שר ההיסטוריה הועיד אותך לגדולות

לְכָל אֶחָד יֵשׁ עִיר וּשְׁמָהּ יְרוּשָׁלַיִם
שֶׁהוּא אוֹלֵם לָהּ חֲלוֹמוֹת
עַד שֶׁתַּעֲלֶה בָּהָר פְּרִיחַת הַלַּיִל
לְהָאִיר לוֹ בַּעֲרֹב יוֹמוֹ.

ביום מרגש זה, ברצוני לפתוח מהיסוד, מההתחלה. והיסוד עבורך הוא, איך לא, ירושלים. לא אגזים, אם אומר שסיפורך האישי הינו תמצית הסיפור הציוני. מסלול חייך השתלב בהרמוניה עם מסלול חייה של מדינת ישראל. נולדת ערב הקמת המדינה. היית מאחרוני הילדים שנולדו בהר הצופים, לפני שהעיר נקרעה למשך 19 השנים הבאות, עד לאיחודה המחודש. בפיגוע ברחוב בן יהודה, שהיה מאירועי הטרור הראשונים והקשים שידעה ירושלים, התמוטט קיר על העגלה בה שכבת כתינוקת, אך בנס לא נפגעת. שֹר ההיסטוריה הועיד אותך לגדולות, וכנראה שגם הוא הבין שהסיפור הזה לא יכול היה להסתיים ככה.

העדת שמאז, חשת בירושלים מוגנת מכל רע. ביום העצמאות האחרון, תיארת בהתרגשות מה חשת באיחוד העיר;

כתבת כך: "זכיתי והחלום שחלמנו התגשם. ירושלים אוחדה. שבנו אל הכותל המערבי, אל הר-הבית, אל סמטאות העיר העתיקה, אל הר הצופים ואל קבר סבי בהר הזיתים... נפלאה ומרהיבה היא ירושלים שלי".

נקשרת בטבורך לעיר שחכמינו כינו 'טבורו של עולם'. למעשה - מעולם לא עזבת אותה, ובמשך כל מסלולך המקצועי העשיר נשארת כאן, בירושלים שלך. באופן סמלי, בפרישתך היום, בין שנת ה-50 לאיחוד ירושלים לשנת ה-70 להקמת מדינת ישראל, תם עידן השופטים שנולדו בטרם הקמת המדינה.

כשפורסמה כניסתי למשרד המשפטים, הזהירו אותי. הזהירו אותי שהמערכת המשפטית תעשה לי חיים קשים. הזהירו אותי שמאבקי שרי משפטים קודמים עם נשיאי בית המשפט העליון יהיו כּאָיִן וּכאפס לעומת המצפה לי. המליצו לי לנשום עמוק, ולהגיע לבית הזה מלאת רוח קרב. אז אמרו. על-אף פער הגילאים, כבר בפגישתנו הראשונה הרגשתי כאילו אנו חברות ותיקות. העבודה איתך הייתה מהנה, פוריה, ומכבדת. אין זה סוד שהיו לנו לא מעט מחלוקות, אך תמיד ידענו להתעלות מעליהן ולנהל אותן בדרך טובה ומכבדת. וכשאני אומרת 'טובה' אני מתכוונת טובה לעם ישראל ולמדינת ישראל. זו הייתה נקודת המוצא.

"עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת". כך נאמר במסכת אבות, בשם נשיא הסנהדרין בימי בית שני יהושע בן פְּרַחְיָה.

הרמב"ם, בהגדירו את המושג "חבר", מתאר שלושה סוגי חברים - 'חבר תועלת', 'חבר נחת', ו- 'חבר מעלה'. ברשותכם, אדלג להסברו אודות חבר מעלה:

"ואוהב המעלה, הוא שתהיה תאוות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב! וְיִרצה כל אחד להיעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו".

אני מרגישה כי יישמנו את הנאמר לאור גישתו של הרמב"ם. קניתי חברת מעלה, ואין לי ספק שמטרת שתינו, שהנחתה את עבודתנו המשותפת, הייתה עשיית טוב. וההישגים רבים הם. אציין את ההישגים בתחום אחד מרכזי, שככל הנראה לא היו יוצאים אל הפועל לולא שיתוף הפעולה הפורה בינינו - החל מהקמת הממשלה ועד כה הוועדה לבחירת שופטים התכנסה שתים עשרה פעמים. בחרנו למעלה מ-200 שופטים מצוינים לכלל הערכאות, רובם שופטות, ומהם ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. לא אחת הדגשת, כי כשבאים לבחור שופט, צריכים חברי הוועדה לשאול עצמם האם הם היו רוצים להיות בעצמם בעלי הדין בפני אותו מועמד.

מלבד זאת, מונו 64 נשיאים וסגני נשיאים לערכאות השונות, הן בבתי המשפט והן בבתי הדין לעבודה. אנחנו בהחלט יכולות להסתכל אחורה בסיפוק. לא אגזים אם אומר שהמערכת שינתה פניה במידה ניכרת במהלך השנתיים האינטנסיביות האחרונות, וכמובן שעוד היד נטויה.

ניסיון לאפיין את פסיקתך יתקל בקשיים. יהיה זה בלתי אפשרי לקטלג את דרכך המשפטית לתבניות צרות. תגיות מקובלות הן ממך והלאה. לכל תיק שהונח לפתחך הגעת בדעה נקיה, בראש פתוח, וכדברי מאמנך משאל חשין זכרו לברכה - לא הנחת אבן אחת בלי שהפכת אותה וניקית אותה מכל ביצי הנחשים שתחתיה. לעתים הסכמתי עם פסקי דינך ולעתים לחלוטין לא. אך תמיד ידעתי שמניעייך טהורים וזוהי התוצאה המשפטית הנכונה ביותר בעינייך.


התלמוד מגדיר "איש אשכולות" כ"איש שהכל בו". באחד מדיוננו בנושא התמקצעות שופטים, תהית מדוע יש בכך צורך, הרי שׂוּמָה על כל שופט להתמקצע בכל תחומי המשפט. פרקליט המדינה, שנכח בדיון, ניסה להסביר לך שאינך שופטת סטנדרטית, ואת 'החריג שאינו מעיד על הכלל'. השבילים המגוונים בהם צעדת במערכת המשפט יכולים גם הם להעיד על כך. החל בהתמחות בבית המשפט העליון אצל מורך הנשיא לנדאו, עבוֹר במחלקת הבג"צים תחת מִשאל חשין, וכלה בהתמקצעויות הרבות שהיו מנת חלקך כשופטת -

היית הראשונה לשמש כאב בית הדין להגבלים עסקיים. שימשת כאב בית הדין לחוזים אחידים. כיהנת כסגנית נשיא לעניינים מנהליים בבית המשפט המחוזי. המשפט הפלילי, בו שחית כדג במים, הוא לחם חוקך. הנשיא בדימוס ברק אמר בעבר שלו היה מסתבך, היה מעדיף לעמוד לדין בפנייך, שכן עלייך הוא סומך כי תפעילי את הדין בצורה הנקייה והראויה ביותר.

למעשה, עסקת בכל תחום בעולם המשפט, ישן כחדש, משל היה תחום עיסוקך המרכזי מזה שנים. טביעות אצבעותייך ניכרות בכל תחומי המשפט.

מבעד לגלימתך עומד אדם רגיש ואמפתי. ציפור לחשה לי, כי אנשי לשכתך לדורותיהם אינם רואים בך בוסית בלבד. את היית שם בשבילם ברגעים שמחים ושמחים פחות. ראו בך משענת וכתובת לעצה טובה, ולא רק בעניינים מקצועיים.
ואגב עצות, למי שיש בעיה עם קניות בגדים באינטרנט - מוזמן להתייעץ עם הנשיאה. נכדיה נהנים מסבתא מסורה ומשקיעה עם גישה טכנולוגית שאפשר להשוויץ בה.

לבך הגדול, שהכרתיו באופן בלתי אמצעי, היה נוכח בכל עניין שהובא לשולחנך.
כשלמה המלך בשעתו, גם אלייך הגיע לפני מספר שנים כראש הרכב בדיון נוסף, תיק אימוץ מהמורכבים והקשים שידעה החברה הישראלית. השאלה שעמדה להכרעה הייתה האם להותיר את הפעוט במשפחה המאמצת או להעבירו לקרובי משפחתו. לא הסתרת את הקושי שחווית, ואף לא את התקווה שלא תצא תקלה תחת ידכם. וכך כתבת: "במוקד דיוננו עומד הילד, הילד כאדם, כפרט, ולא הילד כסמל של מאבק. הלוואי ולא ניכשל בהערכותינו לגבי טובתו. מי ייתן והילד יראה אך טוב ואושר בחייו. זוהי תקוות כולנו".

ציינת, כי הליך האימוץ הראשון בו דנת כשופטת לעולם לא יישכח ממך. בפרשה זו צפו שאלות אנושיות, משפחתיות ותרבותיות קורעות לב. לאחר שהפכת כל אבן בתיק, קטנה כגדולה, והדגשת את חשיבות ההסתכלות מנקודת מבטו של הקטין כי, כפי שהיטבת לציין - "תחושת הזמן אצל קטין שונה מתחושת הזמן אצל מבוגר, ומה שנראה תקופה קצרה אצל מבוגר, עשוי להתקבל כנצח אצל הקטין", פסקת כי יש להותיר את הפעוט אצל ההורים המאמצים. בטרם סיום פסק דינך, ציטטת את שנכתב בספר "ילדי אימוצים": "מספרים על ילד אחד כזה, שחברו ביקש להעליבו וקרא לו 'בן מאומץ'. לא נתפעל הקטן כלל, והשיב בחשיבות רבה: 'זה כבוד גדול לי. אל תשכח שאבא ואימא שלך היו מוכרחים לקבל אותך, מפני שבין כך וכך נולדת להם; אבל אבא ואימא שלי בחרו אותי מתוך הרבה ילדים, ולא קיבלו אותי בעל כרחם". וכך סיכמת: "ההכרעה קשה וקורעת לב, אך לדעתי אין מנוס ממנה. תקוותנו כי הכרעתנו תביא את הקטין לחוף מבטחים. תפילתנו היא כי לא נפלה שגגה בהחלטתנו בדבר טובתו".

נולדת למשפחה הלוחמת, אימא כחברה באצ"ל ואבא בהגנה, וקשרת עצמך למשפחה הלוחמת - אני בטוחה שאמך שַֹבְעה נחת מהשידוך המיוחס. וכשאני אומרת קשרת, אני מתכוונת לשותפות המופלאה שיצרתם את ואריה, שתמיד נמצא לצדך.

דמותך, בה נכרכה אהבתך למולדת, הותירה את חותמה על פסיקותייך. בעתירה לפסילת חוק האזרחות והכניסה לישראל, שמנע כניסת תושבי הרשות הפלשתינית ומדינות ערב מכח איחוד משפחות, הבהרת בין השורות, שאינך מהאו"ם. אף שהמדינה לא טענה בדבר השיקול הדמוגרפי, את הנחת אותו על השולחן. תהית, "כיצד יוכל שר הפנים להיות שומר סף אם "מפתחות הבית" מצויים בידי כל אזרח ואזרחית?". הבעת את כאבך בהביאך את הנתונים על-אודות פיגועים שבוצעו בדרך הזו, והדגשת כי לקדושת החיים של אזרחי ישראל יש לתת את המקום הראוי. שאלת את המובן מאליו למדינה חפצת חיים - "האם בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה בריטניה מתירה כניסתם של עשרות אלפי גרמנים לצורך נישואים עם אזרחי בריטניה?"
פסקת, כי בין צמצום ההרג לבין מניעת הנזק הפוטנציאלי הנגרם מהחוק - את בוחרת בחיים, ודחית את העתירה.

לאחר שהדלקת את הלפיד במצעד החיים לזכר המשפטנים שנספו בשואה ולתפארת מדינת ישראל, אמרת שרשמיו של המסע ילוו אותך עוד עת ארוכה. חזרת לכאן, כשאש הציונות בוערת בך מתמיד. הדגשת שמדינת ישראל איננה דבר המובן מאליו, ולצד שמירה על החוסן המוסרי, יש לשמור בכל משמר על עוצמתה הפיזית וההרתעתית של מדינת ישראל.

לאחר השבעתך כשופטת שלום, פנית למאמנך הראשון, הנשיא בדימוס לנדאו, על-מנת לקבל את ברכת הדרך ועצתו. הוא אמר לך כי השופט עוסק מדי יום בתיקים רבים, אך עליו לזכור כי לגבי המתדיין כל תיק הוא המשפט האחד שיש לו, ועל השופט לראות כל תיק כעולם ומלואו.

ממרומי 37 שנות כהונתך כשופטת, קירות בית המשפט והמתדיינים הרבים מספור יעידו כי עצתו של לנדאו שימשה עבורך ככוכב הצפון. כל תיק בו עסקת קיבל את מלא תשומת הלב וההשקעה משל היה זה יומך הראשון בבית המשפט.

"אסוף את המעשים
את המילים והאותות
כמו יבול ברכה כבד מִשֵׂאת"

נשיאה יקרה, אינך יוצאת מכאן לבדך היום. באמתחתך המעשים שהוכוונו באמצעות מוצא פיך. המילים הרבות שנאספו יחד לפסיקותייך הבנויות לתלפיות.
האותות, קריאות הכיוון פרי עטך.

נהוג לומר שחסידים אינם נפרדים זה מזה. במעמד מרגש זה, אאמץ את המנהג החסידי ולא אפרד ממך. אני מאחלת לך להמשיך להשפיע לטובה על מדינת ישראל, ולרוות נחת ואושר יחד עם אריה, ילדייך ונכדייך.

בשם ממשלת ישראל, בשם מדינת ישראל - תודה רבה.