממשלה והמנעות (מחשש הסלמה) מלהקדים ולשלוח צבא לבקעה כאשר מסתמן איום צבאי ממזרח. כשקיימים ישובים יהודיים תחת סכנה החובה לשלוח צבא כדי להגן עליהם. כאן מתחילה ומסתיימת הסיבה האמיתית של האחיזה בבקעה.

בלחץ קמפיין ברשתות החברתיות הפלשתיניות, החליטה ברגע האחרון עיריית רמאללה (יום א', 22.10.17) לבטל את הקרנת סרטו החדש של הבמאי הלבנוני-צרפתי, זיאד דווירי - "המתקפה". הסיבה לביטול: דווירי צילם את סרטו הקודם בישראל.

נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, שבה וקובעת (22.10.17) שיש להרוס במלואם את הבתים שנבנו שלא כחוק בשכונת נתיב האבות בגוש-עציון. נאור אומרת, כי לא ניתן להסתפק בהריסת חלקי הבתים שנבנו מחוץ לתחום ההכרזה על קרקעות מדינה - דהיינו על קרקע פלשתינית פרטית.

בבית חולים בעיר שכם נולד (יום ראשון, 22.10.17) תינוק למחבל עלי מוחמד סעיד אלקייסי מהכפר זובובא הסמוך לג'נין. אל קייסי נמצא 14 שנים בכלא הישראלי ונותרו לו שבע שנות מאסר נוספות. יש לו שני ילדים גדולים שנולדו בטרם נכלא.

במאמר נהיר וברור שפורסם בעיתון הארץ בסוף השבוע ("על המציאות") מלמד זאב. ב. בגין קטגוריה נגד עיוורונם של אלה הטוענים שיש סיכוי להגיע להסכם שלום עם הפלשתינים. הפעם, בחר בגין לעסוק בסוגיית זכות השיבה בטוענו כי אין כל סיכוי שבעולם שהפלשתינים יסכימו על וויתור זכות השיבה, לא כעיקרון ולא כמודוס אופרנדי. לדידי בדין, אין כל טעם לעסוק במספרי הפליטים שישראל תהיה מוכנה להשלים עם חזרתם כי מבחינת הפלשתינים המשוואה פשוטה: הכל או כלום. בגין מאזכר בראשית מאמרו את מספרי הפליטים שעלו לחלל האוויר במשאים ומתנים קודמים או הערכות של מומחים. אין חצי הריון. וכך בגין כותב בגין: "אבל אין טעם בוויכוח מגוחך על המספרים, כל עוד לא התמלא תנאי מוקדם והכרחי. לפי אריאלי תידרש "הסכמה על נוסח משותף לגבי הנרטיבים של סוגיית הפליטים" (הארץ 4.10). אבנרי, שעבר קילומטרז' מרשים בשיחות עם אנשי אש"ף, מבין היטב מהו הנוסח הנדרש: "את העיקרון אי-אפשר לשלול. הוא שייך לפליט היחיד. הוא מעוגן בחוק הבינלאומי. הוא קדוש. כל הסכם שלום עתידי יצטרך לכלול סעיף המאשר שישראל מקבלת באופן עקרוני את זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים וצאצאיהם. אין מנהיג פלשתיני שיהיה מסוגל לחתום על חוזה שלא יכלול סעיף זה". אכן כך, אבל אין מנהיג ישראלי שיהיה מסוגל לחתום על חוזה שכן יכלול סעיף זה. ואם ייעדר הסעיף מן ההסכם, לא יוכל אש"ף להודיע על קץ תביעותיו".